ניתוח תופעות חד ורב תרבותיות כפי שמופיעים בספר
Points to Success by Evelyn Ezra (Erich Cohen Books, 1996)
*הספר המנותח הנו ספר לימוד אנגלית לכתות י"א ברמת 3 יח"ל.
בהקדמה לספר (עמ' 3) ,מדגישה עזרא את המוטו של הספר לפי הפתגם "אמת מוזרה יותר מכל דמיון". היא מצהירה כי כל הטקסטים בספר נבחרו בשל העניין שהם עשויים לייצר בתלמיד הקורא,וכן כי רוב הטקסטים הם אמת לאמיתה. מהצהרה זו ניתן להסיק שלפי הגדרתה של קראנץ' את התרבות, הספר פונה לתלמידים כקהילה שחולקת אותו מרחב חברתי,פנים לא ממשיים והסטוריה משותפת,אתגר קשה בעליל בחברה הישראלית.
כמורה לאנגלית זו השנה הרביעית בבי"ס תיכון,נדמה לי כי שאיפתה זו של המחברת, גם אם ראויה להערכה (עיין ערך השאלה החוזרת מפי תלמידים: "זה קרה באמת?!"),הנה יומרנית במקצת ומעט לא במקום,שכן אין התלמידים מחפשים אמת בספרי הלמוד של השפה האנגלית,אלא בעיקר עניין ותרגול (אם כלל הם מחפשים) . האוריינות האידיאולוגית של סטריט שנקבעת לפי השימוש הולכת ומתקבעת אצל דור התלמידים הנוכחי שמוצאים,אם ברצונם להרחיב את אופקיהם,נתיבים רבים שאינם קונבנציונלים בית ספריים. מפתיחת ספר זה,וכן מלימודו בכיתה,אין ספק שהוא הולם את האוריינות האוטונומית שדחקה את הסוגים האחרים הצידה.
ציינתי מייד בפתיחה כי הספר מיועד לתלמידי 3 יח"ל. אסתכן בראשי ואשער כי לצד רמה קלה יותר של טקסטים ותרגול,כיוונה המחברת לתלמידים מתקשים,גם באוריינטציה התכנית של הטקסטים,אם כי לא תמיד בטקט רב.
הספר כולל בתוכו שמונה קטעי טקסט ו/או תרגול הנוגעים לתרבות הישראלית (מושג זה מוגש בעבודה להלן כעזר סמנטי בלבד). זהו מספר מועט מדי לטעמי, ומוטב היה לה למחברת לחפש עוד נגיעות לעולמם של התלמידים,שברובם,עקב קשיים במקצוע,יחפשו כל סיבה לברוח מהקשבה ונסיון להבנה של הטקסטים הנקראים בשיעור. בוודאי שקריאה אקטיבית של אותם תלמידים או ליתר דיוק הענות לבקשה מצד המורה לאותה קריאה תהיה נדירה יותר בקטעים כגון "The Guiness Book of Records" (51),
שכן,לא רק שייתקשו לקרוא את המלה הראשונה בכותרת ויתוסכלו מיידית אלא גם שקטע כמו הקטע הראשון שיובא להלן,ירתק אותם הרבה יותר ויאפשר ערנות לנושא הנלמד.
אותו קטע הראשון בספר הלקוח מההוייה הישראלית מצוי בעמ' 18, ועוסק , למרבה ההפתעה, בדו"ח משטרה על תגרה בבי"ס "הרצל" בעיר בין שני התלמידים "נדב לביא" ו "יובל כהן" שהסתיימה בזרוע שבורה וחתכים בפניו של האחרון. מדוע התפתחה התגרה? עקב חשד מצד התוקף,כי כהן לקח בלי רשות את ספרו. ככל הנראה המחברת לא דרכה על מפתן כתת לימוד זה שנים רבות , לפחות מאז התקופה בה תלמידים רבו על ספר,אך קיימים קשיים רבים בהקשר לקטע זה הראויים לדיון.
