מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
מצוות "ספירת העומר" מתוארת בתורה כך: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'" (ויקרא כ"ג/טו'-טז'). התורה שמה דגש על ספירת הימים הקודמים לחג, כך שביום ה-50 מובאת מנחה חדשה לה', היינו שהיום ה-50 הוא יום חג. אמנם המספר 49 אינו מופיע בכתוב, אך ברור לגמרי כי מי שסופר 7 שבתות מגיע ל-49 יום, הם 49 יום של "ספירת העומר" המוליכים מפסח לחג השבועות, הוא היום ה-50, וכידוע בספירת העומר סופרים 49 ולא 50, למרות הכתוב בתורה.
תופעה דומה ניכרת בספירת שנות השמיטה ושנות היובל ככתוב: "וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה... וקידשתם את שנת החמישים שנה" (ויקרא כ"ה/ח'-י'). דומה כי גלוי לעין האופי ה"מקביל" בין המצוות השונות: חג השבועות ושנת היובל. שתי מצוות אלו ניכרות בחשיבות הספירה המקדימה אותן, ושתיהן עשויות על פי מתכונת של 7 ושל 49, אלא שהן נבדלות במעגלי הזמן השונים: מצווה אחת עוסקת ב-7 ימים וב-7 שבועות, בעוד האחרת עוסקת ב-7 שנים וב-7 שמיטות. בשני המקרים מגיע המועד הגדול לאחר ה-49: חג השבועות ביחס לימים, ושנת היובל ביחס לשנים (אף אם קיימת מחלוקת תנאים בדבר).
שתי המצוות - "ספירת העומר" וה"יובל" - ניכרות בהעצמת המספר 7 בעצמו. כלומר, הן מבוססות על חשיבות המספר 7 כמביע קדושה טהרה וברכה (שמקורן בה'), ומספר זה מוכפל בעצמו ב-7 על מנת להגיע לשיאו של ה-7.
דוגמה דומה לחשיבות המספר 7 וכפולותיו ניתן לראות בכיבוש יריחו, ע"י כך שהיא הוקפה במשך 7 ימים, בכל יום פעם אחת, וביום השביעי הוקפה 7 פעמים, ו-7 כהנים נשאו 7 שופרות, ככתוב: "ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות והיה במשוך בקרן היובל, כשמעכם את קול השופר...ונפלה חומת העיר תחתיה..." (יהושע ו'/ד'-ה').
כללו של דבר, לפנינו העצמת המספר 7 על ידי הכפלתו בעצמו. תופעה המוכרת בשתי מצוות בתורה, אך ידועה גם ממקרים אחרים. תופעה המוכרת בשתי מצוות בתורה, אך ידועה גם ממקרים אחרים, בתורה ובדברי חז"ל, בהם ניכרת נטייה להעצמת מספר על ידי כפולתו בעצמו: כגון: 10 - 100, 4 - 16.
פרופ' מאיר בר-אילן
אוניברסיטת "בר-אילן"
מחבר 'נומרולוגיה בראשיתית' ו'נומרולוגיה מקראית'
(ספריית בית-אל)
על המחבר: מאיר בר-אילן (יליד 1951 ), למד ב'נתיב מאיר', מרכז הרב, והמכון הגבוה לתורה שליד אוניברסיטת בר-אילן. הוא בוגר של אוניברסיטת בר-אילן ומרצה בה במחלקה לתולדות ישראל ובמחלקה לתלמוד. בר-אילן עוסק בהיסטוריה חברתית ותרבותית של תקופת התלמוד, ופרסם עד כה כמאה מחקרים בתחומים מגוונים: היסטוריה יהודית, מיגדר נשי, תפילה, אגדה, מאגיה, תנ"ך, ספרות חיצונית, קומראן, ספרות ההיכלות, הפיוט הקדום, יהודי הודו, תולדות הרפואה בין היהודים, אסטרונומיה, אסטרולוגיה, נומרולוגיה, ועוד. ספריו הקודמים Some Jewish Women in Antiquity, Atlanta, Georgia: ; הם: סתרי תפילה והיכלות, רמת-גן תשמ"ז אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ-ישראל בתקופות ההלניסטית-רומית ;Scholars Press, 1998. והביזאנטית (בדפוס). מ' בר-אילן הקים אתר אינטרנט, כבר ב 1995- , בו ניתן למצוא חלק ניכר מפרסומיו, רשימות ביבליוגראפיות, מסכת ראש-השנה במהדורה סינופטית, נתונים גנאולוגיים על משפחתו, ועוד. כת
