מחשבות בעקבות עיון בספר בקשר לא-לוהים 

מחשבות בעקבות עיון בספר "בקשר לא-לוהים"
של פרופ' יקיר שושני

הספר יצא ב-תשס"ה ע"י ההוצאה לאור של משרד הבטחון ומכיל 170 עמ' (על יסוד הרצאות במסגרת "אוניברסיטה משודרת ")
הפרופסור לפיסיקה יקיר שושני מזהה עצמו כבעל השקפה תיאיסטית. לשמות י"ד פרקי הספר בחר שמות מסידור התפילה ומהתנ"ך. ברם, הרצאת הדברים היא עניינית טהורה וכל מעיין רציני בספר, אילו נדרש לתת לכל פרק את שמו, היה מזדהה עם הכותרות לפרקים, כגון: אני מאמין באמונה; אהיה אשר אהיה; חיי עולם נטע בתוכנו; אתה חונן לאדם דעת; מלוא כל הארץ כבודו;אין לו דמות הגוף; וכו' ...
הורים יכולים להעיד על בניהם שגידלום כבניהם הביולוגיים. בנים, אינם זוכרים את הטיפול המסור ביותר שקיבלו בינקותם, בשנתיים הראשונות לחייהם. אמנם, כשיהפכו בבגרותם להורים, ויתנו גם הם טיפול דומה לבניהם, יוכלו לשחזר, שכך, כנראה טיפלו בהם הוריהם שגידלום. ברם, לא יוכלו להעיד עדות ראייה, כי הם, אכן גם הוריהם הביולוגיים.
האדם שא-לוהים ברא אותו בצלמו וכדמותו, וחנן אותו בדעת לקלוט את גלי הדעת החוננים אותו, יכול רק באמונתו להסיק כי זה הא-לוהים בורא העולם ומנהיגו הוא אבינו שבשמים. בחרנו לצטט מהספר ציטוטים, שלדעתנו יעזרו לקוראים בו, לסכם שוב לעצמם, את שלמדו מהספר הטוב והמעניין "בקשר לא-לוהים". כמובן, שלעמוד על טיבו זה של הספר, ניתן להגיע גם מתוך מבחר אחר של ציטוטים חלקיים. (התייחסות שלנו לקטעים שונים בספר, תובא בתוך סוגריים עגולות).
בעמ' 15 - " מדוע עקרון האינדוקציה בטל כאשר מדובר בנושא החשוב ביותר -
עצם קיומי? "
(הוא בטל, כאשר בנושא מעורבים נתונים נוספים בלתי תלויים בעורך התצפיות. עצם קיומו של האדם תלוי יותר בהוריו מולידיו, ולא רק בהם. המאמין יודע גם את מרכיב הנשמה
הא-לוהית שנטבע בו.) "קשת רחבה של אמונות, ולאו דווקא ידיעות ודאיות, מהווה את התשתית להכרתנו את העולם ואת עצמנו". בעמ' 17 - "התפישה התאיסטית מציעה כי האמונה הבסיסית ביותר היא קיום הא-ל ומאפייניו כמקור כל ההוויה. אחת המטרות של ספר זה, היא לדון במקורה של האמונה הזאת ובהצדקתה ולבחון האם ובאיזה מידה, יכולה זו, לשמש כאמונה הראשונית המבוקשת". בעמ' 31 - "אם הכוללים אינם קיימים מה הטעם לדון בהם ולחקור אותם?" (מאחר שבניסיונותינו מכירים אנו הרבה פרטים דומים, ולפרטים רבים אלה, נותנים אנו שם כולל; משמע שקיום הפרטים הפרטיקולריים הוא הנותן תוקף לשם הכולל). בעמ' 36 - "עצם קיום התודעה נותן פשר למושג הקיום הרוחני והפיזיקלי גם יחד, ממש כשם שקיום החלל-זמן נותן פשר לקיום הישויות הפיזיקליות". בעמ' 41 - הקשר בין שתי ישויות A ו-B השייכות לרובדי הווה שונים יתממש באמצעות הקשרים של שתי הרשויות הללו עם הישות הראשונית". בעמ' 46 - "... המחשבה והקיום הפיזיקלי הם שתי מהויות שונות בתכלית,...הקשר ביניהם מחייב קיום ישות מקשרת, כלומר, ישות המקושרת, הן לתבונה והן לעולם הפיזיקלי". בעמ' 50 - " בקבוצה האינסופית של כל המספרים הטבעיים 3,2,1,..., ניתן לקבל מספר בלתי מוגבל של קבוצות אין-סופיות חלקיות לה. למשל, קבוצת המספרים הזוגיים 6,4,2, ..., מכאן שהגדרה 6 של א-לוהים, אינה חד-משמעית, שכן לפיה כל חלק של א-לוהים, מהווה אף הוא א-לוהים אחר,...". (( אבל, במשל קבוצת המספרים הזוגיים ניתן להציגו גם בצורה הבאה-
...,2,4,6 = (...,1,2,3)2
כלומר, החלקי לכאורה, רק דומה לחלקי. ברם, לענ"ד, אין זה מדויק מה שכתוב שם, והקביעה שמופיעה להלן, אינה מדויקת )) "ניתן לומר שקיימים "א-לוהים" רבים השונים מהותית זה מזה".