ראשית,השמות של גיבורי הקטע,מן הסתם פיקטיביים,מכוונים אל פלח מרכזי,ושולט בהוויה הציבורית. גם שמות כגון "יוסי מזרחי","שיראל צברי" וכו' שייכים בהגדרה לפלח מרכזי באוכלוסייה,אך שמות קיבוצניקים-טייסיים ובפוטנציאל אשכנזיים,היו נוחים יותר משום מה לשיבוץ בספר זה. דווקא תלמידי 3 יח"ל,שעל פי רוב באים ממשפחות בעלות רקע סוציו אקונומי נמוך היו מתחברים יותר לשמות נפוצים בעיר מגוריהם ולא בקיבוצי הצפון למשל.
שנית, מהות הסכסוך שהסתיים באקט אלים של תגרה קשה-חוסר פרופורציה בין עוולה ערטילאית של לקיחת ספר ללא רשות לבין סיכון חיי ה"גונב".אותו אקט אלים היה תואם יותר את ההוויה המקומית אם היה נובע מריב על רקע רומנטי או ספורטיבי (משחק בהפסקה וכו'). לקיחת ספר?,אם אכן הנעשק היה שם לב,היה פונה למוריו משום שזוהי אולי אחת מהנקודות הבודדות שבהן אין הדבר נחשב ל"הלשנה"- בשל חוסר המשמעותיות שבו.
שלישית,היכן מסתתר עקרון ההוראה המקובל INPUT + 1?, מה מלמד קטע זה את התלמיד מלבד שפשוף נוסף בשפה האנגלית? היכן הערך המוסף הלימודי,הערכי? למחברת הפתרונים.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 0
ערביי ישראל: 0
הקטע השני הלקוח מההוויה הישראלית מצוי בעמ' 30,ועוסק,שוב במפתיע, בפניות של "דוד ירדן","יונתן דותן" ו "שרון לירז" לתורם אלמוני כדי שיסייע להם בבעיותיהם החמורות במידה זו או אחרת.
חשוב לציין כי פניותיהם של שלושת הישראלים,בעלי שמות המתאימים לטייסי קרב,נערכות במסגרת מבצע של עמותת "עזור לך" שמבטיחה סך של 20,000 ש"ח למי שישכנע אותו כי הוא זה הזקוק ביותר לכסף.
לטעמי,קטע זה,אם גם נועז מבחינת היחס הקפיטליסטי לתרומה, אינו עולה בקנה אחד עם מציאות חייהם של רוב התלמידים שאף אם אכן,מכתב מנוסח,רהוט ומרגש היה התנאי לקבלת סכום כסף נכבד זה,לאו דווקא היו יכולים לעמוד במשימה. שוב, עודף "מורתיות" של המחברת- במובן הארכאי וצדקני של המלה.
"דותן" הנו חייל משוחרר שהתקבל לפקולטה לרפואה בירושלים,שהגיע מעיירת פיתוח ולו שמונה אחים ואחיות.אביו נפגע בתאונה וכרגע הנו מובטל. הסטודנט מבטיח לעמותה להשקיע את כל כולו בלימודים. ואכן,דמות "בורקסית" זו עם שם בדוי מן הסתם בתוך המציאות הבדויה של הקטע,נראה כבעל סיכויים טובים לזכות בסכום מהעמותה הנדבנית.
"ירדן" הנו מכור לשעבר לסמים.הלה נגמל מהסם לפני שנתיים וכעת אינו מסוגל למצוא עבודה בשל עברו.ברצונו לפתוח עסק קטן עבורו ועבור משפחתו המונה ארבע נפשות מלבדו.אמנם מבחינת הסטריאוטיפ הקולנועי הטמון בדמיונה של המחברת קפצנו עשור,אך עדיין- סטריאוטיפ שיש ותלמידים יתקשו להתייחס אליו כחומר לימודי ראוי.
והנה הקלף המנצח-"שרון" היא אם לילד חולה לב בן שלש ומצבו מדרדר. מסתבר שרופא בסידני (!),יכול לבצע ניתוח להצלת חיים. המחברת בחוש עלילתי ראוי לציון ,שמרה את הקלף המנצח לסיום העמוד,וכעת מפנה את התלמידים לשאלות אודות הטקסט ברמה נמוכה למדי,כנראה מתוך ראייה דידקטית שהקריאה עצמה מהווה את הלימוד המרכזי.
