כיצד למפות התנהגות בוחרים באופן מדוייק 

א. מטרות ה"מיפוי"
ה"מיפוי" בא על מנת לאפשר למועמד פרספקטיבה כל שהיא ביחס למערכת היחסים שיש לו עם ה"גוף הבוחר". כל "גוף בוחר" מורכב מבני אדם אשר מקימים יחסי "פנים מול פנים", וכן יחסי גומלין כל שהן ביניהם. הבעיה העומדת על הפרק מתייחסת לשאלה כיצד ניתן לזהות מקרב "הגוף הבוחר" את אותם אנשים אשר יעדיפו אותי כמועמד על פני אחרים.
בכל מערכת פוליטית, "מאמינים" רבות ביכולת ה"מיפוי" של ה"גוף הבוחר", כפונקציה לזיהוי פוטנציאל הבחירה של המועמד. למעשה, פוליטיקאים רבים, מחפשים כל מיני "שיטות" ל"מיפוי" "קהל היעד" שלהם. ישנם "שיטות" רבות ל"מיפוי", חלקם "קונבנציונליות" וחלקם לא. למשל, אפילו בעת החדשה ישנם כאלו העושים שימוש באסטרולוגיה ל"מיפוי" השדה הפוליטי בו הם משתתפים. שימוש באומנויות "קונבנציונליות ו"לא-קונבנציונליות" כדי ל"נבא" את העתיד, מהווה עבור פוליטיקאים רבים מהות חשובה בתכנון הפוליטי שלהם. יחד עם זאת, יוער להלן כי ה"תחזית" הפוליטית מעצם היות תחזית מהווה מכשלה בפני עצמה. זאת הואיל ואנחנו מתכננים "היום" את ה"מחר" דרך הנתונים שאנו מכירים מ"אתמול" זוהי לעיתים הבעיה בפני עצמה.
ב. ארבעת שיטות "מיפוי" עיקריות
ישנם בעקרון ארבע שיטות עיקריות למיפוי התנהגות בוחרים:
ב.1 "מיפוי אינסטינקטיבי" - המושפע מהאינטואיציה של הממפה אשר דרך חוויות אישיות,
ניסיון חיים ויחס סובייקטיבי מסוים, משרטט לעצמו "פרופיל" של ה"בוחר". דרך "פרופיל"
זה, הוא רואה את העולם שלו בכל מערכת היחסים הקיימת בינו לבין קהל היעד שלו.
ב.2 "מיפוי צרכים" - שיטה זו לוקחת בחשבון את הצרכים ואת המשתנים הקשורים לצרכים
בקרב "קהל היעד" ו/או ה"גוף הבוחר". המועמד, ממפה את מערכת הצרכים הקיימים בקרב
ה"גוף הבוחר" ולוקח מתוכם את הצורך בעל מחנה המשותף" הרחב ביותר. את זאת הוא הופך
ל"מסר" פולטי" ול"אידיאולוגיה" אותה הוא "משווק" בקרב ה"גוף הבוחר".
ב.3 "מיפוי סטטיסטי" - זהו סוג של "מיפוי" ביחס למשתנים "דמוגרפיים" של ה"גוף הבוחר".
סוג כזה של "מיפוי" הינו פחות או יותר אובייקטיבי, משום שהוא משרטט כמות פיזית של
חברים ביחס לקטגוריות ומשתנים "דמוגרפיים" שונים. יתרה מזו, משתנים "דמוגרפיים"
שכאלו, מעבר לכך שהם יכולים להיות פונקציה כמותית הם עשויים להוות נדבך במערכת
שיקולים אופרטיביים כגון "אידיאולוגיה" יחס מיוחד ל"קבוצת מיעוט" וכיוצא בזה.
ב.4 "מיפוי התנהגותי" - במקרה זה מדובר על "מיפוי" של מערכת היחסים הקיימת בקרב חברי
ה"גוף הבוחר". התנהגות במובן זה מתייחסת דרך קבע לכלל הפעולות או התגובות של
"אובייקט" או "אורגניזם", בדרך כלל בתגובה לסביבה או לגירוי. ההתנהגות יכולה להיות
מודעת או לא מודעת, גלויה או נסתרת, רצונית או לא רצונית. יחד עם זאת, התנהגות יכולה
להיות נלמדת ומותנת ביחס ל"גירוי" המופעל על נשוא ההתנהגות. התנהגות נופלת בטווח
של מונחים. ישנה התנהגות נפוצה, התנהגות לא שגרתית, התנהגות יוצאת דופן והתנהגות
ממוסגרת. "מיפוי" ההתנהגות בא כתוצאה מהפעלת "גירוי" על ה"גוף הבוחר" תוך מדידת
מערכת התגובות הקיימות לגבי אותו "גירוי".


