הסוף לאוברדרפט - האומנם 

הסוף לאוברדרפט - האומנם ?


כידוע, הוראת המפקח על הבנקים, לבנקים, למנוע חריגה של לקוחותיהם ממסגרת האשראי המאושרת החתומה בינם לבנק,עומדת להיכנס לתוקפה בתאריך ה- 1.7.06

כיום, כעשרה ימים בלבד לפני כניסת ההוראה לתוקף, ברור בעליל שעדיין מתנהלים לא מעט חשבונות בנק בחריגה, מאחר וחלק נרחב מציבור בעלי חשבונות בנק, טרם הסדירו מסגרת אשראי בחשבונותיהם.

המפקח על הבנקים - המודע למצב זה אולי יותר טוב מכל אחד אחר - חשש, ובצדק, מכאוס: מצב בו - עם החלת ההוראה ככתבה וכלשונה ע"י הבנקים - יהפכו אלפי או אף עשרות אלפי חשבונות ל"מוגבלים" עקב יתרות חובה בלתי מאושרות, ובשיטת ה"דומינו" יתמוטטו עסקים כלכליים ובתי אב רבים.

לפיכך, מתוך חשש טבעי לתוהו ובוהו כלכלי, בעל השלכות עצומות החורגות בהיקפן מיחסי בנק - לקוח, ריכך השבוע המפקח על הבנקים את עמדתו, ופנה לבנקים במכתב הבהרה.

במכתב ההבהרה לבנקים מבהיר המפקח כי לקוח - אשר בפועל הבנק אפשר לו לאורך זמן לנהל את חשבונו תוך חריגה ממסגרת האשראי, גם אם זו לא הייתה, לכאורה, "מקובלת" על הבנק, אך לא ניתנה ללקוח התראה על כוונתו הממשית של הבנק לבטל או להפחית ללקוח את מסגרת האשראי - הרי שיש להתייחס לחריגה כזו כאל חלק בלתי נפרד ממסגרת האשראי של אותו לקוח.

המפקח מוסיף ומבהיר כי , הדרך הנאותה להפחית את היקף האשראי במקרה זה היא בהודעה מראש ללקוח, תוך מתן זמן ראוי להיערכות הלקוח לצמצום החריגה עד גובה מסגרת האשראי.

עם זאת , על מנת למנוע חשש לפגיעה בבנקים נוכח הנחיה זו , שלמעשה "תופסת" את הבנק בהתנהגותו בפועל, להבדיל מהמסמכים החתומים בינו ללקוח, מתיר המפקח לבנקים לבצע ביטול/הפחתה מידיים של החריגה, אך זאת רק במקרים בהם קיים חשש ממשי מצד הבנק, כי לא יוכל לגבות מהלקוח את יתרת החובה בחשבון.

יצוין, כי התנאים בהם ניתן לבטל או להפחית מיידית מסגרת אשראי מוסכמת מראש של הלקוח, פורטו בפסה"ד של בית הדין לחוזים אחידים בע"ש 195/97.

משמעויות מכתב ההנחיה:

1. קבוצת האנשים ש"ייהנו" ממכתב ההנחיה אינם אלו שחשבונם מתנהל בתוך המסגרת, אך לעיתים רחוקות, הם נכנסים ליתרה חריגה לזמן קצר.

2. במכתבו מתכוון המפקח על הבנקים לקבוצת אוכלוסיה רחבה, המצויה בחריגה קבועה וממושכת ממסגרת האשראי, והבנק אינו פוצה פה ומצפצף.

יצוין, כי שתיקת הבנק באותם מקרים נובעת משיקול כפול:
מחד גיסא - העדר חשש אמיתי לגביית יתרת החוב (וזאת לאור הביטחונות שבידו, שלעיתים רבות הם עולים בשווים על גובה המסגרת שהבנק היה מוכן להעניק ללקוח) , ומאידך גיסא - מהשבחת רווחיו , וזאת נוכח גביית ריבית חריגה על אותה יתרת חובה שמעבר למסגרת.