שוב,חבל,גם אם יזוהה פוטנציאל למידה בכיתה על ידי דיאלוג מורה תלמיד,דרוש קטע מאתגר יותר מבחינה ערכית ותכנית ליצירת אותה הבנה אקטיבית של בכטין.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 0
ערביי ישראל: 0
הקטע השלישי (37) עוסק בסיפור מעניין אודות שריפה באזור הרי יהודה ומעשה נדבנות מופלא מצד אשה מסתורית.
הקטע מספר על שריפה ביערות יהודה ב1995 שבעקבותיה רוב החורש סביב מושב שורש (סוף סוף, עיגון משמעותי במציאות) התכלה וכן רבים מהבתים במושב נשרפו.
מספר שבועות לאחר מכן הגיעה לביקור במושב אשה אנונימית שמסרה המחאות בסך 150,000 ש"ח לפקודת האומללים שאיבדו את בתיהם. היות ומצויין בפתיחת הקטע כי סיבת השריפה אינה ידועה,מהווה מעשה הנדבנות טריגר מצויין לדיון כתתי על המניעים של אותה אשה למתן הכסף.
הפעם,המחברת או במקרה זה העורכת,אינה מסבכת עצמה בסטריאוטיפ פסבדו חינוכי אלא משאירה את דמיון הלומדים מגורה וסקרן לגבי ארוע שהתרחש בפריפריה.
בקטע זה נוצר מרחב דיאלוגי המאפשר קיום מקביל של הLANGE ו הPAROLE שכן המוען,כפי שטוען לאקאן,יוצר קומוניקציה עם הנמען ויודע,מראש על מה יחשוב הנמען,מעבר לקריאה הראשונית עצמה. לימוד שפה בדרך זו,הנו מוצלח ביותר, משום שהלמידה נוגעת לא רק בפן האינטלקטואלי של התלמיד אלא גם בפן הרגשי,הסוציאלי והמנטאלי שלו דרך המסתורין,הנגיעה הערכית, צרת אנשים אחרים,ושפה בהירה למדי.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 0
ערביי ישראל: 0
הקטע הרביעי (55) מספר על אריכות ימיו המופלגות של פלוני "אברהם שור" ונדיבות נפשו הנדירה.
בשעה טובה,מר אברהם שור,הגיע לגבורות וחגג מאה שנה.מנהל בית האבות החליט לחגוג לו מסיבה גדולה עם מספר גדול של אורחים. מסופר כי מר שור הוא פסנתרן מוכשר וקורא ספרים מושבע. בנוסף כעורך דין בדימוס,הוא עדיין מייעץ לרבים משכניו בסוגיות משפטיות שונות. מסתבר שמר שור ניחן בחוש הומור מפותח וידוע כבדחן משובח.
זהו אכן,קטע נחמד לקריאה ומלא בשמות תואר הרלבנטים לפרק הדקדוקי של הספר. עם זאת,קשה להניח שיעניין את התלמידים. במקרה זה,שימוש בשם בדוי מאחד המגזרים שעדיין לא הוזכרו בספר,היה עשוי להיות בעל משמעות חינוכית מסויימת,שכן,מר שור (שם בדוי כזכור) הוא ללא ספק דוגמא ומופת של אדם מרשים ואזרח "למופת".
קטע זה מהווה לטעמי כר נוח לתת הסוגה של ה"דיאלוג לכאורה". קשה להסתיר את האהדה האוטומטית שנוצרת אצל הקורא למקרא עלילותיו של מר שור. יש בעיני חשיבות מרובה לעודד בני נוער לראות את החיובי שבחיים של מעורבות וחיוניות.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 0
ערביי ישראל: 0
הקטע החמישי (66) עוסק ב"משוגעים" של העיר העתיקה בירושלים.
הקטע מתאר אנשים הלוקים ב"סינדרום ירושלים".מוזכרים בקטע איטלקי שנמצא נודד בשלג בהרי בית לחם,אורח בבית מלון ירושלמי ידוע שפרץ למטבח כדי להכין את "הארוחה האחרונה" ואדם נוסף שרץ ברחובות העיר עם חרב בידו וטען שביכולתו לרפא את העוורים.
