זוגיות בקשיים 

חלקנו משקיעים הרבה בעיבוי השורשים וביצירת רשת בטחון וששוכחים שבעצם רצינו לצמוח, לעוף. וכשמנסים לעוף מגלים שהרגליים קשורות.למשל: השקיעו כסף רב בפיתוח העסק של אחד מבני הזוג, והשני מצא שהוא מאוד מוגבל ביכולתו להחליף מקום עבודה כשכיר (חובות). חלקנו חיים בזוגיות אבל בתחושה שאין בסיס להיבנות ממנו. שומרים את נאמנותם העיקרית לעבודה, או חברים, או תחביב. חיים כשותפים ולא כחברים.כך או כך הזוגיות בקשיים.מרגע שנולדנו יש בנו פוטנציאל שרוצה להתממשכאנשים אנחנו רוצים להתרחב, לחיות את חיינו במלואם, כלומר כאירוע מתגלגל, מתפתח וגדל : פיתוח יכולות אישיות כמו העזה, יוזמה, קשר עם אנשים חדשים, התקדמות מקצועית, התקדמות כלכלית,  ועוד.אחד ועוד אחד הם יותר משנייםהקשר הזוגי מתחיל כמשהו גדול. נותן לכל אחד את התחושה שסוף סוף הוא יכול להיות מי שהוא בלי חשבון. תחושה של חופש, תחושה של כוח. שביחד יוכלו להזיז הרים. תחושה שעם הקשר מעיזים יותר, יוזמים יותר, שקטים יותר, יכולים להתמודד עם מכשולים ומגבלות. מרגישים חיות והתלהבות. השמיים הם הגבול.    לאן זה נעלם?הקשר הזוגי הוא מסגרת מחייבת של התנהגויות, נורמות הסכמות.עם התפתחות הקשר אנחנו בונים כללי התנהגות לקשר. מתי וכמה נפגשים, איך מדברים, איך נוגעים ועוד הרבה מאוד הסכמות קטנות וגדולות. יותר ויותר פועלים מתוך כללים שקבענו, וכשיש כללים אין חופש. הכלל נחווה כמשהו שמוכתב לנו, גם אם היינו חלק מקביעתו.זוג בתוך קופסת סרדינים?כללי ההתנהגות הופכים להרגלים קבועים בין השנייםההרגלים משתרשים והופכים להיות אוטומטיים - זאת אומרת לא מתוך בחירהכאשר פועלים באופן אוטומטי מאבדים כיף, שימחה, התרגשות , חופש וויטליותהקשר נעשה צפוף... מרגישים כמו זוג בקופסת סרדינים...איך שוחים החוצה?איך להחזיר את הקשר להיות מרחיב, מאפשר התנסויות חדשות, פריצת גבולות אישיים?-    מזהים מהם ההרגלים האוטומטיים היומיומיים שאימצנו, שיוצרים את הקשיים בזוגיות -    אילו מההרגלים האלו יוצרים אפרוריות בקשר? -    מזהים איך כל אחד מגיב להרגל: מה הוא נהייה? האם נהייה כבד ועייף? האם נעשה מרוחק? האם ביקורתי וכעוס? האם נעשה פסיבי ומצפה מהשני שישלוף אותו  החוצה מהאפרוריות? האם נעשה חסר שקט?....-    כל אחד לומד לאפיין את התגובה שלו בכל רמה אפשרית: איך היא מופיע פיזית בגוף (כאב, מתח, מאמץ, כובד באזורי גוף ספציפיים או כתופעה כללית), איך מתנהג באותה סיטואציה, איך זז, איך מרגיש, איך חושב, איך מדבר וכו'-    התגובה להרגל, שנחוותה כגדולה וכללית, נעשית ברורה ופשוטה יותר, וניתן, בהדרכה מתאימה להפסיק אותה.-    בתהליך בשיטת גרינברג (לא טיפול אלא תהליך מלמד) לומדים דרך הגוף. לומדים איך החוויה הזו (התגובה שלנו להרגל, לכללים) מופיעה ונחוות. עם הנחיות שמפנות את תשומת ליבו למה שהוא נהייה בגוף, הוא לומד לזהות מה הוא עושה באופן שניתן ללמד אותו להפסיק לעשות.-    כשילמד להפסיק לעשות את כל מה שעושה, הוא יחווה משהו חדש. במקום שהסיטואציה תהיה אוטומטית וצפויה, תתקיים עבורו אפשרות חדשה, באופן שלא הייתה קודם.דוגמא: זוגיות בקשייםלזוג יש הרגל קבוע להעניק מתנה בכל אירוע: יומולדת, יום נישואין, יום ההכרות, והרגל נוסף להפתיע אחד את השני בתאריכים אלו. בהתחלה ההרגל היה חביב ומהנה. עם הזמן, אחד מהם (הגבר או האישה?) התחיל להרגיש שכל תאריך כזה דורש הפקה ברמה שמכבידה עליו. למצוא מתנה מספקת הפך לכאב ראש. אבל כבר יש הרגל וציפייה, ואף אחד לא רוצה לפגוע בבן זוגו ולאכזב.
התחושה הייתה של הכרח. הנאה כבר לא הייתה.אירוע שהיה מיועד לשמח, הפך למשהו מכביד, ולעוד משהו קטן שיושב בין בני הזוג... לא עובר זמן והתחושה היא של זוגיות בקשיים .כמה דוגמאות כאלו יש? בין כל שניים יש הרבה קטנות כאלו שמכבידות על הקשר. אם הרגלים או כללים כאלה נמשכים שנים, מצטבר כעס, תסכול, מרירות, והזוגיות במשבר... והכל מתוך כוונה טובה...כשכל אחד מהם למד את מכלול התגובות שלו סביב הסיטואציה הזו, באופן שיכול היה להפסיק את תחושת המגבלה, את תחושת הפלונטר. למד לחוות את הכעס, את הפחד, את המגבלה, יכול היה לזהות אפשרויות חדשות, חוויה חדשה, ושינוי בקשר עם בן הזוג.