בעמ' 51 - " הא-ל הוא המהות היחידה המאפשרת לייחס מובן למושג "קיום", שניתן יהיה להחיל אותו על כל הישויות הפיזיקליות והרוחניות". בעמ' 58 - "...שהקשר הוא המושכל הראשון שאינו דורש הסבר, אך באמצעותו, ניתן להסביר הן את התכונות של הישויות הפיזיקליות והן את אלה של הישויות הרוחניות,..., שיש בתבונה מרכיב רוחני...".
בעמ' 60 - " אמנם, יש במדע, בעיקר בחקר החיים והתודעה, שאלות פתוחות רבות שמורכבותן כה רבה, עד כי אין כיום, אפילו כיוון לפתרונן, אבל חסידי הרציונליות מאמינים, על סמך התפתחות המדעים בעבר, שהשאלות האלה יפתרו " ברבות הימים...".
בעמ' 63 - " 'האני' הפרטי שלי, ושל כל אדם אחר, אינו ניתן לאיפיון מלא, באמצעות קבוצה של תוצאות אמפיריות או תצפיתיות, התוצאות האלה יכולות להיות קשורות למשותף לקבוצה רחבה של אנשים, אך אין הן תשתית הסברתית נאותה ל-'אני' פרטי של מישהו,..., ה 'אני' הפרטי שלי מיוחד במובן זה שאין 'אני' אחר הדומה לו. על כן ה 'אני' הזה, נמצא מעבר לגבולות התוחמים את החקירה המדעית". בעמ' 64 - "הנימוק השני לקיום המרכיב הרוחני בתודעה טמון ברצון החופשי - המנוגד לטבע העולם,..., אם אכן קיים רצון חפשי, להבנתו ולחקירתו נדרשים אמצעים שמעבר ליכולתם של המדעים הניסויים". בעמ' 65 - "...כיצד יכולה התבונה לאפיין את עצמה? הרי אין היא יכולה לפרוץ מעצמה, כדי לצפות בה מבחוץ".
בסוף עמ' 65 ו-66 "... לפני היווצרות האדם הייתה חייבת להתקיים תודעה קוסמית, או תבונה א-לוהית, שממנה נבע הפשר לחוקי המציאות". "...העוסקים בקבלה שמים לב לכך שהמילים "רצון" ו"צנור" מורכבות מאותן אותיות, והדבר מרמז לדעתם על כך, שרצון האדם אינו אלא צינור שבאמצעותו, עובר השפע הא-לוהי אליו ודרכו האדם יכול ליצור קשר עם העולם והא-ל. (השווה, סנהדרין, ל"ז-ל"ח, "לפיכך נברא אדם יחידי,... ..., ולהגיד גדולתו של הקב"ה,..., ואין אחד מהם דומה לחברו...").
