החוק המחוקק והחוקה(יסוד המחלוקת) .ההקדמה הראשונה וזו לשונה ההקדמה השניה ההקדמה השלישית
שהוקנתה לה בסימן 2
לדבר המלך במועצתו 1947-1922 (להלן - דבר המלך), להכריז על כל עדה ,מעדות
ישראל כעל עדה דתית מוכרת.בעלת אוטונומיה משפטית ע''פ ההלכה,ויצירת
מנגנון על לשיטת ממשל משולב-וכי יש זכות לכל עדה ומנהגיה זכות הגדרה,וכפי
שיטת הגאון ר' יצחק ראצאבי,קמעא קמעא לא בטיל,בכאן חוברים יחד כמה
עניינים האחד הוא חיבור עניין הגדרת המדינה ,ומהו חוק ומתקבל מושג חדש
''מדינה על פי חוק''כמו כן ,תתבטל הסתירה הקיימת במערכת המשפט [הטוען
לריבונות משפטית בלעדית]הסותרת את סעיף 3 של אמנת מונטווידאו [מאחר וצורת
הממשל איננה מוגדרת יש לטעון כי היא חסרה וכאילו איננה קיימת],אשר בעצם
סותרת במהותה את קיומה הפוליטי העצמי של מציאות המדינה בענייין מציאת
תקדים משפטי מכח אמנת ויינה או אחרת או מקור לפסיקה משפטית בינ'ל אשר
יוכל לעגן את חוקי התורה כמכלול מערכת חוקים משפטית ,ובמעמד חוזי
רלוונטי,להיום ,סבורני כי היוס קוגנוס של הדתות המונותאיסתיות ,מוצא את
חוקי התורה במעמד חוזי,מכח הגדרת הדתות החולקות מכל מקום נראה כי הן
יסברו אף לשיטתם כי על היהודים שאינם מומרים חלים חוקים אלו מכח מעמד
חוזי,אפשר לראות זאת כמנהג בשיטת המשפט הבינ'ל,ולחלופין כמעמד חוזי מחייב
מכח אמנת ויינה למדינות שקיבלו עליהם את אמנת ויינה נ''ב בענייין מציאת
תקדים משפטי מכח אמנת ויינה או אחרת או מקור לפסיקה משפטית בינ'ל אשר
יוכל לעגן את חוקי התורה כמכלול מערכת חוקים משפטית ,ובמעמד חוזי
רלוונטי,להיום ,סבורני כי היוס קוגנוס של הדתות המונותאיסתיות ,מוצא את
חוקי התורה במעמד חוזי,מכח הגדרת הדתות החולקות מכל מקום נראה כי הן
יסברו אף לשיטתם כי על היהודים שאינם מומרים חלים חוקים אלו מכח מעמד
חוזי,אפשר לראות זאת כמנהג בשיטת המשפט הבינ'ל,ולחלופין כמעמד חוזי מחייב
מכח אמנת ויינה למדינות שקיבלו עליהם את אמנת ויינהוהנה דברי ר' אברהם
אבולעפיה מס' אוצר עדן הגנוז
וכבר ביארתי לך בקיצור בכלל כל מה שצריך לבאר בענין השנויים הנזכרים. שהם
שנוי הבריות כשנוי הנמצא באישי המינים ובמינים [השונים], ומהם תדלג
לשנויים הנמצאים בין העצמים ובין המקרים ולשאר השנויים הנמשכים אחריהם.
ושנוי האישים של מין האדם הוא לפי שנוי מזגיהם כמו שיבדלו ראובן שמעון
לוי ויהודה ודומיהם זה מזה. ושנוי המינים כשנוי האדם ושור ואריה ונשר
ודומיהם זה מזה. ושנוי הסוגים כשנוי חי וצומח ודומם ודומיהן זה מזה וכאלה
שנויים לכל הבריות. ושנוי האומות כשנוי יהודים ונוצרים וישמעאלים אלה
מאלה. ושנוי הדתות כשנוי דת מש"ה ודת יש"ו ודת מחמ"ד, שבשלשתן ש"ם הש"ם
מיוח"ד בהכרח. שאין לך דת מורה כי אם אמתת הייחוד. אבל בני אדם מרוע לבבם
לא ירצו לעורר זה לזה עד שידעו מה אומרת כל דת ודת על הייחוד. והנה
הנוצרים עם היותם משלשים בעל כרחם חוזרים עמנו ומודים לתורתינו ואומרים
שהוא אחד. והישמעאלים גם כן מייחדים את השם בעל כרחם ואומרים שהוא אחד.
