מיפוי הפילוסופיה - חלק א' - אדם 

האדם הוא ללא ספק מורכב ומתוחכם. הוא פועל לפעמים בצורה כאוטית ולפעמים בצורה צפויה לחלוטין. הוא מסוגל ליצור דברים שימושיים ולהבין דברים בקנה מידה מגוחך. השאיפה הבסיסית של האדם היא שיפור מצב ההווה שלו. כאשר אדם רעב, הוא במצב פחות טוב מאשר כשהוא שבע, שהרי הגוף זקוק למזון ורעב יכול להמית. כמובן שזאת הצורה הבסיסית ביותר. האדם הפך כמעט הכל: אכילה, שתייה, הבאת צאצאים, לקומפלקס בקנה מידה בלתי נתפס שנשזר בתוך התרבות האנושית העוד יותר מורכבת. כתוצאה מזאת, שיפור מצב ההווה שלו מתבטא בדרכים רבות מכדי למנות אותן, עד כדי כך שהוא מסוגל גם לשאוף ההפך ולהרע את מצבו, למרות שלפי האבולוציה המנגנון הבסיסי ביותר הוא השרדות המדרבן אותנו לנקוט כל צעד בכדי לשפר את סיכויי ההשרדות שלנו. הפילוסופיה של האדם מכילה מספר שאלות מבלבלות.
1. מי אני?
2.מהי מטרת הקיום שלי - מהו התפקיד שלי בעולם?
3. האם אני אחייה אחרי המוות?
אלו ועוד הובילו את האדם לחיפוש תשובה במשך אלפי שנים.

. מי אני?
התשובה שנויה במחלוקת, אך ישנן מוסכמות מסוימות. לדוגמא: אין מחלוקת על כך שהפעילות המחשבתית נעשית במוח. אי לכך, שאלת האני העצמי, מתרכזת במוח של האדם. העובדה שהמוח הוא האחראי לפעילות המחשבתית נתנה כיוון מועיל, שהרי היא העלתה אפשרות נוספת מלבד הנשמה. האם האני זה המוח לבד, הנשמה לבדה או שילוב ביניהם? כאן באים לידי ביטוי תפיסות שונות, שאין לי כוונה לפרט עליהן. רק אוסיף ואומר שמכאן הדיון גולש לתחום המטאפיזיקה, דיונים על קיום הנשמה או לא, ומכאן דיון על קיום האל. למרות שמרבית הדיון נעשה בחזית הזאת, יש גם כיוונים אחרים.

ניתן אף לשאול - האם אני מוגדר על ידי המחשבות שלי והחשיבה שלי, או על ידי אחרים? האם אני מה שאני חושב שאני, או מה שאחרים חושבים שאני, או מה שאחרים חושבים שאני חושב שהם חושבים שאני, וכן הלאה.  הבעיה בהגדרת האני היא מסובכת ביותר. כדי להמחיש זאת פילוסוף מודרני בן זמננו, אלן ווטס, השווה זאת לנגיעה בקצה האצבע, עם הקצה של אותה אצבע. בלתי אפשרי, כמובן. הדבר כמעט מקביל להגדרת האני העצמי בעזרת האני העצמי, יש בכך קושי בלתי רגיל.  אבל גם אם הכל היה פשוט, וגם אם הרוחניות, הנשמה, האלוהים, הכל היה בצורה מוחלטת מופרך ולא היה עוררין על כך ששום דבר לא קיים פרט לחומר - ולפיכך אנחנו המוח - ישנה הבעיה העוד יותר קשה של המוח, המחשבה. כיצד אנו, בני אדם מוגבלים מכל בחינה, מסוגלים לדמיין ולחשוב מעבר לכל דבר שקיים ולא קיים, כיצד אנו מסוגלים לבצע פעילות כל כך מורכבת ולהגיע לתובנות כל כך עצומות שחוצות את כל הגבולות האפשריים של היקום ומעבר לו? מעבר לכך, כיצד אנו מסוגלים לעשות את כל זה, כשאין לנו מושג בכלל מי אנו בעצמנו, או מהי מחשבה, או איך אנו עושים זאת? אנו מסוגלים להבין דברים מסובכים מהאינסוף על ידי מודלים מתוחכמים שמאפשרים לנו לחרוג מהגבולות שלנו, אולם אין לנו שמץ מי אנחנו. הדבר דומה אולי לרופא שמסוגל לרפא אנשים בעלי המחלות הנדירות והקשות ביותר, אולם אינו מסוגל לטפל בשפעת שלו עצמו. אנו מוגבלים, והיקום איננו מוגבל, ולמרות זאת אנו יודעים יותר על היקום מאשר על עצמנו. האם זה אומר שאנו מורכבים יותר מהיקום? 