ג. מודל "מיפוי" - "W.O.R " (( Want Ought Result
כאשר אנו באים לראות באיזה שיטה של "מיפוי" ראוי להשתמש, יש להתייחס אל מודל "מיפוי "W.O.R " (Want Ought Result - " ר.ח.ת" רוצה, חייב, תוצאה). מודל " ר.ח.ת" לוקחת בחשבון שלוש קבוצות של משתנים התנהגותיים של הפרט. מתוכם הוא משרטט "פרופיל" התנהגותי מסוים של הבוחרים ומציע אופציות התנהגותיות ביחס לבחירה על פי טווח נתון.
ג.1 "רוצה" Want)) כאן מתפלגים כל הרצונות הפרטיים שיש לפרט ביחס לשיקול הדעת שהוא מפעיל על מנת להגיע לתוצאה. לעיתים, הדרך בין "הרצון" לתוצאה היא קצרה. לעיתים הדרך היא מפותלת ולוקחת בחשבון את החובות הקיימות בדרך אל התוצאה. משתני ה"רוצה" הם:
ג.1.1 רגש (Emotion) - הוא השפה בה מצבו הנפשי של אדם מוצא את ביטויו, הקשור לרוב למצב הפנימי הגופני והחברתי. ניתן לתאר רגשות בצורה פיזיולוגית (מצב הגוף), וניתן לתארו דרך הערכות מצב שונות. ברגש ישנן בעיקרון שלושה מרכיבים רגש סובייקטיבי המוביל להתעוררות פיזית המוביל להתנהגות כל שהיא.
ג.1.2 סיפוק מידי ((Satisfaction - הבעיה של הפרט הינה "שביעות רצון". "שביעות רצון", המבטאת "הנעה חיובית" למשל, בעבודה הגורם המניע את העובד להשקיע ולהתמיד בעבודת), הינה תוצר של סיפוק רגשי של הצורך במימוש עצמי והזדהות עם התעסוקה. על פי הרצברג גורמים כגון האחריות המוטלת על העובד, שאיפה להישגים והעניין בעבודה, הם גורמים שעשויים להביא לשביעות רצון ולהשקעה ומסירות, ומכונים "מניעים" (מוטיבטורים) או "גורמים פנימיים" (אינטרינסיים). השפעה שלילית של גורמים פנימיים, אינה מביאה לחוסר שביעות רצון, אלא רק למצב ניטרלי.
"חוסר שביעות רצון", המבטאת "הנעה שלילית" למשל בעבודה הגורם המשבש את המוטיבציה של העובד להשקיע בעבודתו, הינה תוצר של תנאי סביבת העבודה (שכר, נהלי עבודה, זמני עבודה ומנוחה, סביבה אנושית, יחסי עבודה וכו'). גורמים אלו מכונים "גורמים היגייניים", שכן הם עשויים להביא לחוסר שביעות רצון אך אינם יכולים לשפר את שביעות הרצון, או "גורמים חיצוניים" (אקסטרינסיים). שיפור הגורמים החיצוניים מונע חוסר שביעות רצון, אך קיומם באופן מספק אינו יוצר שביעות רצון אלא מצב ניטרלי.
סיפוק מידי, מהווה אינדיקטור של אנשים אשר מחולקים באורח גס לשנים: אלו המסוגלים "לדחות סיפוק" לעומת כאלו שרוצים הכל כאן ועכשיו ואינם "דוחים סיפוק". ע"פ זאת סיפוק מידי מהווה סקלה של רצונות לספק את אותה "שביעות רצון" הקיימת באדם. הסקלה נעה בין מידי לחלוטין לבין מאוחר לחלוטין וכל מה שנמצא ביניהם.
