זה קורה ללא מעט הורים.
עם הילדים שלכם, עם ילדים של אחרים, או אולי עם התלמידים.
מי שמתאמץ ומבקש הכי הרבה תשומת לב - מקבל.
טבע אנושי שכזה.
אם ע"י דרישות מסויימות, אם ע"י תלונות, הערות, צעקות. היצמדות ודרישת קרבתכם.
לכן, בדרך כלל מגיבים להם, מנסים לתת להם את מבוקשם. אבל אם יש רק אחד לתת - מעדיפים לתת להם כדי שלא יגיבו קשה.
וברקע יש לפעמים גם את הילד השקט. הוא לא מבקש כלום. הוא נוח, הוא וותרן, הוא צייתן. הוא מקל עליכם מאוד את החיים.
בקלות אפשר להתעלם ממנו.
כי יש שריפה לכבות. כי אחיו, או חברו, דורשים משהו בתוקף - וקשה לסרב להם.
והוא שותק - הוא מוותר.
לאט לאט מתרגלים שהוא מוותר וכבר לא מתפעלים יותר מידי. ולא עוד אלא שביום שיפסיק לוותר, ביום שידרוש משהו לעצמו, מביטים בו בחוסר הבנה: מה קורה פה? חזור למסגרת שלך!
לא תמיד מבינים שאולי נהגתם לא נכון. לא תמיד שמים לב שאולי נהגתם במידת האפליה. אולי נוחות החינוך שלו הרגילה אותכם להאמין שככה הוא צריך להתנהג.
לא בגלל שהוא רוצה - לא ממידת הטוב, לא מאופיו הנפלא. אלא צריך.
השלב הזה קצת מסוכן ויש לנהוג בזהירות. הטעות הזאת, שמעצלות העדפתם להניח לו לגדל עצמו לבד, כי אין לו דרישות. עלולה לתבוע תשלום על שעות חינוך עצמי.
החברה, הסביבה שלנו וכמובן, המשפחה, הם המראה שלנו. הם המסייעים בידינו להבין ולהכיר את עצמנו. כשהסביבה הקרובה מתעלמת, מיטשטשת זהותו האישית של הילד. ובגיל העשרה - גיל עיצוב הזהות האישית - ימצא הילד עצמו מבולבל ותוהה: מה ומי אני?
ועם זהות לא ברורה ומטושטשת קל להיסחף למחוזות אחרים. קל להיסחף למקומות לא רצויים.
חשוב מאוד לזכור שחובת החינוך היא גם את הילדים הנוחים. חובת החינוך דורשת שנחמיא להם על התנהגות טובה ונצ'פר.
חובת החינוך מחייבת שנשוחח איתם ונבהיר את עמדתנו. נמנה את הנחת שלנו מהם.
זה לא יהיה קל. ילדים טובים גם רוצים קצת מרד. גם הם רוצים קצת בירור אישיותם.
ובגיל העשרה כמו בני נוער אחרים, גם הם מנסים לגבש את זהותם האישית, ומגלים להפתעתם ש- קשה להיות ילד נוח!
יש פחות התייחסות, אולי אפילו התעלמות לא מכוונת. ומכאן - בילבול בזהות האישית.
יחד עם זה - רף הציפיות מהילד גבוה מאוד ויש כעס וחוסר הבנה וסבלנות בעת נפילה.
יש שטבעם הרך מסייע, הם מתגברים, וממשיכים להיות הנחת.
יש ילדים שפשוט אורזים ומסתלקים יום אחד.
יש המוצאים לעצמם דרך שונה לחלוטין מדרך משפחתם.
יש המורדים בגלוי. הכאב במילותיהם. התסכול במבטם.
והמשותף לכולם הוא - שאם יודעים להכיר, להבין, לאהוב, להעריך. מגלים כמה הם קלים לאהבה.
כמה הם קלים לסליחה.
ילדים טובים ונוחים מסייעים לגדל אותם.
הורים לפעמים נופלים במלכודת - ומתעלמים...
