על משפחה ואהבה ומה שביניהם... 

על משפחה ואהבה ומה שביניהם...


מאיפה בא הצורך החזק הזה שרק אם נביא פרחים ושוקולד זו תהייה ההוכחה לאהבתנו?

בכולנו פועם הרצון לאישורים. אישור על זה שאנו אהובים. הצורך עובר את רמת הדיבור וגולש לרמת המעשה, כלומר: יש צורך בהבאת שי מספיק גדול ומספיק מרשים, כדי שאשתכנע שאני אהובה.

האם מילים אינן מספיקות?
האם המשפט אני אוהב אותך אינו ממלא את אותו צורך?

כל פעם שאנו מרגישים את הצורך בהוכחה אנו נמצאים במצב של חוסר רגשי עם עצמנו. כל פעם שאנו מרגישים את הצורך לשמוע שוב ושוב את אותן מילים נעימות ואוהבות אנו במצב של חוסר רגשי.
אם נבקש אותן ולא נקבל, נרגיש תסכול וכעס.

מאיפה נובע מצב זה של חוסר רגשי?

יש לכך סיבות רבות ותחילתה של הדרך היא כמובן בילדותנו. אם לא גדלנו בתחושת בטחון ואהבה מוחלטת, יש בנו חוסר ואת החוסר הזה נמשיך לחפש ולבקש גם בחיינו הבוגרים. הצורך שלא נענה במלואו בעת היותנו ילדים / מתבגרים ימשיך להיות בתוכנו עד שלא נמלאו במשהו אחר.




מה עלינו לעשות, כשכבר זיהינו את הצורך ?
לומר לעצמנו שאנו אוהבים אותנו
לקנות לעצמנו את המתנה היפה ביותר ללא שום סיבה הקשורה לחג ומועד או תאריך מסוים
לכתוב לעצמנו מכתב אהבה ולהזכיר לעצמנו את כל התכונות המדהימות שיש בנו
ביום חג ומועד או תאריך חשוב לברך אותנו בשלל ברכות

ככל שנאהב ונקבל את עצמנו יותר, כך יפחת הצורך שלנו באישור החיצוני של האנשים בחיינו. ככל שנכיר את איכויותינו יותר, כך יפחת הצורך שלנו בהוכחות על אהבת האנשים בחיינו.

אין הכוונה שמתנה או ציון יום חשוב זה מיותר - להיפך! - כשזה בא מתוך בחירה או מתוך רצון או תחושה שאני רוצה לבטא את רגשותי זה הזמן הכי מתאים למחווה כזה או אחר.

כל מתנה שאני מקבלת ממקום של מלאות רגשית היא מתנה אמיתית, ואילו מתנה שאני מקבלת ממקום של חוסר רגשי לעולם לא תספק אותי באמת.
עלינו לבחור האם אנו רוצים חיים של מלאות רגשית ואז כל מתנה או ציון תאריך חשוב הם חגיגה, או חיים של חוסר רגשי, ואז כל מתנה או ציון תאריך הופכים להוכחה.

אני מזמינה את כולנו לבדוק האם אנו חיים בחוסר או במלאות רגשית. אם התשובה היא חוסר יש לקחת אחריות על החוסר, ולוודא שאנו ממלאים אותו באהבה עצמית וקבלה ואם התשובה היא מלאות יש להמשיך ולחגוג את החופש הזה של חיים ללא צורך באישורים.