ג.1.3 ילדות (Childhood) - תקופה במהלך חייו של האדם, על פי ההערכה היא מתחילה בסביבות גיל 4 ומסתיימת בסביבות גיל 12. תקופת הילדות חלה לאחר תקופת העוללות שאחרי התינוקות ולפני גיל ההתבגרות. שלב הילדות הוא החשוב ביותר בחיי האדם והתפתחותו בשלב זה ניכרת בתחומים רבים. הפסיכולוגיה ההתפתחותית עוסקת בתחומים אלה שכוללים את ההתפתחות הגופנית המושפעת מהתזונה בעיקר, ההתפתחות החברתית המושפעת מהמשפחה ומהחברה, ההתפתחות הרגשית וההתפתחות הקוגניטיבית שמושפעות מהחינוך בגן הילדים ובבית הספר.
ג.1.4 מניע פנימי (Motivation) - או הנעה הינה אותו מקדם אשר גורם להתנהגות האדם. בדרך כלל המניע של האדם מהווה פונקציה מורכבת של משתנים סובייקטיביים ואובייקטיביים כאחד. הגישה של "הדיסוננס הקוגניטיבי" טוענת כי שמירת העקביות היא מניע מרכזי לאדם. אדם שחלה אצלו התנגשות בין עמדה לעמדה יחוש תחושה בלתי נעימה של "דיסוננס", מעין היעדר הרמוניה. תחושה זו תדרבן אותו לשנות את עמדותיו, כך שהדיסוננס ייעלם. לדוגמה, חייל הנשלח למשימה שאינו מאמין בה יגבש מחדש את עמדתו, כך שהמשימה תיראה לו הכרחית וצודקת.
ג.1.5 דחף ראשוני (Desire) - "דחף" הוא רצון בלתי נשלט לעשות פעולה מסוימת. "דחף ראשוני" הינו הפעולה ה"בלתי מתפשרת" הראשונה אותה עושה הפרט כדי לספק את אותו רצון שמשתלט עליו. למשל, ריח של מזון מסוים גור לפרט לרצות לאכול אותו גם כאשר הוא יודע שאסור לו לצרוך אותו בגלל סיבות רפואיות, אסתטיות וכו'.
ג.1.6 צרכים Needs)) - בנושא "צרכים" ישנם הרבה מובנים. מאסלו הגדיר את צרכי האדם בפירמידה הנקראת על שמו "פירמידת הצרכים של מאסלו". זה מתחיל עם צרכים פיזיים, ממשיך בצורך בביטחון לקיום הפיזי, מטפס לצורך בשייכות, בזיהוי ואהבה, עולה אל כבוד והערכה ולבסוף מגיע לשיא במימוש העצמי. ע"פ מאסלו, עבור האדם, שיא הצרכים הוא המימוש העצמי שלו. כתוצאה ממימוש עצמי מספק למעשה האדם את מכלול הצרכים שיש לו כאדם. כאן, יש לבחון איזה צרכים צריכים לבוא לידי מימוש ועליהם יש לתת את הדעת.
מעבר לכך, ישנם צורות נוספות של שירטוט צרכי האדם, אולם מאסלו הגדיר זאת היטב. אך יש להזכיר את הגישה של אלודפר "קיום-השתייכות-צמחיה" הקשורה למאסלו. ע"פ גישה זו ישנם רק שלוש דרגות של צרכים אך בנוסף לתפיסה של מאסלו ישנו כאן אלמנט של תסכול המתפתח כתוצאה מאי סיפוק צורך מסוים.
בנוסף ישנה תיאורית הצרכים של מוריי אשר משרטטת 10 שלבים בסיסיות של התנהגות האדם.
לפי תיאוריה זו צורך הוא מבנה במוח ואחראי לארגון התפיסה, החשיבה והפעולה. הצרכים מתעוררים בעת לחץ מסוים בסביבה. חלק מהצרכים הם מולדים וחלקם נלמדים והם נובעים ממקורות גופניים, נפשיים וחברתיים.
ג.1.7 התניה ((Conditioning - גרימת תלות בין מושא לנשוא התניה יכולה להיות קלאסית או אופרנטית.
"ההתניה הקלאסית" - שתחילת מחקרה בניסויים המפורסמים שעשה פבלוב בכלבים, מלמדת את בעל החיים לקשר בין תגובה פיזיולוגית טבעית שלו (למשל, להזיל ריר כאשר אוכל מתקרב) לבין גירוי שאינו הגירוי הפיזיולוגי הטבעי (למשל, צלצול פעמון). דבר זה מושג באמצעות הצמדת הגירוי הלא טבעי (צלצול הפעמון) לגירוי הטבעי (הבאת צלחת אוכל), כך שבעל החיים מתרגל להיות הראשון מבשר של השני. נוצר איפוא גירוי חדש שהוא מותנה.
