ד"ר יונית ניסים.
סמוך לחג הפסח, עת חגגנו את יציאתנו מעבדות לחירות פרצה בעולם ה- מגפה, שזכתה לשם מוזר ומעורר פולמוס, "שפעת החזירים". מיד הזדרז כבוד, סגן שר הבריאות (סגנו של מי? הרי אין שר בריאות בישראל!) מר ליצמן לנסות לשנות את רוע הגזירה וכדי להיערך היטב להילחם במחלה המאיימת, הוחל בניסיון להשפיע על העניין המרכזי, המהותי, זה שיבלום את התפרצות התופעה בארצנו הקטנטנה. כולו תחינה והסברים מפולפלים ביקש לשנות את השם, הנוכרי והטמא "שפעת החזירים", בשם עברי טהור, שהרי ידוע שטוב שם משמן טוב. ההצעה הייתה לקרוא לרך הנולד בשם אקזוטי מאין כמותו: "שפעת מקסיקו".
כל האנקדוטה הזאת, עיתוי התפרצות הנגיף, ההתפשטות הגלובאלית, שותפות הגורל הכלל עולמית, והמצב הטראגי- קומי שהיא זימנה (למרבה הצער עדיין מזמנת) ברחבי הגלובוס ללא גבולות פוליטיים, מדיניים וללא חילוקי דעות, קווי מתאר גיאוגרפיים, החזירה אותי להרהר במשנתו של ג'ורג' אורוול.
באופן דיי מפתיע אורוול זוכה לעדנה ופופולאריות בעת האחרונה במחוזותינו, עם פרוץ מגיפה אחרת- "האח הגדול" למסך הקטן. למרות, שאפשר לתהות עד כמה נקשר שמו של אורוול בהפקה הגרנדיוזית של ערוץ 2. וכמה מצופיו אכן מכירים בקונוטציה למקור הספרותי, ומשמעות המשל. הייתכן שאורוול מתהפך בקברו? או שמא הוא מסמיק מנחת עת זכה לעדנה מחודשת והפך לטרנדי ולוהט?
נחזור לשפעת החזירים. האסוציאציה המידית, החזירה אותי, כאמור למשנתו של אורוול. אין כוונתי ל "1984" ו"האח הגדול". אלא, דווקא ליצירה אחרת, מתאימה יותר, אולי אפילו אקטואלית במידה מסוימת, וללא ספק אלגורית. יצירה עם משל ונמשל ומסר אל-מותי, חד ומשמעותי. כוונתי ל "חוות החיות", יצירה ספרותית שהתפרסמה כאלגוריה- סאטירית נוקבת ונשכנית על ברית המועצות הקומוניסטית. ובעיקר על מקומו, מעמדו וזכויותיו של היחיד בחברה ובמדינה. אם כן נשאלת השאלה: מה השתנה?
הספר מספר על קבוצת חיות חווה באנגליה, שמחליטה לקחת את גורלה בידיה (אקטיביזם חייתי!) ולצאת "מעבדות לחירות". אולם, בתהליך המעבר משעבוד לעצמאות, באופן מאוד מפתיע! קורה שדווקא מנהיגי המרד ובראשם להקת החזירים לוקחים לעצמם את מושכות השלטון והחירות המנהיגותית, שאט אט הופכת לעריצות חזירית. שיכורים מעוצמת הכח ומושכות ההנהגה הם מטילים אימה ומשעבדים את כלל חיות החווה למרותם, בלא שייתר בעלי החיים יגלו שמץ התנגדות. השלטון החדש כונה "חיתיות" או "בהמיזם". ומסגרת הכללים והחוקים שלו מתבססת על "שבעת הדיברות" המחיבות את כל החיות. בהם הדיבר השביעי והמשמעותי: "כל בעלי החיים שווים". הדיברות מעניינות. אולם, מעניין יותר תהליך התעצמות "השלטון החדש". החזירים מתחילים להציג עצמם כמי שאינם טועים לעולם, השליטים הבלעדיים על עקרונות הצדק, המוסר והאתיקה, בהשראתם מתחילות חיות החווה ללמוד קרוא וכתוב, אך למעט החזירים הידועים בחוכמתם הרבה, ובנימין (בנג'מין) החמור הן אינן מצליחות לעמוד במשימה המורכבת. העם - חיות החווה, נותרים בורים ונבערים. אולי הם פשוט נזקקו לכמה רפורמות חינוכיות מוצלחות, או קיצוצים רוחביים?
החיות מחליטות לבנות "טחנות רוח" מה שמזכיר מלחמות עוד יותר קדומות. אך, אויה לצרה הפרויקט נחרב מספר פעמים בגלל סיבות שונות ומשונות. אולי לא היה מספיק תאום, או תכנון מקדים, ואולי פשוט רצה הגורל וכוחות הטבע האכזריים...
המפנה מגיע בחלוף השנים. החיות מתחילות לכרות בריתות עם בני האדם ואף, רחמנא ליצלן, להידמות בתהליך "אבולוציוני" איטי ומופלא לבני האדם בכבודם ובעצמם. הדרמה מגיעה לשיא כשהדיבר השביעי "כל בעלי החיים שווים", עובר מטמורפוזה טוטאלית ל "כל בעלי החיים שווים- אך יש בעלי חיים שווים יותר"...כאלה עתירי זכויות, והטבות, מענקים שמנים ובונוסים ושאר מנעמים וכיבודים.
בסיום הספר בסצנה אקספרסיוניסטית , אלגוריה במיטבה, החזירים יושבים עם בני האדם, כולם עוטים חליפות, סועדים בצוותא עד כי אין להבדיל בין פני אדם לפני החזיר..
נשאלת השאלה למה נזכרתי בסאטירה הנוקבת של אורוול? מה הקשר בינה, שעסקה במשטר קומוניסטי, טוטאליטרי בימים אחרים- אפלים רחוקים, לישראל של ימינו? מה עלה במוחי הקודח דווקא עכשיו בעיתוי כל כך מיוחד שאנו מציינים ימים של "אחרי החגים", יציאה מ"עבדות לחירות", "ספירת העומר", ממשלה חדשה ענקית ושמנה, ציפיות ישנות, משבר כללי, מיתון מחמיר, אבטלה גואה, וקול דממה אזרחית דקה?
וכן... אך אפשר בלי לחזור להתייחס ל "שפעת החזירים" שהאו"ם צופה לה גל שני קטלני יותר. אולי תהיות, או חששות ממה יוליד המחר? או סתם הרהורים ספרותיים נוגים שלובים בנוסטלגיה וגעגועים? מי ידע נפש אישה לאלוהים הפתרונים!
מסר אחד חשוב ומיוחד כדאי לקחת מהמשל והנמשל. המשמעות האמיתית של להיות אדם, להתנהג כבן אנוש ולא כמר חזיר. גם בזמנים קשים. או כפי שציינו מקורותינו הקדושים: "מותר האדם מהבהמה". או שמא מותר האדם לעומת החזיר?!
ד"ר יונית ניסים- היסטוריונית. מרצה ומנחת קבוצות.
