בתחילת 2008, בטרם פרץ המשבר הפיננסי, השתתפתי בפאנל שוק הון בפני קהל באוניברסיטת תל אביב. האולם היה גדוש והומה במאות בוגרי האוניברסיטה. אירוע מכובד. קוקטיל ומתאבנים בשביל לחמם את האווירה, והתחככות בשמנה וסלתה של בוגרי האוניברסיטה לדורותיהם.
הפרופסור, הדוקטור ואני
לימיני, בפאנל שבו שלושה נואמים (ובהם אני), ישב פרופסור מפורסם הנושא משרה מכובדת בבנק מוביל ומשמאלי דוקטור ידוע, המשמש בתפקיד מנכ"ל סניף מקומי של בנק זר. שניהם בוגרי האוניברסיטה, שניהם ידועני שוק ההון.
אחרי הצגת הפרופסור והדוקטור התעוררה בעיה. כיצד יציג אותי המנחה בפני הקהל? אולי הוא צריך לספר שהשלמתי רק שני שלישים מן התואר בכלכלה באוניברסיטה הפתוחה? אולי לומר את האמת על כך שהנואם השלישי ביטל את הגעתו בהתראה קצרה מדי ורק אני הסכמתי לבוא? הוא מצא דרך יצירתית: "... ועכשיו... נמצא איתנו גם (דגש על המילה "גם") מאיר ברק שהבאנו היום כדי שידבר אלינו בגובה העיניים".
לרגע עלה בדעתי שזו הצגה קצת משפילה, אבל אז גמלה בלבי ההחלטה לשחק את התפקיד עד הסוף. רוצים בגובה העיניים? תקבלו! לפני שאני אספר לכם מה אמרתי ומדוע לעולם לא אוזמן יותר לנאום באוניברסיטת תל אביב, אתחיל בתקציר הנאומים של הפרופסור והדוקטור.
להזכירכם, הכנס נערך בצל האווירה של טרום המשבר הפיננסי על רקע ירידה חריפה במחירי הדיור בארה"ב ותחילת החשש ממשבר גלובלי. הקהל היה מודאג ודרש תשובות בנוסח: "מה צפוי לעשות בכסף ואיך להתגונן מפני האיום".
הפרופסור והדוקטור סיפקו את הסחורה באמצעות תשובות בנוסח: השוק בריא. אולי תהיה דעיכה זמנית קלה, תישנו בשקט, אין כל סכנה למשבר. הכלכלה העולמית חזקה. הרע ביותר כבר מאחורינו. בקיצור, תנו בנו את האמון, יהיה בסדר, בטווח הארוך הבורסות תמיד עולות, תנו לכסף לעבוד בשבילכם. כמובן שכמו כל אנליסט טוב שמקשיב לעצות של היועץ המשפטי שלו הם גם הוסיפו בסוף הנאום משפט בנוסח של: "אנחנו עלולים לטעות וזאת לא המלצה לקנות מניות וכו'".
עוד לא נולד האדם
איני כועס עליהם על שטעו בגדול. אני כועס עליהם משום שהם מעזים להעלות בדמיונם את ההנחה שלהם או לבכירי האנליסטים שהם מעסיקים יש צל של מושג כלשהו לגבי הכיוון של השוק.
אחרי שנים של מסחר במניות והיכרות אינטימית יום-יומית עם השוק, אני אומר לכם את המשפט הבא, ותכניסו אותו טוב טוב לראש: עוד לא נולד האדם שיודע מה הכיוון של השוק. יש משפט מפורסם שאומר שמנהל מקבל את השכל מהכיסא שעליו הוא יושב. מניסיוני למדתי שגם את האמונה מקבלים מהתפקיד שאותו ממלאים. כדי למלא תפקיד בכיר בבנק צריך להזדהות עם התפקיד ולהאמין בו.
בזכות התפקיד אומרים לעיתים תכופות דברי שטות, אבל מאמינים בהם באמונה שלמה. את מה שהם אמרו לקהל, בלי התחפושת של האמונה אני אתרגם לשפה הבאה: השוק בריא (המחקר בן 300 העמודים שנערי הכלכלה שלי עשו מלמד על כך, אז מה אם אין להם ניסיון, הם חבר'ה מבריקים) אולי תהיה דעיכה זמנית קלה, תישנו בשקט, אין כל סכנה למשבר. (מנכ"ל בר סטרנס אמר בדיוק כך בכנס האחרון בדאבוס) הכלכלה העולמית חזקה.