"ההתניה האופרנטית" - שונה מהקלאסית, ומלמדת את בעל החיים לנקוט בפעולה או להימנע מפעולה בכדי להשיג רווח או למנוע הפסד. חיזוק חיובי פירושו הצמדת מתן פרס לעשיית פעולה כלשהי בידי האורגניזם. חיזוק שלילי הוא הרחקת גירוי לא נעים המוצמדת לפעולה. ענישה היא הצמדת גירוי לא נעים לפעולה, וענישה שלילית היא הרחקת פרס המתרחשת בצמידות לעשיית פעולה בידי בעל החיים.
החיזוקים צפויים ללמד את בעל החיים לחזור ולשוב על הפעולה, ואילו הענישה - את ההפך.
להתניות שימושים נרחבים במגוון תחומים: חינוך, טיפול פסיכולוגי ואף אילוף חיות. שימוש נרחב בהן ליצירת התנהגות מתוכננת הוא, אף על פי כן, שנוי במחלוקת.
ג.2 "חייב" (Ought) - למתנהג, ישנם מספר רב ש חובות או "קובעים" אשר "מכתיבים" לו התנהגות ספציפית. את מכלול החובות הללו, הוא מטיל לתוך מערכת התוצאה אשר מעצם השתתפותם בתהליך קביעת התוצאה עשויים להשפיע עליה. הערך חייב מורכב מהמשתנים הבאים:
ג.2.1 "ערכים" Values) ) - אין ספק שישנה השפעה של החברה על הפרט. על מחשבותיו, הרגשותיו, והתנהגותו של הפרט. על הפרט ועל התנהגותו ישנה השפעה של אנשים אחרים גם כאשר הם אינם נוכחים באופן פיזי. השפעה זו באה לידי ביטוי בעקבות השתתפותו של הפרט ב"שדה התנסויות" משותף של החברה או הקבוצה בה הוא חי. "הערכים" נקלטים בפרט כתוצאה מתהליך "סוציאליזציה" (חיברות), דרך לימוד חברתי למין הלידה ועד למוות. הערכים הם קודי התנהגות מקובלים על הקבוצה ואותם מחויב הפרט לתרגל במידה והוא מבקש להיות חלק מאותה הקבוצה. "הערכים" הינם אותם קודים מוסריים הכתובה ו/או המקובלים להתנהגות הפרט בקבוצה.
ג.2.3 "נורמות" (Norms) - "נורמות" הם כללי ההתנהגות בפועל של ה"ערכים" המופנים בפרט. ה"נורמה" היא כלל התנהגות מקובל בהתאם לערך אותו החברה מצפה להעביר לפרט. למשל הערך "והדרת פני זקן" חייב נורמה התנהגותית אשר תסדיר כיצד באופן מעשי מבצעים את הערך הזה. התשובה היא "בפני שיבה תקום". בעזרת הנורמה "בפני שיבה תקום", יתקבל הערך ו"הדרת פני זקן".
ג.2.3 "מדרג " Status)) - כל חברה פועלת על פי "ריבוד" של חבריה. "ריבוד" זוהי שיטה שלפיה חברה מדרגת קטגוריות של אנשים בסולם היררכי. כל חברה קובעת לעצמה קריטריון "מרבד" שהוא אותו מדד הקובע את ערכו של אדם בסולם "הריבוד". בחברה המערבית המודרנית מדד רב חשיבות הוא יכולת כלכלית. הימצאותו של פרט ב"רובד" מסוים מסמלת את ה"מדרג" (סטטוס) שלו בחברה.
ג.2.4 "חשיפה"((exposure - גבולות הפעילות של האדם הם לפעמים תוצאה של ה"חשיפה" שיש לו במהלך חייו. התערבות האדם במערכות יחסים אליהם הוא נחשף, מהווה חלק בלתי נפרד מהכתבות שקבוצה מכתיבה לאדם. אדם קשור בעקבות שהוא חשוף למשתנים חברתיים "משמעותיים" עבורו. למשל, מסגרת מחייבת כגון בית סוהר, צבא או מסדר (כת), אשר אליהם הוא חשוף וכתוצאה מכך התנהגותו ורצונותיו הפרטיים הופכים לשוליים לעומת הקבוצה.
