מערכות יחסים-זה לא אנחנו זה הם 

אומר, שעל ידי סיפורי מעשיות אפשר לעורר ישנים משנתם". – רבי נחמן מברסלב. מי מאיתנו שאינו חשוף בחייו לדבריהם, לשיפוטם, לביקורתם, ולרכילות של הסובבים אותו ואותנו – שיקום! מי מאיתנו שומע ועושה עניין? ומי מאיתנו שומע ודווקא לא עושה עניין? מי מאיתנו בודק את הנאמר? איך אנחנו מתמודדים עם מה שאנשים אחרים מדברים עלינו מאחורי גבנו? כיצד זה משפיע על תפקודנו? ומה התוצאות של הדברים על גופנו ונפשנו ועל בריאותנו? כמה אנרגיה אתם משקיעים במה שאתם חושבים שהאחרים חושבים עליכם? יש דברים רבים בחיינו שהיינו רוצים שייראו אחרת, עניינים שהיינו רוצים לשנות ולהיטיב, אבל מתקשים בכך. אנחנו יודעים כמה מזיק לנו הכעס, אך איננו יכולים שלא לאבד את העשתונות בסיטואציות רבות ומטופשות לרוב. אנחנו יודעים כמה לא נכון להיפגע מביקורת, אך נעלבים עד עומק נשמתנו כשהיא נאמרת לנו. כך גם במעשי היום יום – אנחנו פוגעים במו ידינו בגופנו ובנפשנו, וכמובן בבריאותנו, מתוך מה שאנחנו עושים עם המתרחש סביבנו. לו רק ידענו, כי כל מה שהאחרים אומרים עלינו קשור אך ורק בהם – במחשבה, בפרשנות, בדרך שלהם לראות את האחרים מתוך המקום שהם, כל האחרים, נמצאים בו. במקום שלהם רע, לו רק היינו מבינים שאנחנו מוסרים להם את עצמנו על מנת שישחקו בו. לו רק ידענו, היינו נוהגים אחרת. דמו את עצמכם לכדור בעת משחק כדורגל, כאילו מסרתם את הכדור למתחרה על מנת שיכניס כגול לשער שלכם. האם הייתם עושים זאת? התשובה היא לא. אבל במשחק החיים, זה מה שכולנו עושים. אל תמסרו את הכדור שלכם. שמרו עליו כעל בבת עיניכם. אם אני אני מפני שאתה אתה, ואתה אתה מפני שאני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. מהו הדבר ששייך לך, אך האחרים משתמשים בו יותר ממך? – שמך. שלושה שמות נקראו לו לאדם – אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולם מה שקונה הוא לעצמו. היו נאמנים לעצמכם יש בינינו כאלה שמוצמדת אליהם תווית "ימניים" או "שמאלנים", "הייייסוסייטי" או "פשוטי העם". אנחנו מאמצים דפוסי התנהגות המתאימים לתדמית שלנו. אנחנו יודעים גם עם מי אנחנו אמורים להתרועע והיכן, באילו מסעדות לאכול ואילו סגנונות בילוי להעדיף. כך גם קל לנו להחליט מיהם אויבינו ומי אוהבינו. כך אנו מתרגלים ש"לבחורה מוכשרת כמוני אסור לטעות" וש"אני צריך להיראות תמיד במיטבי", או "אני פשוט לא מסוגל להיות רגיש יותר" ו"כזה אני, אין מה לעשות". שקר וכזב!!! בוודאי שיש מה לעשות. יש לבחון מי אנחנו באמת, מה אנחנו רוצים, ולמה אנחנו מסוגלים להגיע אם נתאמץ? מה שהאחרים אומרים, מספרים או סבורים אינו בהכרח האמת. זו האמת שלהם בלבד. זו האמת שהם בחרו לראות. זו האמת שנובעת מתוך דרך המחשבה שלהם. חמור ביותר הוא כשאנו מרגישים צורך לרצות את ציפיותיהם הפסולות של הסובבים – לנהוג בפראות כשאנחנו עם החבר'ה, לרכל עם האחרים כדי שימצאו בנו עניין, ליטול סיכונים מטופשים כמבחן לגבריות או לנשיות שבנו, להיראות, לדבר, לעשות דברים שאינם הולמים את תדמיתנו. במקום להיות מי שאנחנו, אנו נאלצים להיות מה שהאחרים רוצים שנהיה. כך הולכים השמות המזויפים, ההצגות והתדמיות, ומשכיחים מאיתנו את האני האמיתי שלנו. אי אפשר ללמוד מי אנחנו באמצעות גורמים חיצוניים. מכות הסביבה – מהלומות החיים ומשבריהם – רק מעוררים אותנו להפנות את מבטנו פנימה ולבחון מי אנחנו באמת, אך על כתפינו נותרת מוטלת המשימה, והיא טומנת בתוכה אושר גדול, אם רק נשמח בה ונעמול למענה. ודאי – יש חשיבות ללימוד, להקשבה ולתשומת הלב גם למה שחוץ לנו – למורים, לספרים, לחברים ולמאורעות גדולים או קטנים וסתמיים שאנו עדים להם. אך כל ערכם בא לידי ביטוי רק כשהם מכשירים ומאתגרים אותנו לבנות את עולמנו האישי בעצמנו – לדעת מה נכון ומה מתאים לנו מכל מה שאנו סופגים מן החוץ, ומה שאינו שייך ונוגע לנו. כשאנו הופכים להיות פאזל של חלקי אישיות של אחרים, אז הלימוד מזיק לנו ומשכיח מי אנחנו באמת. אז גם הולמים בנו החיים ומזכירים לנו בכוח – על