מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
לא בכל המצוות בתורה יש מספרים המאפיינים אותם. בפרשתנו מובא איסור "לא תגנובו...לא תעשוק את רעך", ולא נקצב שיעורה של העבירה: גנב כלשהו - הרי זה עבר על התורה. גם למצוות "פאה", אין שיעור, כידוע, אלא שבאו חכמים וקבעו: "אין פוחתים לפאה מששים" (פאה א'/ב'). כלומר, בתורה שבכתב אין מספר, ובדברי חכמינו נקצבה פאה לאחד חלקי ששים.
לעומת זאת, יש מצוות בתורה שהמספר מאפיין אותן. למשל, איסור נותר, ככתוב: "ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף" (ויקרא י"ט/ו'). כלומר, בשר אשר לא נאכל ביום הראשון לשחיטה, מותירים אותו ליום המחרת, וביום השלישי - באש יישרף. מסתבר כי כוונת התורה להרחיק אדם ממחלות, כעין המשך למצוות ההסגר של המצורע, ובתנאים של פעם בהם לא היה מקרר, אדם שאכל בשר ביום השלישי לאחר השחיטה היה מועד למחלה.
והנה, בפרשה כתובה מצוות "ערלה": "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל" (ויקרא י"ט/כג'), והשאלה היא כפולה: א) מדוע נאסרו פירות הערלה? ב) מדוע נאסרו במשך 3 שנים? דומה כי כוונת התורה באיסור הערלה היא - או למנוע פגיעה באדם (מחלה), או למנוע פגיעה בעץ ('כי האדם עץ השדה'). כלומר, כוונת התורה לשמור על הבריאות בדרך זו או אחרת, וניתן להוסיף לכאן גם את פרשת המאכלות האסורות, אף אם לא כל הפרשנים מסכימים לגישה פרשנית זו.
ואולם, מדוע דווקא 3 שנים או 3 ימים? מדוע לא 2, 4, או מספר אחר? והתשובה לכך היא שמספרים מביעים גם רעיונות, וכשם ש-7 מביע את רעיון הקדושה או הטומאה, כך ה-3 מביע את רעיון הקביעות והאבחנה. כלומר, כשם שבני ישראל, לפני מתן תורה, הורחקו מאישה במשך 3 ימים, כך, במספר 3 מרחיקים אדם מ- 3 שנות הפרי הראשונות של העץ.
כללו של דבר, מספרים המופיעים במצוות אינם עניין אקראי, וכשם שיש טעם למצווה, אף אם לא תמיד נדע אותו, כך יש טעם גם למספר הכרוך בה. לעתים באו חכמים, לאחר תקופת התלמוד, והוסיפו מספרים 'חדשים' (כגון במצוות ציצית), ועניין זה מצריך ביאור נוסף.
פרופ' מאיר בר-אילן
אוניברסיטת "בר-אילן"
מחבר 'נומרולוגיה בראשיתית' ו'נומרולוגיה מקראית'
(ספריית בית-אל)
על המחבר: מאיר בר-אילן (יליד 1951 ), למד ב'נתיב מאיר', מרכז הרב, והמכון הגבוה לתורה שליד אוניברסיטת בר-אילן. הוא בוגר של אוניברסיטת בר-אילן ומרצה בה במחלקה לתולדות ישראל ובמחלקה לתלמוד. בר-אילן עוסק בהיסטוריה חברתית ותרבותית של תקופת התלמוד, ופרסם עד כה כמאה מחקרים בתחומים מגוונים: היסטוריה יהודית, מיגדר נשי, תפילה, אגדה, מאגיה, תנ"ך, ספרות חיצונית, קומראן, ספרות ההיכלות, הפיוט הקדום, יהודי הודו, תולדות הרפואה בין היהודים, אסטרונומיה, אסטרולוגיה, נומרולוגיה, ועוד. ספריו הקודמים Some Jewish Women in Antiquity, Atlanta, Georgia: ; הם: סתרי תפילה והיכלות, רמת-גן תשמ"ז אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ-ישראל בתקופות ההלניסטית-רומית ;Scholars Press, 1998. והביזאנטית (בדפוס). מ' בר-אילן הקים אתר אינטרנט, כבר ב 1995- , בו ניתן למצוא חלק ניכר מפרסומיו, רשימות ביבליוגראפיות, מסכת ראש-השנה במהדורה סינופטית, נתונים גנאולוגיים על משפחתו, ועוד. כת
