לחיות בלי ולהרגיש עם 

בשנים האחרונות הרמה הערכית שלנו כחברה ישראלית התדרדרה, הפכנו לחברה מציצנית שסוגדת לתוכניות ריאליטי ירודות, כבר לא צריך להיות שחקן בשביל להופיע בטלוויזיה, מספיק שתהיה צמא לכסף ותסכים שכולם יציצו לחיים הפרטיים שלך.
מה אנחנו בעצם מלמדים את ילדנו, שלהיות מציצן זו הדרך לחיים בריאים ונכונים?
לאן נעלמו כל התוכניות המחנכות לערכים? יש שיאמרו כי הם שולטים על התכנים שילדיהם צופים, אך כיצד ניתן לשלוט על התכנים כאשר כל כמה דקות יש פרומו ופרסומות לא חינוכיות.
אני זוכרת פרומו מזעזע לתוכנית אמאל'ה בו הראו משפחה יושבת סביב השולחן וזורקת אוכל אחד על השני, האם זו הצורה ללמד את ילדינו ערכים?
לא פלא שכיום נער שלא לובש מותגים הוא לא מקובל, הרי כל היום בטלוויזיה עושים לנו כחברה שטיפת מוח לגבי מותג זה או אחר.
שמתם לב שבזמן הפרסומות עוצמת הקול עולה? הרי זה טריק שיווקי שנועד להכניס לנו את המוצר לתודעה, אפילו תוכניות הילדים הרבה פעמים אלימות, הדמויות חדות ומשדרות כוחניות.
במסגרת תפקידי כיועצת חינוכית נחרדתי לגלות את מספר התלמידים בעלי בעיות קשב וריכוז, יכול להיות שלטלוויזיה יש צד בעניין, הרי מגיל קטן התינוקות כיום נחשפים לטלוויזיה כאשר הגירויים הם מאוד חזקים: עוצמת הקול המשנה, ההבזקים ושלל הצבעים במיוחד בערוצי הטף .
שפע של גירויים יכול לעודד התפתחות אך מצד שני עודף גירויים יכולים לדעתי לתרום להתפתחות של בעיות קשב וריכוז. איך אפשר להתרכז בכל כך הרבה גירויים בבת אחת? האין זו מעמסה למוח הצעיר שמתפתח?
אז איך החיים בלי טלוויזיה?!
החיים הרבה יותר רגועים ואיכותיים, אין את ההשפעה השלילית של החדשות, יש הרבה יותר זמן לעשות דברים משמעותיים ומאפשרים להורים פשוט להיות עם הילדים ולתת להם את תשומת הלב לה הם כל כך זקוקים.
אז אני ממליצה מתוך ניסיון אישי שלי לנסות אפילו שבוע לעשות "צום טלוויזיה",
אולי זה יעשה טוב גם לכם???