וגם אנחנו אנשי תורת משה רבינו ע"ה אנחנו מודים ואומרים תמיד שהוא אחד.
ואם כן בייחוד אין קושיא בינינו. ואמנם הפתאים מהם הביאום דמיונות להוסיף
ולגרוע ולשנות רוב העניינים האחרים שבתורה. ושנוי הלשונות כשנוי לשון
הקדש ולשון כשדים ולשון יון ולשון לעז ולשון ערבי והדומין להן זו מזו.
וכן שנוי הכתיבות כגון שנוי כתיבה עברית וכתיבה אשורית וכתיבה ארמית
וכתיבה יוונית וכתיבה ערבית וכתיבה לועזית וכיוצא בהן משאר הכתיבות, יש
בין כל כתיבה וכתיבה שנויים גדולים. ואע"פ שיתדמו קצת אותיות זו בצורתן
לקצת אותיות זו בצורתן וגם בשמן וברוב סדרן ובקצת דרכי מספרן:
והנה אלה השנויים הנזכרים הן סבות שנוי המחשבות והדעות והמעשים. כי שנוי
המחשבות נמשך אחר ההרגל יותר ממה שנמשך אחר הטבע. והנער שהתגדל על מחשבה
אחת מאלו העניינים הנזכרים, ר"ל למד והורגל בחזקה בכתיבת אומתו עד שידע
לכתוב כתיבה נאה מאד, וגדל על הדבר ההוא. והיה כל דבורו בלשון אומתו,
וקבל כל דתה וחוקיה ומנהגיה והרגליה. מה יהיה אצל דעתך ענין זה הנער
במחשבתו יחשוב שכל דרך זולת דרכו ודרך אמתתו היא לבטלה. או יחשוב ששאר
דרכי בני אדם שאינם מאומתו הם האמת ודרכי אומתו שגדל בהן הן שקר. אמור
מעתה שהוא הכרח שלא יראה שום דרך אמת אצלו זולת דרכו ודרך אומתו, עד
שיחשוב כל מה שקבל במעלת האמת, וזולת מה שקבל הוא אצלו תכלית השקר. כי
נשקעה מחשבתו בים הגדול ולא ידע לשונו להנצל מן הטביעה שנטבע בו, עם
ההרגל אחר הטבעו בטבע זו, ומחשבתו זאת הביאתו לאמת דעת מי שקבל ממנו, בין
תהיה זאת הדעת אמתית או שקרית כי אין לו משקל, ומזה יתחייבו שנויי הדעות
והאמונות. וידוע שהמעשים המשונים יתחייבו בעלי העבודות האלוהיות מאלה
העניינים הנזכרים:
ע''כ לשונו ,ויש מעתה לטעון ולומר כי כפי שהועילה לנו הגדרת הדתות
המונותאיסתיות לעניין ,מעמד חוזי במשפט הבינ'ל באותו אופן מגדירות שאר
הדתות שאינן מונותאיסתיות ,את הדתות המונותאיסתיות ככלל במעמד חוזי בינ'ל
,יתכן כי זהו מקרה קלאסי יחודי של ''יוס קוגנוס''בעל תוקף משפטי הנה מושכל ראשון מחלקי החוקה שיסדירו ענייני השלטון גם כן
השיטה הקפיטליסטית מגדירה, אם כן, ארבעה עקרונות בסיסיים:
החירות היא זכות היסוד החשובה ביותר של האדם, וממנה נובעת זכותו לבעלות פרטית על קניין.
חברה היא תוצר של שיתוף פעולה בדרכי שלום ומרצון בין פרטים.
הבטחת הקניין, שיתוף הפעולה והשלום תלויים במערכת משפטית חזקה.
