מה בין נעשה ונשמע וביקורת רציונאלית לנישואים 

בפילוסופיה החילונית, אנחנו מבדילים בין שני סוגי הוכחות להוכחת מציאות האל.

לסוג הראשון משתייכות הוכחות קוסמולוגיות (קוסמוס=יקום).
הוכחות קוסמולוגיות מתחילות את ההסתכלות ביקום/טבע ורואות עד כמה הוא מסודר ומחושב.
מתוך העובדה הזאת הן מסיקות שמישהו צריך היה לכונן את הסדר הזה (כמו שאמא שלי היתה אומרת-החדר הזה לא יהיה מסודר מעצמו).
מכאן מגיעה ההוכחה למציאות האל.
אריסטו קרא לאלוהים "המניע ואינו מונע".

הסוג השני להוכחת מציאות האל לפי גישה חילונית הוא הוכחות אונטולוגיות (מושגיות).
הוכחות אונטולוגיות הן מורכבות יחסית לקוסמולוגיות, מפני שהן מנסות להוכיח את קיום האלוהים דרך המושג "אלוהים".
שני אישים מפורסמים שניסו כוחם בהוכחה מסוג זה הם דאקרט ואנסמלם הקדוש.

למזלנו, הגיע לעולם עמנואל קאנט, שהוכיח ב"ביקורת" שלו שמציאות האל אינה ניתנת להוכחה.

הרב סולבייציק מביא בספרו "איש האמונה" ציטוט מפי הפילוסוף הדני סרן קירקגור.
כאשר קירקגור שמע שאנסלם הקדוש ישב ימים ארוכים בתענית כדי להוכיח את קיומו של האלוהים, הוא אמר:
"כלה שחובקת את חתנה בליל הכלולות, צריכה הוכחה שהוא קיים?
הנפש העורגת אל האלוהים, כלום צריכה הוכחה שהוא קיים?"


כלומר, טענתו של קירקגור היא שיש דברים בעולם שלא שייכת בהם הוכחה רציונלית.

היוונים הבחינו באופן חד מאוד בין ידיעה (אפיסטמה) להשערה/אמונה (דוקסה).
הידיעה הרציונלית המוכחת היא האידיאל.
הדוקסה, מעמדה נחות ושולי והיא מחכה להוכחה.

צאו וראו עד כמה "השערת פרמה" הסעירה את העולם במשך מעל 300 שנה, עד שהעלו אותה למדרגת הידיעה.
אולי זאת הסיבה לכך שבשער האקדמיה של אפלטון נכתב "מי שאינו יודע גיאומטריה - אל ייכנס".
קירקגור, כאבי הפילוסופיה הקיומית, מהפך בסדר הדברים ובחשיבותם.

האמונה אינה משנית לידיעה הרציונלית, אלא מעליה.
האמת שבלב אינה חזקה פחות מהאמת שבמוח.
יתרה מזאת, היום, 130 שנה אחרי שופנאהור, ברור לכולנו שהאמת שבלב מניעה את האדם הרבה יותר מהאמת שבמוח.


העובדה הזאת עוזרת להסביר סוגיה קשה מאד.
בקבלת התורה במעמד הר סיני, בני ישראל אמרו לקב"ה את המשפט הידוע: "נעשה ונשמע".
שהרי (לפי המדרש) כל האומות שאלו מה כתוב בתורה לפני שהסכימו לקבל אותה, ורק עם ישראל לא שאל וקיבל על עצמו את החוזה בלי לקרוא אותו כלל.
האם נעשה ונשמע???
הרי איש אינו מחנך לחתימה על חוזה בלי לקרוא את האותיות הקטנות.
זאת ועוד, סוגיית הבדיקה היא אחת המרכזיות ביהדות. על היהודי לערוך בדיקה לפני כל מעשה והחלטה: עליו לראות את האשה לפני החתונה, לטעום את האוכל לפני שבת, לבדוק שיש בית כנסת באיזור לפני שהוא עובר דירה וכו'.

הרי אנחנו עם ספקן מטבענו.
אם כן, מה עניין "נעשה ונשמע", והאם הוא מקור לגאווה?


להלן הרעיון.

מערכת ההסקות במוח כפופה לחוקים לוגיים קשיחים.
החוקים הללו הם הבסיס לכל ידיעתנו המדעית-טבעית על העולם.
לראיה, ראסל הוכיח ב"פריציפיה מתמתיקה" שניתן לגזור את כל המתמתיקה מהלוגיקה.
עד כאן עולם המוח.

העולם שבלב פועל בצורה שאינה כפופה ללוגיקה כלל ועיקר, ממש כפי שהעולם התת-אטומי אינו כפוף לחוקי המכניקה של ניוטון.