ג.2.5 "תועלת" (Benefit) - האדם לכן הוא יצור רציונלי ומודד את חייו על פי "צרכי השוק". כלומר, הוא מתכוון בכל מעשיו אל מטרה בהתאם ל"מחיר" שיהיה עליו לשלם ו/או לקבל. המאזן בין "תשומות" (השקעות, עלות), שהן כל מה שהאדם משקיע. למשל בעבודה אדם משקיע זמן, מאמץ, השכלה, ניסיון, כישורים וכו', לבין "תפוקות" שהם התגמול או התועלת, שמקבל בתמורה לעבודתו. כמו שכר, קידום, הערכה וכו'.
הפרדה מוחלטת זו של הקיום האנושי לשני תחומים נפרדים הינה נגזרת של הצורך האנושי לתפקד בעולם בו מתקיימת מערכת תחרותית, ועל כן ערכן של התפוקות והתשומות נקבע על פי הערכים הניתנים להן בחברה הנגישה לאדם.
ג.2.6 "אחריות" Responsibility)) - מושג זה מתייחס אל שתי משמעויות שונות. מצד אחד הפרט מחויב בפעלו מול קבוצה במידה מסוימת של אחריות לקבוצה. אחריות זו מקורה בצד הפנימי של הפרט וכן בצד החיצוני שלו. למשל, אב החש אחריות על גורל ילדיו. מאידך, אותו פרט החש אחריות לגורל האומה. בנוסף לכך, ישנה מידה מסוימת של אי לקיחת אחריות. מונח המכונה לעיתים "פיזור אחריות". ע"פ תפיסה זו, ככל שהקבוצה גדולה יותר, כך ינטה הפרט השייך לקבוצה לשחרר עצמו מקבלת אחריות תוך העברת האחריות לחיק הקבוצה. תופעה זו באה לביטוי בעיקר בעת הגשת עזרה לנזקק. כאשר בסביבתו של נתון במצוקה יש רק אדם אחד, ישנם סיכויים רבים יותר שיקבל סיוע מאותו פרט, בעוד שאם ימצא באותו מצב בתוך המון סיכוייו לקבל סיוע דווקא פוחתים.
ג.2.7 "כוללניות" (Totality) - נקודת היסוד היא מרבית הצרכים הינם סתמיים מבלי לקחת בחשבון את "הכוללניות" בביטוי הצורך עצמו. הינו, אדם מחויב לא רק לחוש בצרכיו אלא להתייחס אליהם כאל חלק בלתי נפרד מאישיותו כפי שמתבטאת כלפי חוץ.
ג.3 "תוצאה" (Result) - כאמור, התוצאה הופכת להיות פונקציה של משקל כל אחד מהמשתנים הללו ביחס למערכת היחסים שיש לו לפרט מול מפרט גירויים שמופעל עליו. בעקרון, ישנם שלוש תוצאות עיקריות אשר משרטטות קשת נרחבת של תת-תוצאות אפשריות.
ג.3.1 "התנגדות" (Resistance) - ההתנגדות הינה אחת הדרכים הברורות מאד כאשר ממפים את "הגוף הבוחר". עבור המתנגדים התוצאה הינה דרך בלתי מתפשרת לדחות את הרצון "לסיפוק" שקיים בפרט המתנגד.
כולם רוצים להשיג את מטרותיהם, אולם במונחי הגישה שלהלן, עליהם בראש וראשונה לקבל לעצמם בלבד. זה יוצר מעין פרדוקס שדרכו כדי לקבל את האחר, על הפרט "לצמצם" את רצונו, ואגב כך, ישיג את מטרתו. מכאן, רק בדרך של התנגדות לעצמך וצמצום או ביטול העצמי, יכול הפרט לקבל את האחר.
"כוח התנגדות" קיים בכל אדם, ומשמעו לדחות את הרצון לסיפוק מיידי, במטרה לשלב את האחר בחיינו. במערכות יחסים עם אנשים, בקריירה, באכילה ובכל תחום אחר, אנו מפעילים תדיר את "כוח ההתנגדות" שיש בנו. עבורנו האחר מטבעו רוצה תמיד להתפשט, ותמיד זה בא על חשבוננו. לכן אם נדחה את הרצון המיידי לתגובה, נוכל לקבל יותר וזאת על פי עקרון "היזון חוזר ". עבורנו למשל, מה שקובע את עצמת האור בנורה הוא חוט הלהט - "הנגד". ככל שעצמת ההתנגדות שלנו תגבר כך נקבל "אור" חזק יותר.
