חלונות
חלונות הם השערים של הנפש. אנחנו עושים שימוש יומיומי בדלתות וכן בחלונות למיניהם כמו חלונות אקוסטיים או חלונותחשמליים . בסך הכל, סבור החוקר מינצברג, "יכול להיות שנתונים יבשים מרחיבים את האינטלקט, אבל דווקא נתונים רכים אחראים בדרך כלל להיווצרות תבונה ולפתיחת חלונות התבונה. הפרדה בין מחשבה למעשה היא הרסנית ליצירתיות. החוקר מינצברג מזים את הנחת הניתוק, קרובת משפחתו של הכימות. מינצברג טוען כי "אם המערכת עוסקת בחשיבה, המשמעות היא שיש לנתק את המחשבה מן המעשה, את האסטרטגיה מן התפעול, את החלון מהבית ואת ההוגים מן העושים". היכן הם החלונות המופלאים ההם, שבהם התכנון הספונטאני הירושלמי משל בכיפה. כמעט בחוסר אמון ובבוז מוסווה, מצטט מינצברג הצהרה "מדהימה" מפיו של מנהל תכנון בריטי: "באמצעות תהליך התכנון יש באפשרותנו למנוע ממנהלים מלהתאהב בעסקים שלהם". זו הייתה המטרה, ללא מבוכה כלשהי, כפי שהזדעק לספר מנהל בריטי אחר: "המנכ"ל של קבוצת יועצי ניהול בעלת שם עולמי השתדל מאוד לשכנע אותי שהמצב האידיאלי הוא שההנהלה הבכירה תדע מעט ככל האפשר על המוצר".
החוקר מינצברג אינו מתעלם כליל מחשיבותו של ניתוק מסוים של ראיית היערות והעצים כאחד, החלונות עם כלל הבית בצורה סכמאטית. לדבריו: "אסטרטגים תכליתיים, אינם אנשים המתעלים מעל הפרטים היומיומיים, אלא דווקא להפך הם אנשים המשקיעים את עצמם בפרטים, ועם זאת הם מסוגלים לדלות מתוכם את המסרים האסטרטגיים". הוא מזכיר בחיוב מנהלים בכירים של רשת קמעונית מצליחה בקנדה, המוכנים בהחלט "לעסוק באיכותו של משלוח תותים באותה התלהבות ומחויבות כמו בסוגיית פתיחתה של רשת מסעדות חדשה. ידע אינטימי כזה, משמש בסיס לחזון העולמי יותר שלהם". זה חלונות של יצירתיות והתפתחות אישית.
ניתוח אינו מביא לסינתזה. חשיפת הבעיות של דפוסי התכנון עדיין מחטיאה את המטרה, מפני שמשתמע ממנה שניתן למצוא פתרון. אבל נניח, הרהר וילדבסקי, ש"כישלונות התכנון אינם שוליים או מקריים, אלא מהווים חלק בלתי נפרד מעצם טבעו". זוהי גם טענתו של מינצברג. מה ששאבתי מתוך דבריו בעניין זה הוא למעשה רק מבוא לטיעון ההחלטי שלו שההנחה היסודית המונחת ברקע התכנון האסטרטגי, אומר התליין שלה, היא ש"ניתוח יוביל לסינתזה, ושפי רוקו של תהליך גיבוש האסטרטגיה לסדרה של צעדים ברורים. יוביל לאסטרטגיות משולבות". מינצברג שולל את זה בתוקף ומצית אש בשדה קוצים, שדה קוצים אינטלקטואליים סופיים וענקיים, השואבת מכל המקורות וכן ממחקרים כלכליים ועד מחקרים פיזיולוגיים.
עוד הוא טוען כי: "תכנון, מעצם טבעו, מגדיר סוגים ומשמר אותם. יצירתיות, מעצם טבעה, יוצרת סוגים, או מארגנת מחדש סוגים קיימים. זוהי הסיבה שתכנון פורמאלי אינו יכול להוליד יצירתיות ואף אינו מסוגל להתמודד אתה ברגע שהיא צומחת בדרכים אחרות". אסטרטגיות "חדשניות ומשכנעות", מוסיף מינצברג, "הן ככל הנראה תוצר של מוחות יחידים ויצירתיים, המסוגלים ליצור סינתזה בחזון. המפתח לכך הוא כילול אינטגרציה יותר מאשר פירוק, המבוסס על תדמית הוליסטיות יותר מאשר על מילים קוויות".
