אנקדוטה חוקתית קצרה 

הפעם אפתח באנקדוטה היסטורית קטנה ומעניינת מן ההיסטוריה הפרלמנטארית שלנו; ב-9 ליולי 1956 עמד מעל דוכן הכנסת מי שכיהן אז כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת השלישית, ח"כ נחום ניר-רפאלקס והציג את חוק יסוד: הכנסת ואמר כהאי לישנא: "[...] ורק לאחר שש שנים מביאה ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת השלישית את אחד הפרקים של החוקה – חוק יסוד הכנסת. חברי הכנסת, לפי חשבון זה אנו יכולים לבוא לידי מסקנה, כי ישנם כל הסיכויים שבעוד חמישים וארבע שנים בערך, תהיה לנו חוקת מדינה, מפני שבחוקה יש תשעה-עשרה פרקים, ואם הדיון על פרק אחד, שטרם סיימנו אותו, נמשך שש שנים, ישנם כל הסיכויים שבעוד חמישים וארבע שנים תהיה לנו חוקה במדינה". בנקודה העיר ח"כ ד"ר חנן רובין ממפ"ם כי "ההערכה היא אופטימית מידי". ניר-רפאלקס השיב לו בחצי חיוך כי "אולי נתווכח בעוד חמישים וארבע שנים מי היה צודק, אני או אתה[...]". לכך היה וודאי מצטרף בימינו אייקון סמיילי-קריצה.

העיתים התחלפו והזמנים נשתנו והנה אנחנו עומדים על סף השנה החמישים וארבעה לפי מניין הימים הזה. שעון החול אמור לסיים את מניין הזמן בחודש יולי 2010 ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי בחזקת נס ממש, לא צפוי שתהיה לנו חוקה שלמה עד אז. רובין וניר רפאלקס השייכים לדור האבות המייסדים כבר לא איתנו זמן רב ולא יזכו לדאבון-לבנו להתווכח על הנושא מחדש במועד הנקוב; רובין הלך לעולמו כבר בשנת 1962 ושש שנים לאחר מכן בשנת 1968 נפרדה המדינה גם מניר-רפאלקס. שניהם היו מעמודי הטווח של העשייה הפרלמנטירית בכנסות הראשונות. ממשיכי דרכם בכנסות שבאו בשנים שלאחר מכן לא הצליחו כל כך לעמוד במשימה ועד כה טרם ערכו את השולחן כולו ואפילו לא את מקצתו. המלאכה עודנה רבה.

אציין רק כי לאחרונה הופתעתי לקרוא כי ח"כ והשר לשעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין, ששמו חרות באותיות של זהב בספר "המהפכה החוקתית" של שנות ה-90, סבור שאין לראות בהכרח את אי כינון החוקה עם קום המדינה כ"החמצה היסטורית" (א' רובינשטיין "על צמיחת המשפט החוקתי" ספר שמגר כרך א'). לטענתו הלך הרוח הריכוזי בתקופת דוד בן-גוריון היה עלול להביא לכינון חוקה פחות מוצלחת מזו שהושגה בחוקי היסוד האחרונים. בכל הכבוד וההערכה הראויים לפרופ' רובינשטיין אינני יכול לקבל את דעתו; אני עדיין סבור כי מוטב היה אילו הייתה מתקבלת חוקה (הגם שזו הייתה פחות ליברלית) ברגע ההיסטורי המכונן של מעמד קום המדינה, שכן כעת נראה שאנחנו עוד רחוקים מהשגתה, אם היא בכלל ניתנת להשגה.