בעמ' 71 "...חולים שעברו "חוויה על סף המוות", תיארו את סביבת הטיפול והמטפלים, על אף שהיו במצב של מוות קליני, והדיווחים האלה,..., נמצאו אמיתיים. התיאורים האלה מעוררים השתאות, מכיוון, שאין דרך לתת להם הסבר מדעי". בעמ' 83 " ...לפי ההשקפה התיאיסטית,..., הא-ל קשור לכל הישויות, בכל רובדי ההוויה, וכך הוא מכיר אותן ושולט בהן". בעמ' 84 "...אך עד היום, ככל שהמדע התפתח נוכח האדם לדעת שאי-הידיעה שלו התפתחה אף היא, ואפילו בקצב מוגבר יותר. על כן תמיד יהיה האדם מודע לכך, שקיימים תחומים בלתי נגישים להכרתו, ואלה יחדדו את גבולות התהום הפעורה בינו ובין
הא-ל,...,וכיצד יוכל אדם שאינו עוסק במדעים או בחקר כישורי התודעה להתקרב
לא-לוהים?,..., האדם יכול אפוא לחקות את הא-ל, ולו במעט, על ידי גמילות חסדים, שפירושה, הענקת טוב לאחר בלי שלמעניק תהיה תועלת אישית מכך,...". בעמ' 85 - "במקרים רבים אנשים מקריבים את חייהם כדי להציל מישהו זר להם. למשל, בעת קרב, או כשמישהו עומד לטבוע,..., הא-ל אינו מקבל תמורה כלשהי על כל השפע שהוא מעניק לעולם ולאדם,..., כל שהאדם יכול הוא להכיר את חוקי המציאות הפיזיקלית, ועל סמך הידע הזה לחקות חלק מן התהליכים בטבע, ואפילו ליצור חפצים שישרתו אותו,..., אך כל אלה בטלים בשישים ביחס לבריאת היקום וכל אשר בו...".
בעמ' 92 "...החלל והזמן הם האמצעים היחידים המאפשרים הכפלה, או ריבוי, של ישויות זהות לחלוטין, ללא החלל והזמן היקום יכול היה להכיל רק "עותק" אחד מכל חלקיק יסודי...".
בעמ' 95 - "יש לא-לוהים ראייה כוללת , "בבת אחת", של כל הגופים בכל הזמנים - בעבר, בהווה ובעתיד,..., נוכחות כזאת של הא-לוהים היא המאפשרת לו להתערב בכל פרט ובכל תהליך בכל עת...".
בעמ' 100 - "... תיאור הא-ל בשפת אנוש אינו אלא אמצעי להחדרת קיום הא-ל לתודעה,..., ההשפעות של הא-לוהים קורנות ממנו לכל רכיבי ההוויה,..., הרמב"ם מראה, כיצד מהות אחת יכולה לגרום להשפעות שונות כל-כך זו מזו, ובדרך הזאת הוא מנסה להסביר כיצד הריבוי בעולם נובע מאחדותו של הא-ל...". בעמ' 103 - "...המתמטיקה "דומה" לא-ל גם בכך שהיא המסגרת הקוגניטיבית היחידה, שבה קיים מובן למושג האין-סוף בעוד שבמציאות הפיזיקלית, לא קיימות ישויות אין-סופיות,..., באזורים שונים של היקום קיימות גיאומטריות שונות לתיאור החלל-זמן, שהרי כל הגיאומטריות שפותחו מתאימות לתיאור חלק אחר ביקום,..., אפילו יישום חלקי של משפטי המתמטיקה לניבוי תופעות בטבע מעורר השתאות רבה, ועד היום לא נמצאה הדרך להסבירו באופן רציונלי משביע רצון...".
בעמ' 104- "הא-ל קשור לכל הישויות - הפיזיקליות והרוחניות - כולל יצירי המתמטיקה, ובאמצעותו נוצר הקשר בין המתמטיקה, התבונה האנושית והעולם. ניצבות אפוא, בפנינו שתי משימות, הראשונה, להציע מובן למושג "קיום" שאותו ניתן יהיה להחיל על כל הישויות - הפיזיקליות, הרוחניות והא-ל. אם לא נצליח בכך, הטענה "הא-ל קיים" תהיה חסרת כל פשר. המשימה השנייה, היא להראות באיזה מובן שונה קיומו של הא-ל מקיומה של כל ישות אחרת. כך נבין טוב יותר את ייחודו של הא-ל ובאיזה מובן, הוא מהווה את המקור לכל הישויות האחרות בהוויה,..., אנו עדים לקשר שבין כל עצם, אירוע, או חלקיק, הקיים על פי אמונתנו כשלעצמו - ללא תלות בקיום האדם - לבין המושגים עליהם שיש בתודעתנו".
