מעסיקים במצב כלכלי קשה 

מעסיקים במצב כלכלי קשה

הפחתת פיצויי הלנה מ-515 אחוזים שנתי ל-25 אחוזים שנתי

א. הזכות "הוראת מגן" שיעוריה ומהותה

     זכותו של עובד לפיצוי הלנת שכר היא זכות שמקורה ב"הוראת מגן" בעלת אופי קוגנטי, על כן אין זכותו של עובד לפיצוי הלנת שכר יכולה לשמש נושא להסכם בין המעביד לבין העובד. מגמת החקיקה, בחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, היא להבטיח, כי שכר העבודה המגיע לעובד ישולם במועדו. כאשר שכר מולן יש לשלם פיצוי הלנת שכר ללא הוכחת נזק, זוהי סנקציה שקבע המחוקק. על כן אין כלל מקום לבחון האם העובד ניזוק בגין אי התשלום של השכר אם לאו.

     פיצוי הלנה, מכוח חוק הגנת השכר, בא להרתיע מעביד מהלנת שכר עובד, הוא בא לעשות את ההלנה בלתי-כדאית מבחינה כספית, הוא אינו ריבית או פיצוי נזק בנזיקין או במשמעות החוזית, הוא למעשה  פיצוי in terorem. הפיצוי על הלנת השכר לפי סעיף 17 לחוק הגנת השכר מתווסף באורח אוטומטי לשכר בין אם נדרש השכר ע"י העובד ובין אם הוא לא נדרש הוא נחשב, לכל דבר, כחלק משכר העבודה פרט לתשלום פיצויי הלנה על פיצויי הלנה. אין בית הדין רשאי לפסוק פיצוי הלנה שאין תובעים אותו כלל ואין בית הדין פוסק מעבר לסכום שנתבע.

ב. שיעור פיצויי הלנה על פי חוק הגנת השכר 

     השיעורים המירביים של פיצויי ההלנה, על סכומים שלא שולמו במועדים הקבועים בחוק הגנת השכר, הם כלהלן: שכר עבודה 515 אחוזים בשנה, קצבה 515 אחוזים בשנה ופיצויי פיטורים 240 אחוזים בשנה. במקרה של הלנת שכר מינימום רשאי בית הדין לעבודה לפסוק פיצויי הלנת שכר מוגדלים ככל שיראה לבית הדין צודק בנסיבות העניין. 

ג. הפחתת פיצוי הלנה

     בית הדין לעבודה רשאי להפחית פיצוי הלנה או לבטלו אם שכר העבודה, או הקצבה או פיצויי הפיטורים לא שולמו במועדם:

א. בטעות כנה;

ב. בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה;

ג. עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב.

     בית הדין רשאי לבטל או להפחית פיצוי הלנה רק משיוכחו הנסיבות המתירות זאת. באין מגמה זדונית של המעביד בעיכוב התשלום, הנטייה היא לפסוק פיצויי הלנה מופחתים.

ד. "טעות כנה"

     ערכאות השיפוט, בית המשפט העליון ובתי הדין לעבודה, עשו שימוש נרחב בסמכותם להפחית או לבטל פיצוי הלנה למרות שמעבידים עיכבו תשלום שכר עבודה, או קיצבה או פיצויי פיטורים ב"טעות כנה" זאת לאחר שהוכחו לבית הדין נסיבות ה"טעות הכנה" במידת הסתברות המספקת בענינים אזרחיים. במקרים אלה, בין השאר, שהעובד עיכב תחת ידו מסמכים השייכים למעביד; שעה שנפלה מחלוקת בין הצדדים בדבר קיום או אי קיום יחסי עבודה; או שהופקדו בבנק כספים אך לא הגיעו לידי העובד. הוא הדין שעה שהעובד הגיש את תביעתו סמוך לתום מועד ההתיישנות הקבוע בס' 17א לחוק הגנת השכר.

ה. "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה - מצב כלכלי קשה"

     בפסיקה נקבע ככלל, כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצוי הלנה. כלל זה אין ליישמו במלואו במקרים שעה שהמצב הכלכלי הקשה לו נקלע מעביד נובע גם מגורמים חיצוניים אובייקטיביים שלא היו בשליטתו ושהכבידו על פעילותו. ניתן להפחית את שיעורו של פיצוי הלנת השכר לעובדים והעמדתו על השיעור המידתי השקול וההולם. הוא הדין במקרים בהם ארע אבדן של כספי המעביד בנסיבות חיצוניות, או שהלנת השכר נגרמה עקב שירות מילואים של המעביד.

     המדיניות הברורה של הפסיקה בנושא פיצוי הלנה היא שיש לחייב רשות מקומית, המצויה במצוקה, בפיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור שנתי של 25 אחוזים על חלק השכר המולן ששולם לעובד באיחור, ככל שהוא אינו עולה על השכר הממוצע במשק ועד ליום תשלומו בפועל. כל סכום של שכר מולן העולה על השכר הממוצע במשק יישא פיצוי הלנת שכר בגובה של ריבית והצמדה כחוק.

