"כולה מוסך". זה מה ששמענו לא פעם בתגובה לכמות המשאבים, היצירתיות, החדשנות ותשומת הלב האדריכלית וההנדסית שהשקענו הפרויקט מתחם "תעבורה" החדש. ו"כולה מוסך" היה בדיוק מה שלא נתנו לעצמנו לחשוב ולו לרגע.
הפרויקט התחיל באילוץ: חברת תעבורה התבקשה על ידי רכבת ישראל לפנות את המתחם ברמלה שבו שכנה, שם אמורה לעבור מסילת רכבת. בתמורה ניתנו הוקצו לה שטחים באותו אזור. בעלי תעבורה ביקשו להעביר את המוסכים, מבני האחסון, המשרדים, ומערכות הפירוק וההרכבה של כליהמתחם כולו שכלל מוסכים, לוגיסטיקה ומבני עזר התובלה שלהם בצורה מסודרת, מושכלת ומתוכננת למקום חדש, וראו בכך את תמצית הגדרת הפרויקט.
הם ראו את מתחם המוסכים שהקמנו לחברת וולוו וכן לחברת "פליינג-קרגו", ובעקבות זאת פנו אלינו להציע תוכנית.
מצידנו התחלנו בתכנון בגישה הפוכה: ראינו בפרויקט הזה, שהיקפו 18,000 מ"ר, הזדמנות לעשות משהו מאוד מיוחד, עוצמתי, עם אמירה ועם כוח (אבל לא כוחניות).
אנשי תעבורה ראו את הדרמה דווקא בזירה הפנימית, של החברה כארגון - כי כל מעבר של חברה ממקום למקום, כרוך ברה-ארגון, בעשיית סדר פנימי, בשינוי ארגוני. ממפים את האנשים ואת המשרדים ואת הצרכים, ממפים את תהליכי העבודה ואת מיקומי העבודה. וזה תהליך שהם לא עשו הרבה שנים.
אנחנו מצידנו ראינו את המרכזיות שהחברה תופסת במשק הישראלי, את גודל שטח הפרויקט, את האסתטיקה התעשייתית המוחלטת שיש במוסכי ענק, מסגרייה, מבנה משרדים, מנופים, עגורנים, מיכליות נפט ומלט, ובשאר הכלים הכבדים שמאוחסנים, מטופלים, מפורקים ומורכבים שם.
קיבלנו מבעלי החברה חבל ארוך מאוד מבחינה תכנונית ועיצובית, ויצאנו לדרך לעשות משהו אחר לגמרי: מבנה שעומד בזכות עצמו ואינו רק משרת-צרכים-תעשייתיים.
הקמנו חזית פלדה בכיסוי פח, שני חומרים מובהקים הקשורים למבני תעשייה. אבל כאן לקחנו את החומרים עד היכולות הכי גבוהות שלהם. כיפוף פח עד קצה היכולת שלו, ניצול תכונות הפלדה עד קצה היכולת שלה. את העגורנים, שניצבים באופן קבוע לאורך הבניין, ומשמשים להרמת מנועים וחלפים, הפכנו לחלק מהדקורציה במקום להעלים אותם.
חלק ניכר מההשקעה בפרויקט, שעלותו הסתכמה בכ-3,000 שקל למטר, הופנה למערכות מורכבות - מערכות כיבוי אש, אינסטלציה, מערכות טיפול בשמנים, פניאומאטיקה, הידראוליקה. מגבלה קשה היתה גודל המשאיות וכלי התחבורה, ורדיוס הסיבוב של משאית כשהיא פונה מכביש גישה אל פתח תא העבודה.
האתגר הגדול היה להקים מנגנון של כלים שעובדים יחד, מבלי לאנוס את הבניין לצורכי המערכות שלו. המאמצים שלנו ייצרו הרבה פעמים את התגובה "כולה מוסך", שכאמור, לא נתנו לה להשתלט על הדיון.
הפרויקט התנהל באופן רגוע בצורה בלתי סבירה כמעט, עד שהגענו לשלב שבו הצגנו לבעלי החברה את השלט שאמור היה להתנוסס לאורך צלע אורך המתחם - שלט ענקי, שיהיה מעין המשך של הבניין וייראה כמו חלק מהקונסטרוקציה. אנשי החברה נרתעו מהגודל ומהבולטות של השלט, ובהיותם צנועים במהותם, לא קיבלו בקלות את המסר העוצמתי שהיה טמון בתוכנית המקורית לשלט.
שתי מצגות נוספות, כמה וכמה דיונים, ובסופו של דבר השלט הירוק בן 40 המטרים שניצב לאורך המבנה הוא הפשרה שהושגה: פשרה שנראית היטב לנוסעים בכבישים המרכזיים של אזור המרכז.
אמנם נציגי תעבורה היו חלק מתהליך התכנון וההקמה, אולם לדעתנו רק לקראת סוף הפרויקט ממש, כשהרוב כבר עמד על מקומו, החלו בעליה להבין את המשמעות של הפרויקט ההולך וקורם עור וגידים ועל כל המשתמע ממנו: המבנה עצמו התחיל לעורר תגובות, השלט הוקם והואר, ופתאום הם הבינו שיש פה משהו הרבה יותר מאשר מבנה פונקציונאלי, הרבה יותר מאשר מוסך.
היום, אחרי שהחברה זכתה בהתעניינות הערכה וסקרנות באשר למבנה, אחרי שאנחנו זכינו בזכותו ב"אות העיצוב" לשנת 2008, ואחרי שאחרון העגורנים ואחרון המברגים התאקלמו במשכן החדש, אפשר להגיד שאנחנו בהחלט יודעים לתכנן מוסכים.
