אסטמה 

אסטמה ("נשימה כבדה" ביוונית) או גנחת הסמפונות היא מחלה ריאתית כרונית חסימתית הנגרמת כתוצאה מהצרות של דרכי הנשימה. במהלך התקפי האסטמה, מתרחשת תגובת יתר של דרכי הנשימה. השרירים בדפנות כלי הנשימה מתחילים להתכווץ וגורמים להצרות של מעברי הנשימה. התגובה הדלקתית מובילה להתעבות מהירה של ליחה שמגבירה את ההיצרות של מעברי הנשימה.

קיים מספר לא מועט של גורמי סיכון היכולים לעודד את התפתחות המחלה. גורם הסיכון הגבוה מכולם הוא אלרגיה הקיימת בהיסטוריה משפחתית, ונפוצה בין בני הבית. נמצא כי ככל שאדם אלרגי ליותר גורמים, כך גם עולה הסיכון להתפתחות מחלת האסטמה .

מכיוון שרוב גורמי הסיכון להתפתחות אלרגיה הם תוך ביתיים, תשומת הלב המחקרית נעה לבדוק את הקשר בין המצאות אותם גורמים אלרגניים לבין התפתחות מחלת האסטמה אצל ילדים ותינוקות. המחקרים הראו ממצאים מעורבים. לדוגמא, הורדה בחשיפה לקרדית הבית גרמה להורדה בתגובה האלרגית לקרדית אבק הבית, ולהורדת הסיכון בהתפתחות מחלת האסטמה בילדים עד גיל 8 . יחד עם זאת, נמצא כי החשפות לגורמים אלרגניים של כלב וחתול בשנת החיים הראשונה, דווקא מורידה את הסיכוי להתפתחות מחלת האסטמה. חוסר העקביות של ממצאי המחקרים גרם לפיתוח קו החשיבה לעבר גורמים אחרים.

השערת ההיגיינה

השערת ההגיינה גורסת כי עלייה בהתפתחות אסטמה בקרב ילדים נגרמת כתוצאה מההצלחה של הרפואה המודרנית במניעת מחלות זיהומיות בקרב ילדים. במחקרים נמצא כי ילדים הגדלים בסביבה הנחשבת כפחות הגיינית (משפחות מרובות ילדים, גני ילדים ובתי ספר וכו') נוטים פחות לפתח אסטמה במהלך חייהם הבוגרים. המנעות יתר למחשיפה לגורמים מזהמים בילדות, גורמת לחוסר "התחשלות של מערכת החיסון" ולכן מגבירה את הסיכוי להתפתחות תגובות אלרגיות ואסטמה .

מעמד סוציו-אקונומי

מחלת האסטמה נפוצה יותר באוכלוסיות בעלות מעמד סוציו-אקונומי נמוך. אוכלוסייה זו לרוב גרה במקומות צפופים, בקרבה לאזורי תעשייה ותנאים סניטריים ירודים. נוכחות של מקקים אשר נפוצה באזורי מחייה צפופים גם היא נחשבת כגורם להתפתחות אסטמה. אוכלוסיות דלות אמצעים, לרוב מגיעת לחדרי מיון או אשפוז עקב התקפי אסטמה, אך כמעט ולא מטופלות במרפאות חוץ, עקב עלות כספית ומיקום גאוגרפי .

גורמים

אסטמה לרוב נגרמת כתוצאה משילוב של גורמים גנטיים מולדים והשפעות סביבתיות. שילוב הגורמים יקבע את חריפות המחלה ואת התגובתיות לטיפולים שונים. קימים אין ספור גורמים סביבתיים המעודדים את התפתחות המחלה, אך מעטים מהגורמים נחשבים כמובהקים.

חשיפה לעשן סיגריות, בעיקר עישון בזמן הריון יכול להגביר את התפתחות המחלה. כמו כן חשיפה לאוויר באיכות ירודה, עקב זיהום אוויר או מחייה באזורים בהם רמות גז האוזון גבוהות גם נמצאה כקשורה להתפתחות המחלה.

ילדים הנולדו בניתוחים קיסריים עלולים לפתח אסטמה יותר מאשר ילדים הנולדו בלידה רגילה. במחקר-על נמצא כי קיימת עלייה של כ20% בהופעת אסטמה אצל ילדים הנולדו בניתוח קיסרי לבין ילדים הנולדים בלידה רגילה. אחד ההסברים הוא כי בזמן המעבר של התינוק בתעלת הנרתיק, מופרשים חומרים החיוניים להתפתחות מערכת החיסונית של התינוק. ניתוח קיסרי נחשב לפשוט וקל יותר עבור האם, ונעשה בתנאים הגיינים יותר מאשר לידה רגילה. עלייה בהתפתחות אסטמה מוסברת על ידי השערה ההגיינה שתוארה.

לחץ נפשי נחשד זמן רב כטריגר להתפתחות והופעת התקפי אסטמה. בשנים האחרונות הובן כי לא הלחץ הוא שגורם להתקפי האסטמה, אלא שהלחץ והסטרס גורמים לירידה בעמידות מערכת החיסון לזיהומים הפוגעים בדרכי האוויר.

אנטיביוטיקה מחשבת גם היא לגורם אפשרי לאסטמה. שימוש ממושך באנטיביוטיקה במיוחד בגיל הרך פוגעת בסביבה הטבעית של חיידקי מערכת העיכול (החיידקים הטובים) ועל ידי כך מחלישה בעקיפין את מערכת החיסון. במדינות מפותחות בהן השימוש באנטיביוטיקה גבוה, נמצא כי שכיחות המחלה הולכת וגוברת. בהתאם להשערת ההגיינה, ההסבר לתופעה הוא כי שימוש ממושך באנטיביוטיקה מונע חשיפה לחיידקים היוצרים מודולציה הכרחית למערכת החיסון, אשר חשובה בתהליך הגדילה.

מהי אסטמה ברפואה הסינית?

מחלת האסטמה ידועה היטב ברפואה הסינית. קיימים צמחי מרפא ונקודות דיקור אשר מיוחדים לטיפול באסטמה ובתסמיניה. דוגמה כזו היא נקודה בשם Ding Chuan ("הפסקת צפצופים") הנמצאית בגב, ויעילה בטיפול בהתקפי אסטמה ובמניעתם. דוגמה נוספת היא הנקודה kongzui (פתיחה גדולה) הנמצאית על הזרוע, ויעילה בפתיחת חסימות של מערכת הנשימה.

לפי הרפואה הסינית , קיימים גורמים רבים להתפתחות מחלת האסטמה, בהםהגורמים הנמנו לעיל. אחד הצמחים היעילים בטיפול באסטמה הוא הגינקו הדו אונתי (Bai Guo). צמח זה מוצאו בסין וביפן, ונמצא בשימוש אלפי שנים בטיפול בחסימות של מערכת הנשימה. הגינקו מחזק את מערכת החיסון, משפר את זרימת הדם, ומשפר תפקוד מנטלי.

הטיפול באסטמה ברפואה הסינית נחלק לשניים. בטיפול בזמן החריף של המחלה (ההתקף עצמו), והטיפול בזמן הכרוני של המחלה. רוב הטיפול מתבסס על מניעה והקלה של ההתקפים, והפסקת התלות בתרופות בהדרגה בהתאם להחלטת הרופא המטפל. הטיפול ניתן על ידי דיקור, צמחי מרפא, כוסות רוח, והדרכה לאורח חיים ותזונה מאוזנים.