ו. "חילוקי דעות של ממש בדבר עצם החוב"

     סרוב העובד לעבוד בעבודה שהוקצבה לו, מטעם המעביד, מביא למחלוקת בדבר זכותו של העובד לשכר עבודה בעקבותיה מוסמך בית הדין לא רק להפחית את פיצויי ההלנה אלא גם לבטלם. כך גם: בשיעורו של "שכר ראוי" שמעצם מהותו הוא שנוי במחלוקת וכן מחלוקת בדבר נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד - פיטורים או התפטרות.

ז. יישום הוראות חוק הגנת השכר לעניין פיצוי הלנה

     מגישי "הצעת חוק איסור הלנת שכר" בכנסת בשנת 1955 (דברי הכנסת כרך 18, 1954) ראו הלנת "שכר שכיר" כמכה שהתפשטה ב"צורה מבהילה", זאת כתולדה מ"ריבוי הקשיים הכספיים" של מעבידים הגורמת ל"דה מורליזציה" הן לעובד והן למעביד ו"לא פעם קורה שהפועלים מוכרים את תלושי העבודה שלהם בחלק מערכם ובלבד שיהיה בידם לתת לחם למשפחותיהם" ולא רק זאת, כי הרי לפי תפישה יהודית מקורית "הלנת שכר שכיר היא לאו מן התורה שחכמים השוו אותה לדיני נפשות".

     דברים ברוח דומה נאמרו אף מפי בית הדין הארצי לעבודה בעניין עיריית לוד נגד דהן (דב"ע (עע) 1242/09, ס' 8 - ניתן ביום 9.9.04). בראשית הימים נאמר במקורותינו: "לא תעשק את רעך ולא תגזול לא תלין פעלת השכיר אתך עד בקר" (ויקרא, פרק יט פסוק יג). ליחה של זכות יסודית זו של העובד לתשלום שכרו במועדו ובמלואו לא נס. זכות הנמנית על זכויות היסוד המוגנות במשפט העבודה. בחוק הגנת השכר ניתן ביטוי מובהק לחובת תשלום שכרו של העובד תוך קביעת פיצוי הלנת שכר, כאמצעי להבטחתו. בסעיף 17 לחוק נקבעה הסנקציה החמורה של שיעורי הפיצוי שישולמו, ולצדה בסעיף 18 לחוק הנסיבות המצדיקות הפחתת הפיצוי.

     דא עקא ששיני "הסנקציה החמורה של שיעורי הפיצוי שישולמו" קהו, ברבות הימים, מכח ס' 18 לחוק הגנת השכר, שכותרתו "הפחתת פיצוי". לאחרונה, עקב הקשיים הכספיים אליהם נקלעו הרשויות המקומיות, הועמד שיעור ההלנה במגזר הציבורי, בפסיקה מפי בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון (בג"צ), על 25 אחוזים שנתי. זאת בעילת "נסיבות שלמעביד לא היתה שליטה עליה" - עילה שהיתה בפסיקה, מימים ימימה, בבחינת "אבן מאסו הבונים" ועתה היתה ל"ראש פינה". המשבר הכלכלי הנוכחי במשק "מזמין", לכאורה, החלת שיעור פיצוי זה גם על מגזרים נוספים.

     חלק ניכר של תביעות, בענין הלנת שכר ופיצויי פיטורים, מוגש לבתי הדין האזוריים לעבודה בטפסים, של כתבי תביעה, המוצעים לתובעים בתוספת לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין). נזקקים לטפסים אלה עובדים המייצגים את עצמם. במגמה החיובית, הן משום דרכי שלום והן משום חסכון בזמן שיפוטי, מנסה בית הדין להביא את הצדדים לכדי פשרה. פשרה בנסיבות אלה עלולה להביא לתוצאה של ויתור מלא או חלקי של העובד על פיצוי ההלנה כיון שאין ביכולתו של העובד לשקול את כדאיות הפשרה המוצעת. זאת בעיקר כיון שהתמריץ העיקרי של המעביד להתפשר מותנית, בדרך כלל, בויתור על פיצוי ההלנה שסכומו עלול להיות גבוה ביותר.

     נראה ששיעורה של ה"סנקציה החמורה" המאיימת על המעבידים המלינים את שכר עובדיהם לא השיגה את מטרתה. נהפוך הוא היא הרחיבה את "מאגר" הנסיבות ל"הפחתת פיצוי". ידועים מקרים לא מעטים בהם מוגשת בידי עובד תביעה לתשלום שכר עבודה מולן ו/או פיצויי פיטורים בתוספת פיצויי הלנה, והמעביד אף שנדרש להגיש כתב הגנה לא עשה כן. למרות זאת, לא פסק בית הדין פיצוי הלנת שכר לעובד אלא רק ריבית והצמדה. נראה כי הקטנת השיעור המירבי של פיצוי ההלנה ותחימת גבול תחתון בסמכות הפחתתו, עשויים לשרת את ציבור המתדיינים עובדים ומעבידים במניעה אפקטיבית יותר של עיכוב בתשלום שכר עבודה, קצבה ופיצויי פיטורים.

בסימוכין של החקיקה והפסיקה עליהן סומך המובא במאמר זה ניתן לצפות באתר www.mishpathaavoda.co.il - "משפט העבודה האישי והקיבוצי".