קטע זה מהווה מעין גימיק נחמד,אך בניגוד למשקלו התוכני הראוי לעמוד אמצע במוסף של עיתון יומי,אורכו רב במידה משמעותית מהקטעים הקודמים. כאן,לא מצויינים ישראלים.אך לדעתי,התייחסות למגזר חולי נפש,גם אם הומוריסטית,ראויה לציון הן מבחינה פלורליסטית והן מבחינת עניין דידקטי בשעור.
קטע זה מהווה כר נוח לניתוח "פרוסל". ניתן לבדוק קשר בין ידע קודם לשיחה ולעבוד על תכנים,לשון,תחומי עניין וכו' בכתה עצמה.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 0
ערביי ישראל: 0
הקטע הששי (72) עוסק ב"הסלע האדום" ונוגע גם בפן המיתי טראגי שלו המשיק להוייה הישראלית.
בקטע זה מוזכרות שתי אנדרטות המנציחות ארבעה הישראלים שמצאו את מותם ב1957 בדרכם לפטרה,ושל חמישה אחרים שמצאו מותם באותה דרך ארבע שנים מוקדם יותר. בסך הכל שניים עשר ישראלים מצאו את מותם בדרך הרפתקנית זו.
פלוני דמיטרי ברמן,שחזר חי ב1956 מהסלע האדום מספר כי ההרפתקה היא זו שמשכה אותו לפטרה ולאו דווקא המקום היפה.
מעניין כי דווקא בקטע זה הנוגע באחד מהמיתוסים של העשור הראשון של מדינת ישראל,מוזכר לראשונה יוצא חבר העמים.הקטע עצמו הוא דל טקסט,קריא ואף מעניין.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 1
ערביי ישראל: 0
הקטע השביעי (93) הוא מעין סיפורון מדע בדיוני שנוגע ל"משפחת טל" אך יכל היה לנגוע גם במשפחת "סמית".
אמנם שמות הדמויות הן "דן" ו"לירון" אך נדמה כי מדובר בתעתיק או רעיון המבוסס על ספורי ספרות זולה כלשהי. הישראליות כקישוט בלבד, ללא שום קישור ערכי.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 1
ערביי ישראל: 0
הקטע השמיני (94) עוסק בתגלית נדירה של שני טיילים ישראלים באלסקה.
קטע זה מובא כביכול מעיתון שיצא באלסקה על "דן ארזא"(כך במקור) ו"טלי גונן" (בת משק מן הסתם..) שטיילו באלסקה לאחר שרותם הצבאי ומצאו טביעות רגל אדירות ממדים.כשנשאלו השניים מה עשו כאשר נתקלו בתופעה זו,המקושרת למיתוס מפלצת שלג כלשהי,ענו בכנות- "ברחנו!".
יש משהו מרענן בקטע זה,ומשום כך נקל עלי להניח כי מדובר בקטע אמיתי. השרות הצבאי מוזכר כחלק אינטגרלי ממסלול חיי ישראלי,טעות שגדלה עם השנים וכן,תגובתם הישירה והפיקחית של השניים,שברחו מן הסכנה,מה שאינו עולה בקנה אחד עם ההתמודדות הסטנדרטית של "הראש בקיר". מנסיון כמורה,אין ספק שקטע זה גם זכה לפופולריות רבה יותר אצל התלמידים- אולי כי היה להם קשה לדמיין טיול בחו"ל אחרי הצבא (אם בכלל),ובטח שלא לאלסקה.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 1
ערביי ישראל: 0
למעשה, מדובר באבחון אכזרי למדי של אותו ספר חביב. למעשה, כל מורה ממוצע לאנגלית עסוק במאבק יומיומי ליצירת עניין בתחום עיסוקו. אלו המצליחים בכך,עושים זאת,על פי רוב, דרך אופיים והתנהלותם ולא דרך ספרים מהפכניים. איני יודע על ספרים נקיים מדעות קדומות,סטריאוטיפים והנחות חינוכיות וערכיות מיושנות. מקום המורה הוא להוות מסננת ומשפך של ידע וערכים - ולתמרן,בין גזירה לפיטורין,את חזונו ללבבות ומוחות התלמידים.