ידי תחושות דיכאון, תסכול, כאב או מחלה – להתעורר. יש מי שמקשיבים לכך ופועלים אחרת על מנת לשנות את ההרגשה, ויש מי שמטפלים בסימפטום וממשיכים עם אותן פעולות עד להתעוררות הבאה. לכן... אם גופכם נחלש, נפשכם דועכת, הרגשתכם רעה... קחו לעצמכם רגע. היו נאמנים לעצמכם. בדקו... מתי נכאב? מתי נתייחס? המונע הגדול ביותר מן האדם להשיג את מבוקשו הוא חוסר האמון שלו שהדבר בכוחו. עלינו לבטוח בעצמנו ולפעול מתוך הביטחון לחיות חיים ערים, שיש בהם עליות ומורדות, שהן הכנה לעלייה חדשה וגדולה, חיים מלאי התנסויות, הצלחות וכישלונות, רווחים והפסדים. חיים שאנחנו בונים אותם ואת השם שלנו ומתוך כך נהיה מי שאנחנו ולא מי שאנחנו בעיני האחרים. מתי נכאב? מתי נתייחס? מתי ניתן לסביבה להשפיע עלינו? אם לא נאמין בעצמנו, אם לא נאהב את מי שאנחנו, אם ניתן לאנשים לפגוע בנו. מי שנעלב הוא עלוב – למה? כי הוא אינו אוהב את עצמו, מאמין לדברים הנאמרים עליו, חש בוז במקום לבוז לנאמר. כבר אמרו חכמינו ש"הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום לידי חטא". יש בתוכנו שודדים שונים ומשונים, והנה אנחנו הולכים להראות להם מה זה. אבל רגע, רגע! לפני שששים אלי קרב, צריך ללמוד תחבולי מלחמה. ומהם? ביטחון, מרץ, שובבנות ועורמה, תקווה ואמון שאפשר לשנות ולהשתנות, ובעיקר – עושים חושבים. כמה מגעיל הרגשנו כשהעלבנו חבר כדי לזכות באהדת החבר'ה? כמה נזק הסבנו לעצמנו כשלא התאפקנו והתפרצנו בכעס כלפי אדם אהוב? וכמה ריקים ועצובים הרגשנו אחרי שמילאנו את תאוות לבנו באוכל, בנשים, ברכילויות, בהימורים וכו'? ה"עסקה" הזאת הולכת לעלות לנו ביוקר... עכשיו, כשגילינו את פרצופו האמיתי של הרמאי, הוא כועס ושולף את נשקו, מאיים שאם לא נמלא את תאוות לבנו, נהיה אומללים פי כמה. אבל לא להיבהל. בסיפור הזה מנצחים הטובים! אלה שלא נותנים לתאווה לשלוט בהם, אלא הם, ורק הם, שולטים בתאווה. כשאנחנו מתגברים באומץ ובמאמץ כנגד תכונות שליליות בתוכנו ומצליחים בהתמודדות, אנחנו מתמלאים כוחות. אנחנו מרגישים שיש לנו אופי, שיש לנו אישיות מוצקה ויציבה, שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו, ושאנחנו מוכנים להילחם למען הדברים שחשובים לנו. מספרים שאחד, פגע בו גזלן ורצה לגוזלו. שאל אותו הגזלן: יש לך מעות? השיב: יש לי, בוודאי, אתן לך כל הממון בשביל נפשי. וגזל אותו הגזלן. אחר כך אמר זה הנגזל אל הגזלן: איך אבוא לביתי בלי ממון? לכן אני מבקש ממך שתירה עם הרובה שלך בכובע שלי כדי שיהיה ניכר שפגע בי גזלן. וכך עשה הגזלן. אחר כך ביקש ממנו עוד שיירה באיזה מקומות אחרים. בסוף השיב הגזלן: אין לי עוד אבק שריפה. אז ענה הנגזל: עתה, שאין לך עוד אבק שריפה, בוא לכאן. ותפס אותו בעורפו וקרא לידידיו והתגבר על הגזלן וניצחו. והמבין יבין, והמשכיל ילמד. הניצחון שלך ברגע, יכול להיות ההפסד הגדול שלך מחר. לו רק ידענו, כי כל מה שהאחרים אומרים עלינו קשור אך ורק בהם במחשבה, בפרשנות, בדרך  שלהם לראות את האחרים מתוך המקום שהם נמצאים בו. לו רק היינו מבינים שאנחנו מוסרים להם את עצמנו על מנת שישחקו בו. לו רק ידענו, היינו נוהגים אחרת זה לא אנחנו. זה הם באופן הזה אנו מתרגלים לחשוב ש"לבחורה מוכשרת כמוני אסור לטעות", ש"אני צריך להיראות תמיד במיטבי" וש"אני פשוט לא מסוגל להיות רגיש יותר". האמנם? האם זו הסיבה שאנו מחפשים לרצות את ציפיותיהם של הסובבים? לנהוג בפראות כשאנחנו עם החבר'ה ולרכל עם אחרים כדי שימצאו בנו עניין? לא ולא. אי אפשר ללמוד מי אנחנו באמצעות גורמים חיצוניים סנה >>> מאת יעל כהן לכעוס פחות 0 לא לאבד את העשתונות בסיטואציות מטופשות 0 לא להיפגע מביקורות 0 ולא להיעלב עד עומק נשמתנו כשהן נאמרות 0 אנחנו הם אלה שפוגעים במו ידינו בגופנו, בנפשנו ובבריאותנו, מתוך מה שאנחנו עושים עם המתרחש סביבנו 0 לו רק ידענו שכל מה קשור אך ורק בהם שהאחרים אומרים עלינו שבת שלום! סנה  שלכם, יעל כהן שמעת על השכנים אומרים  החדשים  שהם חירשים ממש חדשות איני  מרעישות יודעת מה  לעשות