בעמ' 105 - " ...בגישה הזאת, המכונה "סטרוקטורליזם", עוסקים לאחרונה פילוסופים רבים של המדע. לדעתם, ניתן לבחון כל תיאוריה מדעית כמבנה שבו הנקודות מייצגות את היישויות הפיזיקליות הנחקרות, והקשרים הם יחסים מתמטיים, לוגיים או אחרים בין הישויות האלה...". בעמ' 106 - "...פשר הקיום המשותף לכל הישויות האפשריות, בא לידי ביטוי הן בעקרונות שעל-פיהם נבנה המבנה ה-ישי הבסיסי ביותר, והן בעובדה שכל המבנים הישיים , הכוללים את כל הישויות האפשריות אינם אלא הרחבה של המבנה ה-ישי הראשוני,..., כדי להסביר את הקשר שבין כל הישויות בהוויה, יש להניח קיום של ישות ראשונית הקשורה לכל הישויות האחרות ובכך מאפשרת את הקשר ביניהן...".
בעמ' 107- "...נוכל להכליל ולפרש את הקשר שבין הא-ל וכל ישות כיחס שבו מעביר הא-ל אנרגיה פיזית ואנרגיה רוחנית לכל הישויות הקשורות אליו. ,..., יצירת החלל והזמן חייבת להיות חלק בלתי נפרד מתהליך הבריאה,...,מדובר כאן בבריאה מתמדת, המניחה
שהא-ל מכפיל תדיר את נקודות החלל-זמן,..., יצירה מתמדת כזאת עולה בקנה אחד עם התפשטות היקום, שניתן לראותו כהגדלה מתמדת של מספר נקודות החלל-זמן שבו".
בעמ' 110 - "...בחור חרדי,..., בן שיחי הקשה: " ומהי לדעתך הסיבה הראשונה שממנה נובעות כל יתר הסיבות? הרי מלך מלכי המלכים הוא שיצר את החוקים, הוא יודע את נסתרות העתיד, ועל כן הוא יכול בוודאי לשנות את מהלכו של עולם ככל שיחפוץ. התפילה שאני נושא אליו אינה סתם איזושהו טקסט,כולנו זקוקים לרחמי שמים".
בעמ' 111 - " א-לוהים הוא סיבת עצמו". בעמ' 119 - "... יש טעם לסיים את הפרק הזה, שעסק באמונה בקיומה של ישות ראשונית הכרחית, בציטוט מספרו של הרמב"ם משנה תורה, ספר המדע "הלכה א': יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאים אלא מאמיתות הימצאו. הלכה ב': ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להימצות.
הלכה ג': ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לביטולם. שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך שמו אינו צריך להם ולא לאחד מהם.לפיכך אין אמיתותו כאמיתות אחד מהם".
(כך סיים המחבר י.ש. את פרק י' שקראו בשם "נעשה בחפצו כל", מתוך תפילת "אדון עולם". בסוף הפרק החמישי, "אתה חונן לאדם דעת", ואשר כבר צטטנו ממנו שבעמ' 66, נכתב בין השאר" שהמילים "רצון" ו"צינור" ,..., שרצון האדם אינו אלא צינור שבאמצעותו עובר השפע הא-לוהי אליו ודרכו האדם יכול ליצור קשר עם העולם והא-ל". אבל ההתקשרות הנ"ל תלויה ברצון האדם. אם ברצונו לקלוט מהא-ל דעת אמת; כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" (מכות, י' , ע"ב). דעתו אמורה לקלוט, כי הא-ל חונן אותו בדעת ו"נעשה בחפצו כל". בסיום ששת ימי המעשה " נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" , ביכולת לקלוט את גלי הדעת הא-לוהיים, החוננים אדם בדעת. ועל כך נוסיף הערה בסוף מאמרנו זה).
בעמ' 124 "... הא-ל אינו יש מותנה, אלא הכרחי, ולכן הוא אינו יכול להתכלות".
בעמ' 131 - "... המאמינים בעיקרון האנתרופי טוענים כי הא-ל קבע את קבועי הפיזיקה, כך, שיאפשרו את בריאת החיים, ונטע באדם את התבונה המדעית להכיר בכך".
בעמ' 139 - "... שהא-ל ברא את העולם וקבע בו חוקים פשוטים הן כדי להקל על האדם להכיר את עולמו בראשית חקירותיו, והן כדי לטעת באדם את ההכרה בקיום הא-ל, הכרה הנובעת מהמודעות של האדם לפשטותם של חוקי הטבע".
בעמ' 140 - ",... שהא-ל הוא זה שנטע בהכרת האדם את הבינה המתמטית שיש בה פוטנציאל לתאר את חוקי היקום שהוא קבע,..., תשובת התיאיסטים לשאלות הללו, - היא, שהמדענים הם שליחי הא-ל ובאמצעותם הוא מעביר לאנושות בהדרגה את צפונות היקום".
