"בראותי מה מהר חולף הזמן, עוברת בי חרטה על שאולי לא היטבתי לעשות; אתמול, או לפני שנה - כי ההזדמנות אינה חוזרת, אך אני מתנחם במחשבה שההזדמנות לעשות טוב יותר בפעם הבאה עדיין נמצאת לפני."
אדוארד צ'יפמן גילד
"בדרך כלל, הזדמנויות מחופשות לעבודה קשה, ולכן רוב האנשים אינם מזהים אותם."
אן לנדס
"הקשה הוא מה שאפשר לעשות מיד; הבלתי-אפשרי לוקח קצת יותר זמן."
ג'ורג' סנטיאנה
אחת המכשלות הניצבות בפני אנשים המבקשים לתעד את תולדות משפחתם או סיפור חיים של אחד מבני המשפחה היא התחושה שהם חסרים מידע רב. המחשבה היא: אם איננו מכירים את הפרטים כולם הרי שאין טעם לספר סיפור חלקי. אך הנחה זו, טעות ביסודה.
ראשית דבר, העובדות: ידוע היטב כי דור התקומה והשואה מיעט לספר. אנשיו ביכרו למסור פרטים כלליים; היכן נולדו, שמות בני משפחתם, להיכן נדדה המשפחה וכדומה. בני הדור השני זכו על פי רוב לפרורי מידע בנוגע לשורשיהם. באשר לניצולי השואה - פעמים רבות פרצו הנכדים את מעגל השתיקה בשאלותיהם ובבקשת מידע ודרך הנכדים נחשף סיפור החיים של הסבים והסבתות ביתר פירוט. ה'צברים' והעולים הוותיקים מבני דור זה החלו לשתף את בני משפחותיהם רק בשנים האחרונות. ועדיין, בתים רבים סובלים מהיעדר מידע. גם אם נמסר רוב מתווה החיים של הדורות הוותיקים, פעמים רבות קיימים חללים בסיפור, ישנן שנים אבודות ואירועים חסרים.
אמירה שכיחה בנוגע לתיעוד חיים היא: "אף פעם לא שאלנו את ההורים על החיים שלהם והם בעצמם לא סיפרו. עכשיו המידע אבוד." על פי רוב ההכרה בחסרון המידע והצער על כך מגיעים בעקבות פטירתו של אדם קרוב. נוכחותו, כמו גם מאגר הידע שברשותו אודות שורשי המשפחה, מובנים מאליהם. המידע זמין תמיד ולכן אין לו דורשים. חסרונו ניכר רק עם היעדרו של האדם מחיינו.
על פניו נדמה שקביעה זו נכונה, שהמידע אבוד, שכן פרטים רבים נעלמים עם לכתו של אדם. בפועל, ניתן לעשות רבות על מנת לשחזר וליצור תמונת חיים שלימה יותר מזו שנמסרה על ידי דור הסבים. את הפערים האלו ניתן להשלים בדרכים שונות כגון: שימוש במידע חיצוני, איתור אנשים קרובים שליוו את האדם במהלך שנותיו ורישום זיכרונותיהם, הסתייעות במומחיותם של אנשי מקצוע ועוד. מלאכת שחזור ה"חורים השחורים" היא מעשה בילוש לכל דבר. זהו איסוף של פרט לפרט, העלאת אפשרויות, אישושן או פסילתן בתהליך ההרכבה עד ליצירת סיפור החיים המלא.
ניקח לדוגמה אדם היפותטי בשם משה ברלינר ונבחן כיצד ניתן להשלים פערי מידע על בסיס מידע קיים: בני משפחתו יודעים לומר שהוא הפליג לארץ בשנה 1946 ויכולים לנקוב בשם הספינה. הם אינם מכירים את קורותיו עד שנת 1950.