Points to Success by Evelyn Ezra (Erich Cohen Books, 1996)
*הספר המנותח הנו ספר לימוד אנגלית לכתות י"א ברמת 3 יח"ל.
בהקדמה לספר (עמ' 3) ,מדגישה עזרא את המוטו של הספר לפי הפתגם "אמת מוזרה יותר מכל דמיון". היא מצהירה כי כל הטקסטים בספר נבחרו בשל העניין שהם עשויים לייצר בתלמיד הקורא,וכן כי רוב הטקסטים הם אמת לאמיתה. מהצהרה זו ניתן להסיק שלפי הגדרתה של קראנץ' את התרבות, הספר פונה לתלמידים כקהילה שחולקת אותו מרחב חברתי,פנים לא ממשיים והסטוריה משותפת,אתגר קשה בעליל בחברה הישראלית.
כמורה לאנגלית זו השנה הרביעית בבי"ס תיכון,נדמה לי כי שאיפתה זו של המחברת, גם אם ראויה להערכה (עיין ערך השאלה החוזרת מפי תלמידים: "זה קרה באמת?!"),הנה יומרנית במקצת ומעט לא במקום,שכן אין התלמידים מחפשים אמת בספרי הלמוד של השפה האנגלית,אלא בעיקר עניין ותרגול (אם כלל הם מחפשים) . האוריינות האידיאולוגית של סטריט שנקבעת לפי השימוש הולכת ומתקבעת אצל דור התלמידים הנוכחי שמוצאים,אם ברצונם להרחיב את אופקיהם,נתיבים רבים שאינם קונבנציונלים בית ספריים. מפתיחת ספר זה,וכן מלימודו בכיתה,אין ספק שהוא הולם את האוריינות האוטונומית שדחקה את הסוגים האחרים הצידה.
ציינתי מייד בפתיחה כי הספר מיועד לתלמידי 3 יח"ל. אסתכן בראשי ואשער כי לצד רמה קלה יותר של טקסטים ותרגול,כיוונה המחברת לתלמידים מתקשים,גם באוריינטציה התכנית של הטקסטים,אם כי לא תמיד בטקט רב.
הספר כולל בתוכו שמונה קטעי טקסט ו/או תרגול הנוגעים לתרבות הישראלית (מושג זה מוגש בעבודה להלן כעזר סמנטי בלבד). זהו מספר מועט מדי לטעמי, ומוטב היה לה למחברת לחפש עוד נגיעות לעולמם של התלמידים,שברובם,עקב קשיים במקצוע,יחפשו כל סיבה לברוח מהקשבה ונסיון להבנה של הטקסטים הנקראים בשיעור. בוודאי שקריאה אקטיבית של אותם תלמידים או ליתר דיוק הענות לבקשה מצד המורה לאותה קריאה תהיה נדירה יותר בקטעים כגון "The Guiness Book of Records" (51),
שכן,לא רק שייתקשו לקרוא את המלה הראשונה בכותרת ויתוסכלו מיידית אלא גם שקטע כמו הקטע הראשון שיובא להלן,ירתק אותם הרבה יותר ויאפשר ערנות לנושא הנלמד.
אותו קטע הראשון בספר הלקוח מההוייה הישראלית מצוי בעמ' 18, ועוסק , למרבה ההפתעה, בדו"ח משטרה על תגרה בבי"ס "הרצל" בעיר בין שני התלמידים "נדב לביא" ו "יובל כהן" שהסתיימה בזרוע שבורה וחתכים בפניו של האחרון. מדוע התפתחה התגרה? עקב חשד מצד התוקף,כי כהן לקח בלי רשות את ספרו. ככל הנראה המחברת לא דרכה על מפתן כתת לימוד זה שנים רבות , לפחות מאז התקופה בה תלמידים רבו על ספר,אך קיימים קשיים רבים בהקשר לקטע זה הראויים לדיון.