הפרויקט התחיל באילוץ: חברת תעבורה התבקשה על ידי רכבת ישראל לפנות את המתחם ברמלה שבו שכנה, שם אמורה לעבור מסילת רכבת. בתמורה ניתנו הוקצו לה שטחים באותו אזור. בעלי תעבורה ביקשו להעביר את המוסכים, מבני האחסון, המשרדים, ומערכות הפירוק וההרכבה של כליהמתחם כולו שכלל מוסכים, לוגיסטיקה ומבני עזר התובלה שלהם בצורה מסודרת, מושכלת ומתוכננת למקום חדש, וראו בכך את תמצית הגדרת הפרויקט.
הם ראו את מתחם המוסכים שהקמנו לחברת וולוו וכן לחברת "פליינג-קרגו", ובעקבות זאת פנו אלינו להציע תוכנית.
מצידנו התחלנו בתכנון בגישה הפוכה: ראינו בפרויקט הזה, שהיקפו 18,000 מ"ר, הזדמנות לעשות משהו מאוד מיוחד, עוצמתי, עם אמירה ועם כוח (אבל לא כוחניות).
אנשי תעבורה ראו את הדרמה דווקא בזירה הפנימית, של החברה כארגון - כי כל מעבר של חברה ממקום למקום, כרוך ברה-ארגון, בעשיית סדר פנימי, בשינוי ארגוני. ממפים את האנשים ואת המשרדים ואת הצרכים, ממפים את תהליכי העבודה ואת מיקומי העבודה. וזה תהליך שהם לא עשו הרבה שנים.
אנחנו מצידנו ראינו את המרכזיות שהחברה תופסת במשק הישראלי, את גודל שטח הפרויקט, את האסתטיקה התעשייתית המוחלטת שיש במוסכי ענק, מסגרייה, מבנה משרדים, מנופים, עגורנים, מיכליות נפט ומלט, ובשאר הכלים הכבדים שמאוחסנים, מטופלים, מפורקים ומורכבים שם.
קיבלנו מבעלי החברה חבל ארוך מאוד מבחינה תכנונית ועיצובית, ויצאנו לדרך לעשות משהו אחר לגמרי: מבנה שעומד בזכות עצמו ואינו רק משרת-צרכים-תעשייתיים.
הקמנו חזית פלדה בכיסוי פח, שני חומרים מובהקים הקשורים למבני תעשייה. אבל כאן לקחנו את החומרים עד היכולות הכי גבוהות שלהם. כיפוף פח עד קצה היכולת שלו, ניצול תכונות הפלדה עד קצה היכולת שלה. את העגורנים, שניצבים באופן קבוע לאורך הבניין, ומשמשים להרמת מנועים וחלפים, הפכנו לחלק מהדקורציה במקום להעלים אותם.
חלק ניכר מההשקעה בפרויקט, שעלותו הסתכמה בכ-3,000 שקל למטר, הופנה למערכות מורכבות - מערכות כיבוי אש, אינסטלציה, מערכות טיפול בשמנים, פניאומאטיקה, הידראוליקה. מגבלה קשה היתה גודל המשאיות וכלי התחבורה, ורדיוס הסיבוב של משאית כשהיא פונה מכביש גישה אל פתח תא העבודה.
האתגר הגדול היה להקים מנגנון של כלים שעובדים יחד, מבלי לאנוס את הבניין לצורכי המערכות שלו. המאמצים שלנו ייצרו הרבה פעמים את התגובה "כולה מוסך", שכאמור, לא נתנו לה להשתלט על הדיון.
הפרויקט התנהל באופן רגוע בצורה בלתי סבירה כמעט, עד שהגענו לשלב שבו הצגנו לבעלי החברה את השלט שאמור היה להתנוסס לאורך צלע אורך המתחם - שלט ענקי, שיהיה מעין המשך של הבניין וייראה כמו חלק מהקונסטרוקציה. אנשי החברה נרתעו מהגודל ומהבולטות של השלט, ובהיותם צנועים במהותם, לא קיבלו בקלות את המסר העוצמתי שהיה טמון בתוכנית המקורית לשלט.
שתי מצגות נוספות, כמה וכמה דיונים, ובסופו של דבר השלט הירוק בן 40 המטרים שניצב לאורך המבנה הוא הפשרה שהושגה: פשרה שנראית היטב לנוסעים בכבישים המרכזיים של אזור המרכז.
אמנם נציגי תעבורה היו חלק מתהליך התכנון וההקמה, אולם לדעתנו רק לקראת סוף הפרויקט ממש, כשהרוב כבר עמד על מקומו, החלו בעליה להבין את המשמעות של הפרויקט ההולך וקורם עור וגידים ועל כל המשתמע ממנו: המבנה עצמו התחיל לעורר תגובות, השלט הוקם והואר, ופתאום הם הבינו שיש פה משהו הרבה יותר מאשר מבנה פונקציונאלי, הרבה יותר מאשר מוסך.
היום, אחרי שהחברה זכתה בהתעניינות הערכה וסקרנות באשר למבנה, אחרי שאנחנו זכינו בזכותו ב"אות העיצוב" לשנת 2008, ואחרי שאחרון העגורנים ואחרון המברגים התאקלמו במשכן החדש, אפשר להגיד שאנחנו בהחלט יודעים לתכנן מוסכים.
אורי הלוי הוא שותף במשרד האדריכלים והמהנדסים אורבך-הלוי. המשרד ידוע בייחודו בתכנון מפעלים, תחנות כוח, משרדים, מבני תעשייה, ומרכזים לוגיסטיים, ובעיצוב משרדים.
http://www.ah-arch.com/
http://www.ah-arch.com/