ערוץ ראשון – שימוש במידע חיצוני
באופן מעשי ניתן להפיק עולם ומלואו מפיסת המידע הקטנה הזו; ניתן ללמוד על מסלול ההפלגה, מהיכן יצאה ולהיכן הגיעה. מה היה טיבה של ההפלגה. מי היו המעפילים באותה הפלגה. מה עלה בגורלה של האוניה – האם גורשו המעפילים לקפריסין או הגיעו לפלשתינה. המידע הזה פורץ צומת בעל שני מסלולים אפשריים: ייתכן והאדם שהה תקופה בקפריסין וייתכן שהגיע ישירות לארץ ישראל. במידה והגיע לארץ ישראל, ניתן לברר היכן נקלט ועל ידי מי, להיכן הופנה וכדומה. המידע קיים במקורות שונים ואנשי מקצוע מיומנים יכולים לדלות מהם נתונים ברמת הפרט.
ערוץ שני – איתור אנשים שלוו את משה ברלינר
סביר להניח שבני המשפחה הקרובה מכירים את העולם החברתי של משה. פעמים מדובר בחברות ממושכת וארוכת שנים, פעמים מדובר באנשים שחצו את דרכו בתקופה זו או אחרת של חייו. יתכן כי תחקיר יעלה שמו של אדם שהפליג עם משה ברלינר באוניה ויוכל לספק מידע באשר לשנים העלומות. מפגש בו יספרו על משה מתקופות ומהיבטים שונים של חייו (ילדות, גיל בית הספר, צבא, עבודה וכדומה) יגלה פנים ואירועים אשר אינם מוכרים לבני המשפחה. חברים, בני משפחה או שותפים לעבודה הם מקור ידע עצום.
ערוץ שלישי – הסתייעות באנשי מקצוע
מומחיותם של גניאולוגים היא חקר היוחסין והשתלשלות הדורות. במידה וישנם מספר שמות מוכרים מבני המשפחה, ניתן להרחיב ולבנות אילן יוחסין עשיר. כיום ניתן להסתייע בגנאולוגיה הממוחשבת, במקורות מידע כמפעל דפי העד של 'יד ושם' ועוד. מידע משמעותי על המשפחה ניתן להפיק משם המשפחה שכן עם תחילת השימוש בשמות משפחה (באירופה לדוגמה, החל השימוש להיות נפוץ רק במאה ה – 18) נוצרו מספר תבניות לקביעת שמות משפחה:
• על פי מקום, לדוגמה "ברלינר" (על שם העיר ברלין) או "אלפסי" (על שם העיר פס).
• על פי שם האב או האם, לדוגמה "מוסקוביץ", "מוסאיוף" (על שם משה) או "אוחנה" (על שם חנה).
• על פי עיסוק, לדוגמה "שניידר" (חייט) או "חזן".
• על פי תיאור פיזי, לדוגמה "קליין" ו"זע'יר" (קטן) או "שוורץ" ו"מורנו" (שחור).
• על פי תכונות אופי, לדוגמה "טייב" ו"גוטמן" (אדם טוב).
מומחיותם של אנשים העוסקים בתיעוד חיים , של כותבי ביוגרפיות וסיפורי חיים הוא באיסוף החומרים והפיכתם מפרטים "יבשים" לעולם עשיר וחי. זאת הם עושים תוך הישענות על מקורות המידע, תחקירים היסטוריים, ראיונות אישיים, דמיון וכשרון כתיבה.
לסיכום, גם כאשר משפחה מעוניינת להנציח את הדורות הקודמים אך בידיה מידע מצומצם בלבד, אל לה לראות בכך את סוף הדרך. גם על סיפורים אשר שלדם חסר או דל ניתן להעלות בשר. עצם העניין הוא ההכרה בחשיבות ההנצחה. כדי שצאצאי הדור הזה לא יעמדו גם הם בפני שוקת שבורה בבוא היום, מומלץ לאסוף את המידע במהירה כאשר הוא עדיין נגיש. וכמאמר המשורר: "כשיש רצון, קיימת הדרך."
מרב בן הרוש שני, בעלת סטודיו 'סיפורים חיים'. הסטודיו עוסק בכתיבת ספרים: סיפור חיים וביוגרפיה ובהפקת סרטים: סרט חיים
סרט בר מצווה, סרט משפחה, סרט פרישה, סרט תדמית ועוד.
