הטעות הגדולה של הפלסטינים והערבים הפועלים כאויבי ישראל 

הטעות הגדולה של הפלסטינים היא, שהם ממשיכים בדרך האלימות ומנסים לירות ולפגוע בישראלים/יהודים.
מדוע זוהי הטעות הגדולה, הטראגית וההיסטורית של הפלסטינאים? כיוון שאם היו מפסיקים לירות, היו מקבלים הכל: מדינה פלסטינאית, שגשוג כלכלי, ומתוך כך גם שגשוג התרבות הערבית/מוסלמית.

מדינת ישראל בכלל וישראלים בפרט הם הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות ועשוי לקרות לפלסטינאים, לסורים, לירדנים, ללבנונים וגם למצרים. אם רק יתנו להם, הישראלים יאיצו את התפתחות הכלכלה ואיכות החיים בכל המדינות והאזורים הנ"ל. מה שהפלסטינאים, סוריה, ירדן ולבנון צריכים הוא שיפעלו בהם הכי הרבה ישראלים. הישראלים ייזמו פרויקטים, יביאו השקעות, יקדמו הכנסת טכנולוגיה מתקדמת לחקלאות ובכל תחומי החיים, יעצימו את התפתחות מוסדות החינוך ואת המחקר האוניברסיטאי והבריאותי, יסייעו בשיפור איכות הבריאות והרפואה ויגדילו מאד את תוחלת ואיכות החיים של כל הערבים בכל המדינות שמסביב.

מדוע אם כן הפלסטינאים ממשיכים לטעות? ולא מפסיקים לירות?
כי מספר היבטים בתרבות של מרביתם אינם מאפשרים להם לא לטעות.

כבוד ונקמה הם יסודות מרכזיים בחשיבה של רובם. הם רוצים הכל ולא מוכנים לוותר על חלק כדי לקבל את כל השגשוג והיתרונות שמחכים להם מעבר לפינה. הם לא מוכנים, חד צדדית, להפסיק את פעולות האיבה ותמיד יש להם תנאים בלתי סבירים ומופרזים שמונעים התקדמות. כל מצב של גישור מופר על ידם בלי למנף את הכוח היזמי/כלכלי של הישראלים לטובתם. הדרכים היחידות הבאות בחשבון מבחינת רובם הן השמדת "האויב הציוני" או שהוא יהיה כמותם - מוסלמי ולא ציוני. קשה להם לקבל מישהו שאינו כמותם. מאחר ועד כה לא הצליחו להשמיד את "האויב", שהוא בעצם ההזדמנות והחבר הטוב ביותר שיכול להיות להם, הם ממשיכים להתנפץ על צוקי מדינת ישראל מתוך אשליה שיום אחד יצליחו בשאיפתם. הם לא משתחררים מן הפנטזיה לניצחון המוחלט ומסתפקים בלית בררה בפעולות איבה שמפריעות לישראלים אבל לא מאיימות על קיומם. כל טיל, וכל אירוע חבלני הוא פגיעה ישירה בסיכויים של העם הפלסטיני ושל ערביי כל האזור לשגשג.

במובן זה יש מימד של הרס עצמי חזק בחברה ובתרבות הערבית/פלסטינאית המעדיפה חיים עלובים, קשים, מרירים ואכולי שנאה למרבית האנשים על פני שגשוג בלתי רגיל. הפלסטינאים פיתחו תרבות של עימות במקום תרבות של חיבוק ואם לא חיבוק לפחות תרבות של פתרון הסכסוך. מה שמדהים בכל הסיפור, הסבל הגדול שהם חווים והכאב של כל המשפחות השכולות והפצועות משני הצדדים הוא, שכל מה שהפלסטינאים צריכים לעשות זה להפסיק לירות.