את כוח המדינה יש להגביל ככל האפשר, גם בעוצמתו וגם בתחומי תחולתו.כל ארבעת העקרונות מתממשים בגוף החוקה הבינ'ל ה2 אשר היא איננה מדינה בפועל אלא פדרציה חוקתית בנוסח החוקה הנימוסית או היושר ההסכמי וכפי שכתבנו באריכות על מיכלול ענייניה במאמרים דלעיל,כך שלמעשה יוצרו בפועל שתי מערכות כלכליות שונות הפועלות להשלמת זו את זו,כמובן שיש צורך בממשק בין שנייהם,ויתכן כי תתאים לכך התפיסה הכלכלית הנקראת,התאוריה האוסטרית
האסכולה האוסטרית
על פי התפישה האוסטרית, כלכלה היא כלי המאפשר להבין איך אנשים משתפים פעולה ומתחרים ביניהם בשדה הפעולה הכלכלי, כשהיא רואה בייזמות כוח עיקרי בפיתוח הכללי, מקדשת את הקניין הפרטי כחיוני לשימוש יעיל במשאבים, ורואה בהתערבות ממשלתית בהליך השוק פעולה הרסנית, בכל מקום ובכל אופן בו היא קיימת.
מחסור ובחירה
בליבה הרעיוני של התאוריה האוסטרית טמונים המושגים של מחסור ובחירה. אדם ניצב תמיד בפני מגוון רחב של בחירות, כשלכל מסלול פעולה שלו יש חלופות ועלויות. כל פעולה של הפרט מכוונת לשפר את מצבו, מנקודת מבטו, כשלכל פרט ישנה מערכת שונה של ערכים והעדפות, צרכים ורצונות וגם לוח זמנים שונה להשגת כל מטרה.
את הצרכים, הטעמים, הרצונות ולוחות הזמנים של אנשים שונים לא ניתן לחבר או לחסר מאלו של אחרים ולא ניתן לכמתם לעקומה בודדת שניתן לכנותה העדפת הצרכן, משום שערך כלכלי כפוף לאמות המידה הסובייקטיביות של הפרט.
בדומה לכך, לא ניתן לכמת את כל ההסדרים המורכבים הקיימים במשק לסך מצטבר אחד גדול שניתן למקמו במשוואה שתניב מידע בעל ערך. לדוגמה, הון צבור בידי פרטים הוא "הטרוגני", כלומר, בעל ערך משתנה בהתאם לשימושים הייעודיים שלו. הוא יכול לשמש ליצירת טובין למכירה מחר או בעוד עשר שנים. לוח הזמנים לשימוש בהון מגוון גם הוא. התחרות, לפי התפישה האוסטרית, היא תהליך הגילוי של דרכים חדשות ומשופרות לארגן משאבים. ההליך כמובן נגוע בשגיאות רבות, אך עובר הליך מתמיד של שיפור.מטרת שילובם של שיטות אלו היא מונח חדש המוטבע כעת ''המניפסט הכלכליסטי''מטרותיו יציבות כלכלית ,ויצירת שוק כלכלי שונה מזה המוכר כיום אשר מתאים לתקופת הגלובאליזציה,לסיכום בית עליון לשלושת התרבויות על בסיס אבני יסוד החשיבה המשותפת של שלשת התרבויות המונותאיסתיות וכללי ההתדינות בשיטה פילוסופית עמוקת שורשים תוכל לשמש אף השראה למזרח הרחוק ובסופו של יום אחר היצוב המערכתי רוח של מורשת תרבותית גבוהה ,ומעתה אפשר להעלות על הדעת כינונו של
גוף נוסף[ובכאן אוסיף ואומר כי יש להבין את המובא ב''גראנד רנואר השלם ןהנה עתה נסדר השיטה שנבאר לצורך הגוף השלישי המחבר ביין ב' הגופים החוקות הבינ'ל הנימוסיות [החוקה ה2] באופן שלישי הדומה למשפט השוואתי בין שיטות משפט הנובעות זו מזו ואין הסידור הזה לאמור שכך יהיה באחד וכך בשני אלא בכדי שלא נצתרך אל האריכות ,ולעניין האמור הנה האופן השלישי ,נקדים דברים משיטת סידור ההלכה והנה ביארנו מהם . קודיפיקציה הינה הנטייה לערוך את החוקים בקבצים בהם ניתן למצוא את התשובה לשאלה המשפטית שעולה.