3. אין ספק, כי מכתב ההנחיה נכפה על המפקח, הר כגיגית, בין מחמת לחץ ציבורי, ובין מחמת חששו להיהפך - החל מ- 1.7 - ל"אויב הציבור מס' 1." עקב החשש לקריסה המונית במערכת הכלכלית.

4. ההוראה שניתנה בשעתו הייתה בעלת כוונה מחנכת לעם היושב בציון, ניסיון לגמול אותנו ממחלת האוברדרפט, ע"י קביעת מסגרות אשראי מוסכמות וברורות, כמו במדינות מתוקנות אחרות.
לפיכך, ברור כי ההנחיה מהשבוע פוגעת קשות במטרתה החינוכית של ההוראה, וביישומה בפועל.

5. ההנחיה החדשה מאפשרת, למעשה, להנציח את האוברדרפט, לפחות לאותם אלו שטרם חתמו על מסגרת אשראי, והבנק ממשיך לאפשר להם להיות בחריגה ממסגרת קיימת.

6. חולשתה העיקרית של ההנחיה החדשה הינה בהעדר הגבלה בזמן להנחיה לבנקים, ולכאורה יוצא ממנה, כי אלו הנמנים על אותה קבוצת לקוחות אינם צריכים כבר יותר לפנות לבנק ולהסדיר עמו מסגרת אשראי.

7. האם הציבור "הממושמע", שכן פנה לבנק והסדיר מסגרות אשראי, יצא "פרייר" ?

התשובה שלילית באופן חד משמעי ! אלו המצויים בקטגוריית האנשים אליה התכוון המפקח, אמנם "יזכו" להנציח את האוברדרפט , אך ,על כל שקל ביתרת החובה שמעבר למסגרת החוזית המאושרת ?הם משלמים ריבית חריגה, היקרה מהריבית שבמסגרת.

8. למכתב ההנחיות יש אף משמעות משפטית רחבה, מעבר למטרה אליה התכוון המפקח, היא נוגעת למאבקים משפטיים שבין הלקוח לבנק, ואפרט:

סכסוכים משפטיים רבים בין הבנק ללקוחותיו נובעים מחמת הפחתה מיידית או מהירה של "ברז" האשראי ע"י הבנק.
מרבית הפעמים לא נובעים מחמת התדרדרות מצבו הכלכלי/עסקי של הלקוח דווקא, כי אם מחילופי תפקידים בניהול הסניף או מנהל מחלקת האשראי.
במקרים אלו בהם "ויקם מלך חדש אשר לא הכיר את יוסף", משנים הללו את המצב ששרר לפני כן ביחסי הבנק - לקוח, בתקופת "המנהל הקודם". הבעיה נוצרת כאשר, לעיתים, הם עושים זאת בצורה חדה, מבלי לתת את הדעת למשמעות הדבר מבחינת חסימת ברז האשראי - "צינור החמצן" של הלקוח.

במקרים כאלו, החשבון הופך במהרה למוגבל, הבנק ממהר לתבוע, ולעיתים הדבר מוביל לקריסת עסקו של בעל החשבון, על כל הכרוך בכך.

עו"ד העוסקים בניהול הגנת הלקוחות מפני תביעות הבנקים ו/או בתביעות כנגד בנקים, מודעים היטב לבעייתיות זו , ופועלים לשכנע את בית המשפט כי למצב זה, בו הבנק אפשר ללקוח משך זמן, להיות ביתרת חובה חריגה, יש להתייחס כאל מסגרת אשראי מוסכמת, הגם שהיא נובעת מהתנהגות הסותרת את המסגרת שבכתב.

לדעתי, עולה מהנחיית המפקח כי הוא מסכים לגישה זו.
על כן, נראה לי כי הנחיה זו תשמש כלי במאבק המשפטי לשכנע את ביהמ"ש בצדקת גישה זו.


מאמר זה מיועד למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו מיועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

משרד עו"ד ונוטריון זילברפלד אבי עוסק במשפט מסחרי מעל לעשרים שנה, ומתמחה בדיני בנקאות.

עו"ד זילברפלד הנו מחבר הספר "אחריות אישית בתאגיד והרמת המסך: דין, פסיקה ופרקטיקה".