ג.3.2 "קבלה" (Welcoming) - הקבלה למעשה פועלת על אותו המשתנה של "כוח התנגדות" שיש בפרט. למעשה בתחום הקבלה נעשית הפעולה ההופכית של ההתנגדות. כלומר, הפרט הגיע לשיקול דעת אשר מורה לו "לוותר" על רצונו ו"לקבל" את רצון האחר. כלומר, במידה והפרט מבקש לקדם מטרה כל שהיא, עליו לשקול את עצם "הקבלה" מתוך שיקול "תועלת" או שיקול של "צרכים". זאת כדי להסכים על "ביטול" האישי לטובת האחר.
ג.3.3 אדישות (Apathy) - האדישות מהווה תגובה ה"מקובלת" ביותר ביחס למשא ומתן שיוצר הפרט בינו לבין עצמו. לעיתים המשתנים עבור הפרט מהווים מכשלה לבחירה. עליו לבחון את מכלול המשתנים הקיימים בידיו כדי להגיע להחלטה כל שהיא. הדרך ה"פשוטה" והקצרה ביותר, היא למעשה להתעלם מהחלטה.
בעיקרון, מרבית החברים ב"גוף הבוחר" יעדיפו שלא להביע כל דעה כל עוד הם לא משוכנעים כי יטב להם כתוצאה מבחירתם. "אדישות הבוחרים" הוא מונח רלוונטי המתחם את התחום הנ"ל. לכן, יש לבחון את הקשר האפשרי בין יכולתו של ה"גוף הבוחר" להשפיע על מהלך העניינים לבין מידת אדישותו לתוצאה. במילים אחרות, בהנחה כי ישנו קשר כל שהוא בין יכולת ההשפעה לבין התוצאה, הרי ניתן לשער כי ככל שישנה "פחיתות ערך" כמותנת מהכרח של שיטת הבחירות ו/או כפונקציה של קונסטלציה פוליטית אחרת, הרי שבסופו של דבר, רמת האדישות של ה?בוחר? תקבע את תוצאות הבחירות. זאת, במובן של מעבר בין מכלול המשתנים עצמם.

טבלת השטחות וביטוי התגלות שלהן
"רוצה" (W) "חייב" (A)
משתנה ביטוי מילולי עיקרי משתנה ביטוי מילולי עיקרי
רגש (E) "נעים לי לגלות" ערכים (V) "זה בכלל חוקי"
סיפוק מידי ((S "מתי" נורמות (N) "זה לא מקובל"
ילדות (C1) "הקיום שלי תלוי" מדרג (S) "לא יכול להרשות לעצמי"
מניע פנימי (M) "איזה כוח יש.." חשיפה (X) "בזמני זה היה אחרת"
דחף ראשוני (D) "כמה" תועלת (B) "מה יצא לי מזה"
צרכים (N) "זה נותן" אחריות (R) "האם זה טוב לקבוצה"
התניה ((C2 "זה מוביל ל.." כוללניות (T) "בסך הכל זה בסדר"
ד. סיכום
מטרת ניר העמדה שלהלן הוא לנסות להצביע על שיטה ל"מיפוי" של "גוף בוחר" כל שהוא. תוצאה של "מיפוי" שכזה עשויה לתת לנו תמונה בהירה ועדכנית יותר של "ההתנהגות" העתידית של הבוחרים במקרה של בחירות נתונות. זאת, במשמעות של מה תהיה התוצאה הצפויה של בחירות מסוימות. מאידך, מהם הדרכים ואמצעים שיש לנקוט על מנת לחדור את "מסך, האדישות" שהוא המסך הראשון בו נתקל כל מועמד. לאחר "החדירה" יש להפנות את מרץ ה?בוחר? אל בחירה בין שתי האפשרויות שהן שתי אופציות של אותה "בחירה". "הבחירה" "בהתנגדות" מול הבחירה ב"קבלה".
זאת, כאשר יש לזכור היטב כי הבעיה העומדת על הפרק היא "תפיסה" מהותית שדרכה ניתן לשרטט את התוצאה עצמה. זאת, מבלי להתייחס אל מ