מציאות לעומת נקודת תצפית
לכולנו יש מטרות, ומטרת העל של כולנו היא להיות מאושרים ומסופקים. מה מפריע לנו? בדרך אל האושר הנכסף יש מקרים, נסיבות, מפגשים. חלקם רצויים וחלקם אינם רצויים. האם הם יוצרים את המציאות שלנו או שהמציאות שלנו היא תוצר של נקודת תצפית?
לאחרונה למדתי להבחין בין מציאות לנקודת תצפית: מה קורה לעומת מה שאני חושבת על מה שקורה. הרעיון נראה פילוסופי, אך הוא מעשי לחלוטין: לכל דבר שקורה יש משמעות שאנו נותנים לו. משמעות זו היא תלוית זמן, תרבות וגיאוגרפיה. המשמעות שאנו נותנים לאירוע נחלקת, על פי רוב, לשיפוט: האם מה שקרה הוא טוב או רע. השיפוט מכניס אותנו למצב אמוציונאלי מסוים, שמזין את המחשבות שלנו: טוב או רע, וכך אנו נמצאים במעגל אין סופי של שיפוטים והערכות, שעשויים להשתנות מעת לעת, או שלא.
בנקודה שבה אני מפרידה את המציאות מהמשמעות שאני נותנת לה, אני מקבלת מקרה מזוכך משיפוט. המקרה אינו חייב למצוא חן בעיני, אך אם אזכור שהשיפוט שלי לגביו הוא תלוי מקום, זמן וגיאוגרפיה, אוכל לפעול בהתאם למטרה שלי.
לדוגמה: אנחנו פוחדים מדחייה, מהמילה 'לא', משום שהיא גורמת לנו לשיפוטים והערכות לגבי עצמנו: אם הנערה לא רוצה לצאת אתך, מה זה אומר עליך? כאן אנו נכנסים לשיפוטים והערכות לגבי מי שאנחנו, לכאורה: אני לא טוב מספיק כדי שהיא תרצה לצאת איתי. אך מה היה קורה אילו היית מקבל את המילה 'לא' כפשוטה? זוהי ההפרדה בין המציאות (הנערה אמרה לי 'לא'), לבין נקודת התצפית שלך לגבי עצמך (אני לא מספיק טוב, סקסי, וכו') השיפוט שלך לגבי עצמך אינו עוזר לך להיות מאושר, להפך: הוא עומד בדרכך. לכן, אם תצליח לקבל את ה 'לא' כפשוטו, בלי להיכנס לשיפוטים והערכות רגשיים, יהיה לך קל יותר להמשיך הלאה.
דוגמה נוספת: רגשות אשם. במה הם מועילים לי לממש את מטרתי להיות מאושרת? הם אינם תורמים לכך דבר, להפך: הם גורמים לי לאומללות. לכן יש לי אפשרות לנטרל את מה שקרה: את המציאות, מהשיפוט שלי. מובן שאם יש לי רגשות אשם, מה שקרה אינו מקרה נעים או רצוי, אך העובדה הזו כשלעצמה אינה הופכת אותו לחיובי או שלילי, אלא ההערכה והשיפוט שלי הם שהופכים אותו לכזה. אם אוכל להיות מודעת להבדל בין המציאות לבין נקודת התצפית שלי, אעשה פעולות שיתרמו למטרה שלי: להיות מאושרת. לא אוכל לעשות זאת כל עוד השיפוטים וההערכות הופכים למציאות במקום לנקודת תצפית.
תנסו להתאמן על זה לגבי אתגרים קטנים וגדולים. גם אני מנסה ומגלה שהעולם הופך להיות פשוט יותר וקל יותר. בטוח שיותר שמח.
בהצלחה.
לכולנו יש מטרות, ומטרת העל של כולנו היא להיות מאושרים ומסופקים. מה מפריע לנו? בדרך אל האושר הנכסף יש מקרים, נסיבות, מפגשים. חלקם רצויים וחלקם אינם רצויים. האם הם יוצרים את המציאות שלנו או שהמציאות שלנו היא תוצר של נקודת תצפית?
לאחרונה למדתי להבחין בין מציאות לנקודת תצפית: מה קורה לעומת מה שאני חושבת על מה שקורה. הרעיון נראה פילוסופי, אך הוא מעשי לחלוטין: לכל דבר שקורה יש משמעות שאנו נותנים לו. משמעות זו היא תלוית זמן, תרבות וגיאוגרפיה. המשמעות שאנו נותנים לאירוע נחלקת, על פי רוב, לשיפוט: האם מה שקרה הוא טוב או רע. השיפוט מכניס אותנו למצב אמוציונאלי מסוים, שמזין את המחשבות שלנו: טוב או רע, וכך אנו נמצאים במעגל אין סופי של שיפוטים והערכות, שעשויים להשתנות מעת לעת, או שלא.
בנקודה שבה אני מפרידה את המציאות מהמשמעות שאני נותנת לה, אני מקבלת מקרה מזוכך משיפוט. המקרה אינו חייב למצוא חן בעיני, אך אם אזכור שהשיפוט שלי לגביו הוא תלוי מקום, זמן וגיאוגרפיה, אוכל לפעול בהתאם למטרה שלי.
לדוגמה: אנחנו פוחדים מדחייה, מהמילה 'לא', משום שהיא גורמת לנו לשיפוטים והערכות לגבי עצמנו: אם הנערה לא רוצה לצאת אתך, מה זה אומר עליך? כאן אנו נכנסים לשיפוטים והערכות לגבי מי שאנחנו, לכאורה: אני לא טוב מספיק כדי שהיא תרצה לצאת איתי. אך מה היה קורה אילו היית מקבל את המילה 'לא' כפשוטה? זוהי ההפרדה בין המציאות (הנערה אמרה לי 'לא'), לבין נקודת התצפית שלך לגבי עצמך (אני לא מספיק טוב, סקסי, וכו') השיפוט שלך לגבי עצמך אינו עוזר לך להיות מאושר, להפך: הוא עומד בדרכך. לכן, אם תצליח לקבל את ה 'לא' כפשוטו, בלי להיכנס לשיפוטים והערכות רגשיים, יהיה לך קל יותר להמשיך הלאה.
דוגמה נוספת: רגשות אשם. במה הם מועילים לי לממש את מטרתי להיות מאושרת? הם אינם תורמים לכך דבר, להפך: הם גורמים לי לאומללות. לכן יש לי אפשרות לנטרל את מה שקרה: את המציאות, מהשיפוט שלי. מובן שאם יש לי רגשות אשם, מה שקרה אינו מקרה נעים או רצוי, אך העובדה הזו כשלעצמה אינה הופכת אותו לחיובי או שלילי, אלא ההערכה והשיפוט שלי הם שהופכים אותו לכזה. אם אוכל להיות מודעת להבדל בין המציאות לבין נקודת התצפית שלי, אעשה פעולות שיתרמו למטרה שלי: להיות מאושרת. לא אוכל לעשות זאת כל עוד השיפוטים וההערכות הופכים למציאות במקום לנקודת תצפית.
תנסו להתאמן על זה לגבי אתגרים קטנים וגדולים. גם אני מנסה ומגלה שהעולם הופך להיות פשוט יותר וקל יותר. בטוח שיותר שמח.
בהצלחה.
גבריאלה פוגל: אימון, יעוץ והכוונה לכל מטרה בעזרת קלפים .
http://www.kehilaiskit.co.il
http://www.kehilaiskit.co.il