ראשית,השמות של גיבורי הקטע,מן הסתם פיקטיביים,מכוונים אל פלח מרכזי,ושולט בהוויה הציבורית. גם שמות כגון "יוסי מזרחי","שיראל צברי" וכו' שייכים בהגדרה לפלח מרכזי באוכלוסייה,אך שמות קיבוצניקים-טייסיים ובפוטנציאל אשכנזיים,היו נוחים יותר משום מה לשיבוץ בספר זה. דווקא תלמידי 3 יח"ל,שעל פי רוב באים ממשפחות בעלות רקע סוציו אקונומי נמוך היו מתחברים יותר לשמות נפוצים בעיר מגוריהם ולא בקיבוצי הצפון למשל.
שנית, מהות הסכסוך שהסתיים באקט אלים של תגרה קשה-חוסר פרופורציה בין עוולה ערטילאית של לקיחת ספר ללא רשות לבין סיכון חיי ה"גונב".אותו אקט אלים היה תואם יותר את ההוויה המקומית אם היה נובע מריב על רקע רומנטי או ספורטיבי (משחק בהפסקה וכו'). לקיחת ספר?,אם אכן הנעשק היה שם לב,היה פונה למוריו משום שזוהי אולי אחת מהנקודות הבודדות שבהן אין הדבר נחשב ל"הלשנה"- בשל חוסר המשמעותיות שבו.
שלישית,היכן מסתתר עקרון ההוראה המקובל INPUT + 1?, מה מלמד קטע זה את התלמיד מלבד שפשוף נוסף בשפה האנגלית? היכן הערך המוסף הלימודי,הערכי? למחברת הפתרונים.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 0
ערביי ישראל: 0
הקטע השני הלקוח מההוויה הישראלית מצוי בעמ' 30,ועוסק,שוב במפתיע, בפניות של "דוד ירדן","יונתן דותן" ו "שרון לירז" לתורם אלמוני כדי שיסייע להם בבעיותיהם החמורות במידה זו או אחרת.
חשוב לציין כי פניותיהם של שלושת הישראלים,בעלי שמות המתאימים לטייסי קרב,נערכות במסגרת מבצע של עמותת "עזור לך" שמבטיחה סך של 20,000 ש"ח למי שישכנע אותו כי הוא זה הזקוק ביותר לכסף.
לטעמי,קטע זה,אם גם נועז מבחינת היחס הקפיטליסטי לתרומה, אינו עולה בקנה אחד עם מציאות חייהם של רוב התלמידים שאף אם אכן,מכתב מנוסח,רהוט ומרגש היה התנאי לקבלת סכום כסף נכבד זה,לאו דווקא היו יכולים לעמוד במשימה. שוב, עודף "מורתיות" של המחברת- במובן הארכאי וצדקני של המלה.
"דותן" הנו חייל משוחרר שהתקבל לפקולטה לרפואה בירושלים,שהגיע מעיירת פיתוח ולו שמונה אחים ואחיות.אביו נפגע בתאונה וכרגע הנו מובטל. הסטודנט מבטיח לעמותה להשקיע את כל כולו בלימודים. ואכן,דמות "בורקסית" זו עם שם בדוי מן הסתם בתוך המציאות הבדויה של הקטע,נראה כבעל סיכויים טובים לזכות בסכום מהעמותה הנדבנית.
"ירדן" הנו מכור לשעבר לסמים.הלה נגמל מהסם לפני שנתיים וכעת אינו מסוגל למצוא עבודה בשל עברו.ברצונו לפתוח עסק קטן עבורו ועבור משפחתו המונה ארבע נפשות מלבדו.אמנם מבחינת הסטריאוטיפ הקולנועי הטמון בדמיונה של המחברת קפצנו עשור,אך עדיין- סטריאוטיפ שיש ותלמידים יתקשו להתייחס אליו כחומר לימודי ראוי.
והנה הקלף המנצח-"שרון" היא אם לילד חולה לב בן שלש ומצבו מדרדר. מסתבר שרופא בסידני (!),יכול לבצע ניתוח להצלת חיים. המחברת בחוש עלילתי ראוי לציון ,שמרה את הקלף המנצח לסיום העמוד,וכעת מפנה את התלמידים לשאלות אודות הטקסט ברמה נמוכה למדי,כנראה מתוך ראייה דידקטית שהקריאה עצמה מהווה את הלימוד המרכזי.