בעמ' 141 - :... "שהעולם וכל אשר בו טרנסצנדנטי לאדם. האופן היחיד שבו ניתן להבין את יחס הגומלין הזה הוא בקיום ישות מקשרת בין האדם לעולם...".
בעמ' 143 - "... ורק בשל נחישותה של האומה שטבעה על שטרות הכסף שלה את הסיסמה".
"אנו בוטחים בא-ל (In God we trust ) ניצל העולם מהטירוף,..., ההשקפה האתיאיסטית
שא-לוהים אינו נחוץ עוד, בעייתית במידה רבה. קיימות שאלות רבות מעבר לתחום העיסוק של המדעים שהשלכותיהן הן אולי החשובות ביותר לחיינו. השאלה המטרידה ביותר היא:
"מנין באתי ולאן אני הולך?,...,קיומם כיצורים חושבים בעלי תודעה אינו ניתן להסבר רק באמצעות תהליכים פיזיקליים או ביוכימיים,..., לשם מה אני עמל? האם רק כדי ליהנות מחיי הרגע?,..., אולי קיומי בעולם הזה אינו אלא חלק מקיום רחב יותר?...".
בעמ' 144 - "... המדעים אינם יכולים לסייע לו בחיפושיו, מכיוון שאין הם קשורים כלל לערכים,..., בעבור המאמינים בא-ל מקור הערכים הוא בכתבי הקודש, שבאמצעותם העניק הא-ל לבני-האדם את האפשרות לחיות יחד בחיי חברה הרמוניים".
בעמ' 146 - "... החוקרים החשובים ביותר באסטרופיזיקה, כמו סטיבן הוקינג, אלן גות ואחרים סבורים כי רגע הבריאה נותר ללא הסבר מניח את הדעת". בעמ' 157 - "... בכל הדתות המונותיאיסטיות שרירה האמונה כי הא-ל הוא אחדות שממנה צומח הריבוי העצום בהוויה". בעמ' 166 - "... האדם הוא אחדות הכוללת ריבוי, אך אף אחד מן החלקים המרכיבים את הריבוי הזה אינו אדם,..., משתמע שיש לחפש את אחדות האדם בתודעתו...".
בעמ' 167 - "...הבעיות שהתעוררו כתוצאה מהדואליות בין המרכיבים הפיזי והרוחני בתודעה הובילו אותנו להנחת קיום הא-ל המקשר בין הישויות הפיזיקליות והרוחניות ".
בעמ' 169 - "... כיצד אירעו מקרים כה רבים של שפיכות דמים בשם הא-ל במשך כל ההיסטוריה האנושית?"
בעמ' 170 - "... אהבת האדם, החסר מעט מא-לוהים, צריכה להיות שלימה ואחידה ובלתי מותנית...".
(בעמ' 140 - " איינשטיין אמר פעם שהוא "כייס" את א-לוהים, ואכן, קשה להסביר כיצד הוא הגיע לרעיון האקוויוולנציה העומד ביסודה של תורת היחסות הכללית, הנראה לכאורה פשוט כל כך". הסבר של איינשטיין עצמו צוטט מפיו, בספר אלברט איינשטיין, שישא א., עם עובד,ת"א, עמ' 239-240: "יש תאים במוח האדם, שאם הם מותאמים התאם מיוחד במינו, נוצר רעיון מיוחד. בדרך מקרה, זכה מוחי בהתאם האמור, לולא אני, היה אחר הוגה את רעיון היחסיות". לאיינשטיין הפיסיקאי היה ברור שאין יש מאין, שכל מה שהמדע יודע זה רק יש מיש, לפי חוקי חילופי אנרגיות, ולפי חוקי חילופי מסה ואנרגיה, משמע שיש
א-לוהים החונן לאדם דעת ומשדר לקליטת מוחותינו את גלי הדעת שלו, שכך, בראנו בצלמו כדמותו. אמנם, זאת לא כתב פרופ' יקיר שושני במפורש בספרו המאלף. אך, במעשי אמן דגול, הוליך את קוראיו למסקנה זו בפירקי ספרו ובכללם, פרק ה "אתה חונן לאדם דעת" ופרק י " נעשה בחפצו כל", וראוי הספר לעיונים נוספים).