על הפסיכולוגיה של בולמוסי אכילה 

אוהבים לזלול? מוצאים את עצמכם בולסים כמויות גדולות של מזון? הפסיכולוגית מאיה פרנקל המתמחה בהשמנה מסבירה למה בדיוק זה קורה
מאיה פרנקל


"היה לי יום נורא. אכלתי עוגיה אחת ואחר כך פשוט לא יכולתי להפסיק. בסוף אכלתי כמעט את כל החבילה. לא הייתי רעבה אבל פשוט הייתי צריכה משהו, אחרי שבעלי התעצבן עלי שארוחת הערב עוד לא מוכנה.....ואז באמת כשאכלתי הרגשתי יותר טוב והעוגיות היו טעימות... אכלתי את כולן. אבל מאוחר יותר הרגשתי רע והוצפתי תחושות של אשמה. 'אני כל כך טיפשה', אמרתי לעצמי שוב ושוב".

התיאור הנ"ל הוא תיאור אמיתי של מטופלת (פרטיה שמורים במערכת) שסובלת מבולמוס אכילה. בולמוס או בינג' (Binge eating) מצוי במגוון של הפרעות אכילה, כגון בולימיה נרווזה, אנורקסיה נרווזה ו-BED - אולם הוא מצוי גם בטווח נרחב של אוכלוסייה שאינה מאובחנת כסובלת מהפרעת אכילה קלינית כלשהי.

אכילת בינג' כוללת שני מרכיבים: צריכת כמות גדולה של מזון בפרק זמן קצר יחסית יחד עם תחושה של היעדר שליטה, אולם שני המרכיבים הללו אינם בהכרח קשורים זה לזה.

מטופלים רבים מדווחים על בינג' סובייקטיבי, הכולל אכילת כמויות קטנות יחסית של מזון ובהן איבוד השליטה הינו המרכיב המטריד. אחרים מתארים חוויות של "נשנוש מתמשך", כלומר אכילת כמות גדולה של מזון הנמשכת לאורך זמן רב, ללא תחושה של איבוד שליטה.

בינג' הכולל את שני המרכיבים שהוזכרו הוא התנהגות אכילה אשר גורמת למידה הגבוהה ביותר של מתח, מצוקה וכן נזק גופני ולפיכך ננסה להסביר את הגורמים המובילים להתנהגות זו.


גורמים ארוכי טווח

הרבה גורמי רקע נמצאו כקשורים לאכילת בינג'. גורמים אלה אינם מעוררים בצורה ישירה אכילת בינג', אולם ניתן להניח כי הם יצרו אצל האדם נטייה מוקדמת לפתח התנהגות מעין זו.

גורמים אלו כוללים סיבות חברתיות (כמו השפעת אמצעי התקשורת והפנמת דימוי של "רזון אידיאלי", השפעת קבוצת בני הגיל); סיבות משפחתיות (למשל: התקשרות, הורות, אינטראקציה משפחתית); סיבות בין-אישיות (כדוגמת הזנחה או התעללות); וסיבות פסיכולוגיות (בהן: אמונות בסיסיות, דימוי עצמי נמוך, יכולת שליטה נמוכה ופרפקציוניזם).

יחד עם זאת, מחקרים שנעשו בנושא ותומכים בממצאים אלו, אינם מצליחים להוכיח בצורה סיבתית מובהקת את ההשפעה של גורמים אלה על אכילת בינג'.

גורמים קצרי טווח

לעומת הגורמים ארוכי הטווח, ישנן עדויות והוכחות סיבתיות רבות ביותר לטריגרים מיידיים המובילים להתנהגות של אכילת בינג'. הגבלת אכילה ומצבים רגשיים שליליים מובילים לאכילת בינג', והם בעלי השפעה גדולה ביותר כאשר הם מתרחשים בו-זמנית.

בספרות המחקרית מדובר על כך שבינג' מושפע רבות ממצבים גופניים (כגון: רעב, הרעבה והשתוקקות) בתחילת התפתחותה של הפרעת האכילה, כאשר בהמשך הטריגרים מתמקדים בעיקר במצבים רגשיים שהאדם חווה.

אינטראקציות חברתיות שליליות זוהו אף הן כטריגרים מיידיים לאכילת בינג', למרות שבמקרה זה, פעולת האכילה תהיה מתווכת פעמים רבות על ידי מצבו הרגשי של האדם.

הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית גורסת כי התהליך החשוב ביותר המוביל לאכילת בינג' הינו בראש ובראשונה קוגניטיבי (מחשבתי). מטופלים מציבים לעצמם חוקים נוקשים של תזונה ודיאטה בהם הם מתקשים לעמוד, ומפרשים "נפילות" אלה כעדות לחוסר היכולת שלהם לשלוט באכילתם. בהמשך, תפיסה עצמית זו של חוסר יכולת, מובילה לזניחה טוטאלית (אך זמנית) של השליטה באכילה, אשר באה לידי ביטוי התנהגותי באכילת בינג'.