משרד עו"ד ויינברג, רח' אבן גבירול 64 כיכר רבין תל-אביב 036098833 אתר אינטרנט: www.dor.dpages.co.il
פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
פתגם עתיק יומין אומר: "כשאתה לא יודע שפות, אתה מרגיש כאילו אין לך פספורט".
במה הדברים אמורים: נקודת המוצא של ההגדרה הבסיסית של 'תאונת-דרכים' בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים הינה ערטילאית. בית-המשפט, עקב בצד אגודל, קורם עור וגידים סביב הגדרת המונח 'תאונת-דרכים", המוגדר בחוק כדלקמן: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
מובא להלן טיפה בים מהמקרים בו נזקק בית-המשפט לפרש חוק מופשט זה:
נשאלה השאלה, האם נפילה, רחמנא לצלן, של נוסע בתוך אוטובוס או בתוך רכבת, היא תוצאה של שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה? ובכן, עיון בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, יוביל למסקנה מחד-גיסא כי רב הנסתר על הגלוי, אך מאידך-גיסא, אי הוודאות, גבירותיי ורבותי, היא מפלט התקווה; ועל כן, הנפגעים שבינינו ו/או בעלי העניין, התשובה לשאלה הלה, דרך משקפי המשפט הישראלי, חיובית היא.
ובכן, נזק גוף ע"פ חוק הפיצויים הינו "מוות, מחלה, פגיעה או ליקויי גופני, נפשי או שכלי".
מאת ההגדרה עולה כי את המושג "גופו של אדם" יש להבין במובן הרחב הכולל את שכלו ואת נפשו. הלכה למעשה, הכללתה של נפש האדם מאפשרת הכרה בגרימת נזק ללא מגע פיסי, כגון זעזוע נפשי הבא בעקבות עצם קרות התאונה.
בית-משפט העליון ראה עין בעין באמצו את ההלכה האנגלית שהרחיבה את האחריות, בתנאים מסוימים, לטובת נפגע הלם המצוי פיסית, עת קרות תאונת-הדרכים, מחוץ 'לזירת התאונה', היינו, עד לתאונה.
למרות כי לשונו של החוק לוטה בערפל, ברור כשמש כי האחריות על גופם של נוסעי ו/או נהג הרכב, מוטלת על חברת הביטוח שהנפיקה את פוליסת ביטוח החובה של אותו הרכב, בו נסעו, ואין נפקא-מינה באם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים.
כאמור, עיון בעיניים בלתי-מקצועיות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, יוביל למסקנה העגומה שכל מילה מכסה ומסתירה באר כה עמוקה, עד ששאלות המעיין בו, יעלו רק הד רחוק.
הואיל וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים אינו מדע מדויק, בלשון המעטה, מומלץ להיוועץ עם עו"ד מייד לאחר קרות תאונת-דרכים.
סוף דבר: "בני-אדם אינם צריכים לבקש זכויות, עליהם לקחת אותן" (מיוחס לתום פיין).
פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
פתגם עתיק יומין אומר: "כשאתה לא יודע שפות, אתה מרגיש כאילו אין לך פספורט".
במה הדברים אמורים: נקודת המוצא של ההגדרה הבסיסית של 'תאונת-דרכים' בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים הינה ערטילאית. בית-המשפט, עקב בצד אגודל, קורם עור וגידים סביב הגדרת המונח 'תאונת-דרכים", המוגדר בחוק כדלקמן: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
מובא להלן טיפה בים מהמקרים בו נזקק בית-המשפט לפרש חוק מופשט זה:
נשאלה השאלה, האם נפילה, רחמנא לצלן, של נוסע בתוך אוטובוס או בתוך רכבת, היא תוצאה של שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה? ובכן, עיון בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, יוביל למסקנה מחד-גיסא כי רב הנסתר על הגלוי, אך מאידך-גיסא, אי הוודאות, גבירותיי ורבותי, היא מפלט התקווה; ועל כן, הנפגעים שבינינו ו/או בעלי העניין, התשובה לשאלה הלה, דרך משקפי המשפט הישראלי, חיובית היא.
ובכן, נזק גוף ע"פ חוק הפיצויים הינו "מוות, מחלה, פגיעה או ליקויי גופני, נפשי או שכלי".
מאת ההגדרה עולה כי את המושג "גופו של אדם" יש להבין במובן הרחב הכולל את שכלו ואת נפשו. הלכה למעשה, הכללתה של נפש האדם מאפשרת הכרה בגרימת נזק ללא מגע פיסי, כגון זעזוע נפשי הבא בעקבות עצם קרות התאונה.
בית-משפט העליון ראה עין בעין באמצו את ההלכה האנגלית שהרחיבה את האחריות, בתנאים מסוימים, לטובת נפגע הלם המצוי פיסית, עת קרות תאונת-הדרכים, מחוץ 'לזירת התאונה', היינו, עד לתאונה.
למרות כי לשונו של החוק לוטה בערפל, ברור כשמש כי האחריות על גופם של נוסעי ו/או נהג הרכב, מוטלת על חברת הביטוח שהנפיקה את פוליסת ביטוח החובה של אותו הרכב, בו נסעו, ואין נפקא-מינה באם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים.
כאמור, עיון בעיניים בלתי-מקצועיות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, יוביל למסקנה העגומה שכל מילה מכסה ומסתירה באר כה עמוקה, עד ששאלות המעיין בו, יעלו רק הד רחוק.
הואיל וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים אינו מדע מדויק, בלשון המעטה, מומלץ להיוועץ עם עו"ד מייד לאחר קרות תאונת-דרכים.
סוף דבר: "בני-אדם אינם צריכים לבקש זכויות, עליהם לקחת אותן" (מיוחס לתום פיין).
דור ויינברג, משרד עורכי דין