שוב,חבל,גם אם יזוהה פוטנציאל למידה בכיתה על ידי דיאלוג מורה תלמיד,דרוש קטע מאתגר יותר מבחינה ערכית ותכנית ליצירת אותה הבנה אקטיבית של בכטין.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 0
ערביי ישראל: 0
הקטע השלישי (37) עוסק בסיפור מעניין אודות שריפה באזור הרי יהודה ומעשה נדבנות מופלא מצד אשה מסתורית.
הקטע מספר על שריפה ביערות יהודה ב1995 שבעקבותיה רוב החורש סביב מושב שורש (סוף סוף, עיגון משמעותי במציאות) התכלה וכן רבים מהבתים במושב נשרפו.
מספר שבועות לאחר מכן הגיעה לביקור במושב אשה אנונימית שמסרה המחאות בסך 150,000 ש"ח לפקודת האומללים שאיבדו את בתיהם. היות ומצויין בפתיחת הקטע כי סיבת השריפה אינה ידועה,מהווה מעשה הנדבנות טריגר מצויין לדיון כתתי על המניעים של אותה אשה למתן הכסף.
הפעם,המחברת או במקרה זה העורכת,אינה מסבכת עצמה בסטריאוטיפ פסבדו חינוכי אלא משאירה את דמיון הלומדים מגורה וסקרן לגבי ארוע שהתרחש בפריפריה.
בקטע זה נוצר מרחב דיאלוגי המאפשר קיום מקביל של הLANGE ו הPAROLE שכן המוען,כפי שטוען לאקאן,יוצר קומוניקציה עם הנמען ויודע,מראש על מה יחשוב הנמען,מעבר לקריאה הראשונית עצמה. לימוד שפה בדרך זו,הנו מוצלח ביותר, משום שהלמידה נוגעת לא רק בפן האינטלקטואלי של התלמיד אלא גם בפן הרגשי,הסוציאלי והמנטאלי שלו דרך המסתורין,הנגיעה הערכית, צרת אנשים אחרים,ושפה בהירה למדי.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 0
ערביי ישראל: 0
הקטע הרביעי (55) מספר על אריכות ימיו המופלגות של פלוני "אברהם שור" ונדיבות נפשו הנדירה.
בשעה טובה,מר אברהם שור,הגיע לגבורות וחגג מאה שנה.מנהל בית האבות החליט לחגוג לו מסיבה גדולה עם מספר גדול של אורחים. מסופר כי מר שור הוא פסנתרן מוכשר וקורא ספרים מושבע. בנוסף כעורך דין בדימוס,הוא עדיין מייעץ לרבים משכניו בסוגיות משפטיות שונות. מסתבר שמר שור ניחן בחוש הומור מפותח וידוע כבדחן משובח.
זהו אכן,קטע נחמד לקריאה ומלא בשמות תואר הרלבנטים לפרק הדקדוקי של הספר. עם זאת,קשה להניח שיעניין את התלמידים. במקרה זה,שימוש בשם בדוי מאחד המגזרים שעדיין לא הוזכרו בספר,היה עשוי להיות בעל משמעות חינוכית מסויימת,שכן,מר שור (שם בדוי כזכור) הוא ללא ספק דוגמא ומופת של אדם מרשים ואזרח "למופת".
קטע זה מהווה לטעמי כר נוח לתת הסוגה של ה"דיאלוג לכאורה". קשה להסתיר את האהדה האוטומטית שנוצרת אצל הקורא למקרא עלילותיו של מר שור. יש בעיני חשיבות מרובה לעודד בני נוער לראות את החיובי שבחיים של מעורבות וחיוניות.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 0
ערביי ישראל: 0
הקטע החמישי (66) עוסק ב"משוגעים" של העיר העתיקה בירושלים.
הקטע מתאר אנשים הלוקים ב"סינדרום ירושלים".מוזכרים בקטע איטלקי שנמצא נודד בשלג בהרי בית לחם,אורח בבית מלון ירושלמי ידוע שפרץ למטבח כדי להכין את "הארוחה האחרונה" ואדם נוסף שרץ ברחובות העיר עם חרב בידו וטען שביכולתו לרפא את העוורים.
