התאהבות באשליות 

בתור ילדים, טבעי שאנחנו חולמים על כל הדברים שאנו רוצים אך חסרים בחיינו באותו הרגע. חלק מהחלומות הללו מלווים אותנו בתקופות מאוחרות יותר בבגרותנו, ותמיד משאירים הרגשת ריקנות: אנחנו כל כך קרובים להגשמת החלום והכל היה יכול להיות יפה יותר אילו רק משהו קטן היה שונה בחיינו. אבל זה לא המצב, ויש לכך סיבה מצוינת שאותה אלוקים תכנן במיוחד בשבילנו, גם אם אנחנו לא תמיד מבינים אותה. האמת היא שאת רוב החלומות הקב"ה דווקא כן מגשים לנו, רק בצורה טיפה שונה, ובגלל שזה קצת שונה, אנו פשוט לא מוכנים לקבל את זה. אנחנו רוצים את הכל מושלם, בדרך שלנו. אנו מתאהבים באשליות. בדברים שכלל לא קיימים. ואנו אומללים משום שאנו לא משיגים אותם.

לכולנו יש זיכרונות יפים על דברים שהיו. אם זה הבית הישן שגרנו בו, המכונית הישנה, סדרת טלוויזיה בילדות, ממתקים שאכלנו פעם וכו'. אם נחזור כעת אל אותם דברים - נלך לבקר באותו הבית, נראה את הרכב אצל הבעלים החדשים, נצפה שוב בשידור חוזר של הסדרה וכו', הם כבר לא ייראו לנו אותו הדבר ונבין שזה לא מה שבאמת התגעגענו אליו. אנחנו לא נרגיש מסופקים ונדע שמגיע לנו יותר מכך. תחושת החיסרון לא תעלם אולי לעולם. הגעגוע האמיתי כאן הוא הגעגוע לאשליה שהתאהבנו בה.

זה לא קורה רק כשאנו נזכרים בדברים שהיו, זה יכול להופיע גם כשנקרא ספר ונתאהב בסיטואציה מסוימת שלעולם לא תקרה לנו, אולי כשנראה בעיתון תמונה של דוגמנית ונחשוק בה, או אולי כשמישהי צופה בסרט פעולה רומנטי וחושבת לעצמה "למה בעלי אף פעם לא בא אליי עם ורד כשהוא יוצא מהפורשה שלו לאחר שכיסח בשבילי 30 לוחמי קומנדו...?" אותה אישה יכולה להפוך את עצמה ואת בעלה לאומללים ביותר אם היא תחשוב ולו לרגע שאולי יש מישהו טוב יותר בשבילה - היא לא יודעת שאותו המישהו הוא בעצם אשליה.

כדי להתחמק מהאשליות ולחיות חיים אמיתיים, אנו צריכים להבין את המשמעות האמיתית והעמוקה יותר של החיים. לחקור כדי להבין את האמת. ככל שנתקרב לאמת, כך נתרחק מהאשליות והשקרים שבדרך. ובזמננו לא חסרים שקרים כאלו. מספיק לפתוח עיתון או לצפות בטלוויזיה לדקה כדי להבין שיש אנשים שמנסים להכתיב לנו דרך חיים שקרית. אם זה בפרסומת מפתה לסיגריות עם המון בחורות מסביב, בהתנהגות לא מציאותית של דמויות בסדרות או בסיפורים על החיים ההוליוודיים שכולנו הולכים אחריהם. היום כבר לא טורחים לדבר איתנו, הם מדברים ישירות עם התת מודע שלנו שרובנו לא מספיק חזקים לשלוט בו או אולי אפילו להכיר בו. פשוט מחדירים אלינו מחשבות ורגשות בלי שנוכל להתנגד. אנחנו צריכים לזכור תמיד שאנו לא חייבים לקבל את דעותיהם של אחרים. גם אם כל החברים, המשפחה והסביבה מתנהגת בצורה מסוימת, וגם אם התנהגנו כך כל החיים, אפשר ורצוי לשאול על כל דבר שאנו עושים "למה?". פשוט להתחיל לחשוב בעצמנו.

אנחנו צריכים ללמוד להודות על כל הדברים שיש לנו בחיים, במקום לחשוב ולהתגעגע לדברים שאין לנו וגם לא יהיו אולי לעולם. אם נצא מנקודת ההנחה שאף אחד לא חייב לנו כלום ונעריך כל דבר שיש לנו, נוכל להיות הרבה יותר מאושרים וגם לא נאשים אף אחד בחיסרון שלנו. כאשר אנו משלימים עם חיסרון מתוך הבנה אמיתית, אין לנו שום סיבה להיות מאוכזבים ממנו.

אנחנו צריכים להיות פתוחים לקבל את המתנות שהקב"ה נותן לנו. לעתים נוכל לזלזל בדבר מה משום שנחכה למשהו טוב יותר. לא פעם אנשים חושבים לעצמם בתקופה מסוימת בחייהם שהמצב לא יכול להיות יותר גרוע, ולאחר מכן כשכבר עוברת אותה תקופה, הם מתגעגעים אליה וחושבים עליה בצורה חיובית. צריך לנצל וליהנות מהדברים כאשר הם מתרחשים. אמנם לא צריך להתפשר על כל דבר, וחשוב להביע עמדה משלנו, אך עם זאת צריך לזכור שלפעמים אם לא נקבל את המתנות של החיים, ואם נרצה תמיד את מה שאין לנו, נוכל להגיע לאומללות רצינית כי נאמין באשליה הכואבת מכל - שאין לנו כלום בחיים.

אנו חייבים לחיות את המציאות שלנו. יש לנו בחירה ליהנות ממה שיש לנו, או להצטער על מה שאין. אם אנו מצטערים, אז אנחנו מרגילים את עצמנו לצער, וכך נביא על עצמנו עוד ממנו. מלבד זאת, גם אם יקרה לנו הדבר הכי טוב בעולם, לא נוכל לשמוח באמת משום שנהיה רגילים לקטר על דברים, לכן גם באותו דבר הכי טוב בעולם נצליח למצוא משהו פגום במקצת. לעומת זאת, אם נתרגל לאהוב את עצמנו, את סביבתנו ואת כל עולמנו, לא יהיה דבר בעולם שיוכל לצער אותנו, ונוכל באמת ליהנות מהמתנות שאנו מקבלים. אינסוף מתנות עצומות שביחד מקיימות את המציאות שלנו, בלי כל האשליות שמנסות לבלבל אותנו ולהרחיק אותנו מהאמת.