שאלת האני, ככל הנראה, היא שאלה שמיועדת להשאר בוויכוח מתמיד כמו קיום האל, ונושאים אחרים אשר לא מתיישנים גם אחרי אלפי שנים. עם זאת, למרות שאולי לא נוכל להגיע להסכמה בנוגע לשאלת האני, ישנה דרך להגדרת האני בצורה אינבדואלית. ניקח לרגע את ה-'אני'. כשאנו אומרים 'אני', אנו מתכוונים למכלול הדברים אשר מרכיבים את הקיום שלנו, החל בגוף הפשוט ושלנו ועד המחשבות העילאיות שלנו. עם זאת, ברור שהגוף שלנו הוא הרבה פחות מיוחד מהמחשבות, שכן ניתן, כפי שראינו כבר עם השתלות איברים וכדומה. למרות זאת, מוח לא ניתן להשתיל לנו. מוח חדש משמעותו 'אני' חדש, ולכן כשאנו נגדיר את ה-'אני' נתמקד במחשבות, שהן ככל הנראה הממרכיב המרכזי של ה-'אני', עם אותן מחשבות אני מסוגל ליצור דברים כגון המאמר הזה. עם אותה יכולת חשיבה אתם מסוגלים לקרוא ולקשר את המילים לכדי הבנה של המסתמנת מהן. אך לפני שנמהר להגדיר את האני בעזרת החשיבה והמחשבות, נתקלנו אפוא בבעיה נוספת. אם אנו חוקרים את עצמנו, האם ייתכן שאנו מעבר למחשבות והחשיבה, והחשיבה והמחשבות הן למעשה רק דרך ביטוי של 'האני' האמיתי שלנו? הרי קרה לנו פעמים רבות שעלתה במוחנו מחשבה, ודחינו אותה, או שחשבנו על משהו חזק, ולבסוף חשבנו לעצמנו 'חשבתי לא נכון, כנראה' אם כך אנו מסוגלים להתנגד לעצמנו, לחשיבה ולמחשבות שלנו. הדבר נראה אבסורדי, אך בהתחשב בכך שאנו מסוגלים לבקר את החשיבה והמחשבות שלנו, עלינו להסיק שאנו כנראה לא 'נטו' יכולת חשיבה ומחשבות. במצב זה רוב האנשים יזרקו את המילה 'נשמה' או 'רוחניות' ויגיעו להכרה 'הנה נימוק לקיומה של הנשמה!'. צר לי, אך הבעיה שהצגתי ניתנת לפתרון אחר פרט לנשמה. הפתרון אולי לא נכון, אך העובדה שישנן אלטרנטיבות מחייבת את הבדיקה שלהן לפני ההתנפלות על הפתרון הנוח ביותר והקל שלא מצריך בדיקה. ניתן לומר שהחשיבה והמחשבות שלנו מחולקים לרבדים. ישנם מחשבות הנמצאות בהוויה, אך הליבה אשר יוצרת את המחשבות, האני, לא תמיד מתבטא. ביטוי לכך הוא התת-מודע שלנו. התודעה שלנו, ככל הנראה, אשר מורכבת מהחשיבה והמחשבות שלנו היא לא מסמלת את האני בצורה מוחלטת, שהרי יש דברים אשר נמצאים בנו ומתחמקים מהתודעה שלי. בתת-מודע יש לנו הבנות, רצונות ותובנות שלא באות לידי ביטוי בתודעה. התת-מודע לא נפרד מאיתנו, התת-מודע מרכיב חשוב בנו, והוא חלק מהאני. לפיכך, אפשר בבירור לראות את חלוקת האני לרבדים, של תודעה, תת-מודע, ואולי אף תת-רבדים או שישנם עוד רבדים שלא גילינו עוד. הרבדים הללו מסוגלים לבקר אחד את השני, יש ביניהם אינטרקציה. הדוגמא הפשוטה ביותר, שגם אני מכיר מניסיון, היא כשאתה חושב שאתה אוהב משהו, ואתה משוכנע שאתה רוצה אותו, אך למעשה בתוככה אתה לא. אתה משלה את עצמך. התודעה שלך, והמחשבות שלך, משלות אותך. הן שגויות. אחרי שאתה מבין זאת, אתה מבולבל, כאילו יש מרד בתוכך. הדבר מראה את משמעות חלוקת האני לרבדים. כך, כשנרצה להגדיר את האני בשלמותו, נאלץ להפנים כנראה שהאני אינו שלם אחיד, אלא מחולק לרבדים אשר מרכיבים אותו, והם לא בהכרח משתפים פעולה כל הזמן. הדבר בעייתי ואולי אף נתון למחלוקת. אפשר בקלות לראות את הזיקה לנושא ביהדות של הקבלה והיהדות המסורתית - הרמבמית, אשר הקבלה מצאה באל רבדים והאנישה אותו, והיהדות המוסרתית לא היייתה מוכנה לקבל זאת.

אולי הסוגיה פה שונה, אך הדבר דומה. ככל הנראה הגדרת האני המסובכת תשאר באפלוליות, אך ישנם, כפי שאתם רואים, קווי מתאר לאני, אשר נותנים לנו כיוון וצורה להגדרה ולהבנה של האני. השאלה השנייה תענה בפוסט הבא.