קטע זה מהווה מעין גימיק נחמד,אך בניגוד למשקלו התוכני הראוי לעמוד אמצע במוסף של עיתון יומי,אורכו רב במידה משמעותית מהקטעים הקודמים. כאן,לא מצויינים ישראלים.אך לדעתי,התייחסות למגזר חולי נפש,גם אם הומוריסטית,ראויה לציון הן מבחינה פלורליסטית והן מבחינת עניין דידקטי בשעור.
קטע זה מהווה כר נוח לניתוח "פרוסל". ניתן לבדוק קשר בין ידע קודם לשיחה ולעבוד על תכנים,לשון,תחומי עניין וכו' בכתה עצמה.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 0
ערביי ישראל: 0
הקטע הששי (72) עוסק ב"הסלע האדום" ונוגע גם בפן המיתי טראגי שלו המשיק להוייה הישראלית.
בקטע זה מוזכרות שתי אנדרטות המנציחות ארבעה הישראלים שמצאו את מותם ב1957 בדרכם לפטרה,ושל חמישה אחרים שמצאו מותם באותה דרך ארבע שנים מוקדם יותר. בסך הכל שניים עשר ישראלים מצאו את מותם בדרך הרפתקנית זו.
פלוני דמיטרי ברמן,שחזר חי ב1956 מהסלע האדום מספר כי ההרפתקה היא זו שמשכה אותו לפטרה ולאו דווקא המקום היפה.
מעניין כי דווקא בקטע זה הנוגע באחד מהמיתוסים של העשור הראשון של מדינת ישראל,מוזכר לראשונה יוצא חבר העמים.הקטע עצמו הוא דל טקסט,קריא ואף מעניין.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 1
ערביי ישראל: 0
הקטע השביעי (93) הוא מעין סיפורון מדע בדיוני שנוגע ל"משפחת טל" אך יכל היה לנגוע גם במשפחת "סמית".
אמנם שמות הדמויות הן "דן" ו"לירון" אך נדמה כי מדובר בתעתיק או רעיון המבוסס על ספורי ספרות זולה כלשהי. הישראליות כקישוט בלבד, ללא שום קישור ערכי.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 1
ערביי ישראל: 0
הקטע השמיני (94) עוסק בתגלית נדירה של שני טיילים ישראלים באלסקה.
קטע זה מובא כביכול מעיתון שיצא באלסקה על "דן ארזא"(כך במקור) ו"טלי גונן" (בת משק מן הסתם..) שטיילו באלסקה לאחר שרותם הצבאי ומצאו טביעות רגל אדירות ממדים.כשנשאלו השניים מה עשו כאשר נתקלו בתופעה זו,המקושרת למיתוס מפלצת שלג כלשהי,ענו בכנות- "ברחנו!".
יש משהו מרענן בקטע זה,ומשום כך נקל עלי להניח כי מדובר בקטע אמיתי. השרות הצבאי מוזכר כחלק אינטגרלי ממסלול חיי ישראלי,טעות שגדלה עם השנים וכן,תגובתם הישירה והפיקחית של השניים,שברחו מן הסכנה,מה שאינו עולה בקנה אחד עם ההתמודדות הסטנדרטית של "הראש בקיר". מנסיון כמורה,אין ספק שקטע זה גם זכה לפופולריות רבה יותר אצל התלמידים- אולי כי היה להם קשה לדמיין טיול בחו"ל אחרי הצבא (אם בכלל),ובטח שלא לאלסקה.
יוצאי אתיופיה עד כה: 0
יוצאי חבר העמים עד כה : 1
ערביי ישראל: 0
למעשה, מדובר באבחון אכזרי למדי של אותו ספר חביב. למעשה, כל מורה ממוצע לאנגלית עסוק במאבק יומיומי ליצירת עניין בתחום עיסוקו. אלו המצליחים בכך,עושים זאת,על פי רוב, דרך אופיים והתנהלותם ולא דרך ספרים מהפכניים. איני יודע על ספרים נקיים מדעות קדומות,סטריאוטיפים והנחות חינוכיות וערכיות מיושנות. מקום המורה הוא להוות מסננת ומשפך של ידע וערכים - ולתמרן,בין גזירה לפיטורין,את חזונו ללבבות ומוחות התלמידים.