ודיפיקציה, הוא תהליך יצירתו של קודקס, כלומר כינוס ואיסוף של חוקים קיימים, עריכתם והתאמתם לזמן ולמצב הנוכחי, או יצירה של מערכת חוקים בתחום מסוים ואפשר לומר משיטת סידור זו עולים כללי ה קודיפיקציה והדיפיקציה ומהם נלמד על תהליך יצירתו של קודקס ונתבאר בפירוש המשניות ובכללי מניין המצוות מעין שיטת בנין אב למה שזכרנו ב[א]חוק יסודות המשפט,ו ה'תש"ם-1980, הוא חוק ישראלי, הבא לקבוע את הדרך בה מחויב בית המשפט לפסוק בשאלה העומדת בפניו, ואינה ניתנת להכרעה מיידית לפי לשונו הברורה של החוק. החוק מפנה ומעניק מעמד מיוחד ל"עקרונות החירות הצדק היושר והשלום של מורשת ישראל", אך מעמד זה שנוי במחלוקת פסיקתית חוק יסודות המשפט הוא חוק קצר ביותר, ובו שני סעיפים בלבד.
סעיף 1 לחוק, שהוא הסעיף העיקרי בו, קובע:
"ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל."
להשלמת מלאכתו קבע המחוקק הישראלי בסעיף 2 לחוק שני עקרונות נוספים הכרחיים מהמצב המשפטי החדש שנוצר:
"(א) סימן 46 לדבר המלך במועצתו לארץ-ישראל, 1947-1922 - בטל.
(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לפגוע במשפט שנקלט בארץ לפני תחילת חוק זה."
אם כך העקרונות שנקבעו למקורות אליהם יפנה בית המשפט בבואו לדון בשאלה משפטית העומדת לפניו הם: ראשית, לשון החוק. שנית - אם לא מצא תשובה בדבר חקיקה, יפנה לתקדים המחייב שנוצר בפעולת בתי משפט אחרים במדינה, ושלישית - באין תשובה בחקיקה או בפסיקה - יבדוק את ההיקש - אנאלוגיה למקרים אחרים שנדונו אם בחוק ואם בפסיקה (מקום בו אין תשובה בדין, ואילו ישנה הלכה פסוקה קרובה אך לא בסוגייה המשפטית המתעוררת, יופעלו 'כללי ההיקש' הידועים בפרשנות, כמתחייב מאותו עניין - כגון: "על אחת כמה וכמה" , "מכלל הן הינך שומע לאו"), ורק אם כל אלו לא הביאו לפתרון, נראה כי קיימת לאקונה, חסר בחוק, אותו יש להשלים - כך מצווה המחוקק מעת חקיקת חוק יסודת המשפט - מ"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל והנה בא ''הגראנד רנואר'' להציע הרחבת עניין זה לכלל הפלטפורמה של פאראדיגמת המשפט הנבדל הגוף השני של החוקה הבינ'ל ה2 של המזרח הרחוק בשילוב חוק יסודות המשפט וההרמוניזציה היא תהליך במשפט הבינלאומי שבו מדינות שונות מאמצות חקיקה משותפת, כך שההבדלים בין מערכות המשפט השונות מצטמצמים וכל שיטת משפט הופכת לדומה יותר לחברתה. אמנת וינה, שמדינות רבות בעולם קיבלו, היא דוגמה לתהליך הרמוניזציה. ,כמו כן דעתי בעניין ההשפעה התרבותית צריכה להיקבע האופן שוה ע'י שלשת הגופים הנזכרים ובכאן יש להוסיף גוף בדומה לבית משפט לעניני חוה כפי שזכרנו בענין החוקה ה2 הפרטית אלא שכאן הוא בחוקה הבינ'ל הכללית,ואחר ההסדר הכלכלי הגלובאלי,יתכן לפתור את הבעיה העיקרית,ההתחממות הגלובאלית
בראון&גרין www.plato-parmenides.area.co. il