מכאן שיש עניין לראות את ההבדל המהותי בין שני עולמות התוכן: המוח והלב.
הם אינם ברי-השוואה, כאשר האחד עומד גבוה מחברו בסולם הבהירות*, אלא כשני "דברים" מקבילים הפועלים במרחבים ועולמות מושגים נפרדים.


עימנואל לוינס [1906-1995] היה פילוסוף ממוצא רוסי שחי בצרפת, שם כתב את משנתו.
כתלמיד של הוסרל והיידגר, הוא היה פנומנולוג.
אולם, כפליט שואה שישב כ 5 שנים במחנה שבויים גרמני, הוא היה חוקר אתיקה גדול.
מראות-השתייה שלו כוללות את הפילוסופיה המערבית מחד (מאפלטון עד היידגר), ואת המסורת היהודית כפי שהיא משתקפת בתלמוד מאידך.

בספרו "9 קריאות תלמודיות - ניתוחים לאור המאה ה20 לסוגיות תלמודיות", הוא מביא את הקטע הבא ממסכת שבת דף פ"ח.
זה לשון הגמרא:
"...אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל 'נעשה' ל'נשמע' יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז (סוד) זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב(שהרי כתוב): "ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברולשמוע בקול דברו". ברישא (בהתחלה) - עושי, והדר(ואח"כ) ?לשמוע."

ועל זה אומר לוינס (עמוד 53) "הם הקדימו נעשה לנשמע! מדובר ברז של מלאכים ולא בהכרה ילדותית....
ה"נעשה ונשמע" שנראה לנו סותר את הסדר ההגיוני,הוא סדר הקיום המלאכי."

דברים אלו מצריכים עיון.

שתי החלטות גורליות יש לאדם במהלך חייו, כאשר הראשונה משמעותית יותר מהשניה:
1.עם מי להתחתן
2.במה לעסוק/לעבוד.

ניתן כמובן לראות בהחלטה השניה כגורלית פחות, מפני שקיימים אנשים שהחליפו את תחום העיסוק שלהם בגיל 40. אולם, אם ניקח בחשבון את העובדה שהחברה מעריכה את אותם אנשים על השינוי, ונוסיף על כך את העובדה שהחברה אינה נוטה לחלוק כבוד סתם כך, הרי שיש בהחלטה הזאת מן הגורליות.

והנה, דווקא בבסיס ההחלטות החשובות ביותר בחיי היחיד, אנחנו עדים למניעים בלתי ראציונאליים.
האם בבואנו לבחור בין צילה לגילה, הכנסנו את התכונות הטובות של שתיהן לטבלה וחישבנו ממוצע משוקלל?
האם מי שבחר להיות זיאולוג ימי חישב קודם כמה ירוויח בתור מהנדס תוכנה? גם אם חישב, האם תוצאת החישוב שינתה את החלטתו?

נפש האדם אינה מונעת מהרציונאל. היא מונעת ממשהו פנימי הרבה יותר.
בין אם תכנו את אותו כוח עלום "יצר המין" (לפי פרויד), או "רצון" (לפי שופנהאור) או "המאבק בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית" (החסידות).
האמת שבלב - בהירה היא יותר מכל ההוכחות, והיא אינה צריכה לQED** המפורסם של יוון.

בני ישראל אינם מדגימים התנהגות אינפנטילית (במובן הפסיכולוגי - התנהגות ילדותית) בקבלת העול.

האמירה "נעשה" מדגימה את הבהירות המוחלטת של הלב.
רק אחריה יבוא "הנשמע" המוקפד, הרציני והספקן שכל כך מאפיין את "עם הספר".
כמו שכתב הרב אברהם קוק זצ"ל: "כשמאמינם, מאמינים כאילו אין חקירה. וכשחוקרים, חוקרים כאילו אין אמונה."


ברית בין אדם לחווה, בין איש לאשתו, היא בבחינת האמת שבלב.
קח לך ידידי אשה מתוך רגש פנימי אמיתי .

רק אחרי "הנעשה" - הנכונות המוחלטת להתחייב על כל מה שמשתמע מכאן, מגיע ה"נשמע" ומוריד אותנו לעולם המוח ולמשוואות.

בואו לא נשכח את הסדר הנכון.






*קריטריון לאמת ועיין ש.ה.ברגמן מבוא לתורת ההכרה עמ 28

** בעברית כותבים מש"ל-מה שהיה להוכיח. מסמנים את זה בסוף הוכחה גיאומטרית רגרוזית. שפינוזה השתנש בשיטה הזו שכתב את "תןרת המידות "שלו. זהו אולי הסמן המפורסם בעולם לדרך חשיבה לוגית רציונלית.
QED-quod erat demonstrandum