הרע ביותר כבר מאחורינו (ב-90% מן הפעמים שאומר זאת, אהיה צודק) בקיצור, תנו בנו את האמון, יהיה בסדר, בטווח הארוך הבורסות תמיד עולות, תנו לכסף לעבוד בשבילכם (תעשו טובה, שבו בשקט, עוד מעט מחלקים בונוסים, זה לא הזמן למכור מניות).
הונאה בחסות המדינה
הגיע זמני לעלות לבמה. מכירים את הקטע שבו מגיעים לכנס בשביל לשמוע מרצה מפורסם, אולם לפניו ואחריו נאלצים לסבול בשקט את מרצים אחרים? המשבצת של "האחרים" הייתה המשבצת שלי.
השעה הייתה מאוחרת, הקהל מנומנם מן האוכל ומן הנאומים, ושני המכובדים כבר סתמו את הגולל על הערב. מה הסוחר מוול סטריט שבא לדבר איתנו בגובה העיניים עוד יכול לחדש? ובכן, היה לי מה לחדש.
הייתי מוכן לקרב והם קיבלו אותי במיטבי. את כל ה"אנטי" שיש לי לומר על שוק ההון הוצאתי שם באותו הלילה. טענתי והסברתי מדוע לשום אדם בעולם אין מושג להיכן מועדות פניו של השוק או מה כיוונה של כל מניה. הצגתי את נתוני משרד האוצר שלפיהם הוכחתי כי 91% מהקרנות בישראל אינן מדביקות על פני שנים את התשואה הבסיסית של השוק.
הסברתי מדוע 90% מהציבור מפסיד כסף בשוק ההון. הסברתי מדוע אין כל קשר בין הערך הנסחר של מניה לשווייה הפונדמנטלי. סיפרתי כיצד המקצוענים מנצלים את כשלי השוק בשביל להתעשר ומדוע הציבור תמיד משלם את המחיר.
בקיצור הבהרתי להם שהדבר הכי טוב שהם יכולים לעשות הוא להתרחק מהבורסה ולהבין שכל שוק ההון הוא לא יותר מהונאה אחת גדולה שכל מטרתה, בעידוד המדינה, לקחת את כספם. אני יודע, כי אני שייך למקצוענים. כסוחר מניות מקצועי בוול סטריט אני מתפרנס מן הטעויות שהציבור עושה ומן הטעויות שהקרנות והבנקים שמנהלים להם את הכסף עושים.
הפרובוקציה הייתה מושלמת. המנחה איבד את הסבלנות, הקהל עמד על הרגליים והפרופסור והדוקטור הגנו בחירוף נפש על אמונתם בתקינות סדרי העולם של שוק ההון. לרגע הרגשתי כמו שכנראה הרגישו נביאי זעם בתקופת המקרא. מי מעוניין לשמוע נבואות זעם ותיגר כנגד הסדר הקיים? תנו לנו להמשיך ולסעוד מסיר הבשר המבעבע ומן הבועות שלו, ותנו לנו את הביטחון ואת הקלות שבהדחקת המציאות.
מדוע אני מלמד?
לעיתים שואלים אותי מדוע אני מחלק את הידע שצברתי עם תלמידים חדשים. "האם לא עדיף לך לשתוק ולהמשיך להרוויח לבד? מדוע אתה צריך שותפים?", אומרים לי. ובכן התשובה ידידיי היא פשוטה: עשיתי מספיק כסף כדי שלא להיות מודאג לעתידי ופרט לכך אין שום סיכוי שאצליח לחנך את הרוב המכריע של הציבור. הציבור ימשיך להפסיד כסף בבורסה, ימשיך להאמין לאנליסטים, ימשיך לקנות ולהתרסק בבועות.
הציבור זקוק לאנליסטים שיספקו לו תשובות ברורות ופשוטות לביצוע. הציבור אינו זקוק לנביאי זעם שיספרו לו שהדרך היחידה שבה הוא יכול להרוויח כסף בשוק ההון היא ללמוד בעבודה קשה איך להיות בעצמו מקצוען, ואיך ללחוץ על הכפתורים בעצמו. הפרנסה שלי כסוחר מניות מובטחת.
