צוואות, ירושות, עזבונות וידועים בציבור 

חוק הירושה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק הירושה"), קובע בסעיף 2 כי " הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה". כלומר, כאשר המוריש לא ערך צוואה, תחול ברירת המחדל, לפיה הירושה תהא על פי חוק הירושה.  

מהי ירושה על פי הדין? 
פרק שני בחוק הירושה (ס' 10-17), קובע מיהם היורשים על פי דין, ובעקרון, היורשים הם: 

"(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;

(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי-הוריו וצאצאיהם...".

בהתאם לסעיף 11 לחוק הירושה, בן הזוג (אישה / בעל) יורש מחצית מכלל הירושה וכן את מלוא המיטלטלין, ריהוט, מכונית משותפת וכל הקשור למשק הבית המשותף.

מאידך גיסא, הילדים של המוריש, יורשים את המחצית הנותרת של הירושה, המתחלקת שווה בשווה ביניהם.

יוער לעניין זה, כי פסיקת בתי המשפט מתייחסת גם לידוע בציבור / ידועה בציבור, כבן זוג / בת זוג של המוריש, ולכן הידוע בציבור / הידועה בציבור יורש/ת מחצית מכלל הרכוש, וכן את מלוא המיטלטלין.  יובהר כי גם בן זוג / בת זוג מאותו המין (זוגות הומוסקסואליים) יורשים בדיוק כבני זוג הטרוסקסואלים.

עניין הידוע והידוע בציבור ניתן להחרגה, באמצעות עריכת הסכם ממון בין בני הזוג ו/או הסכם לחיים משותפים, בו יקבע מפורשות מה הסדר הירושה שיחול במקרה של פטירת אחד מבני הזוג.

אם המוריש לא הניח אחריו ילדים, נכדים, או הורים, אך הניח אחריו אחים או צאצאיהם, או הורי הורים וצאצאיהם, אזי יחולק עזבונו שני שליש לבן הזוג ושליש יחולק לייתר היורשים.

במידה וערב מות המוריש היה לו בן זוג הנשוי לו לפחות 3 שנים וגר עמו באותה דירה (ופסיקת בתי המשפט הרחיבה זאת גם לעניין ידועים בציבור, כאמור לעיל), יקבל בן הזוג את כל חלקו של המוריש באותה דירה, את הרכב המשפחתי, את המיטלטלין במלואם ואף שני שלישים מיתר העיזבון.

כמו כן, אם לא הניח המוריש אחריו קרובים למעט בן זוג - יירש בן הזוג את העיזבון כולו.

חשוב לציין כי חוק הירושה לא מגדיר מהם הנכסים / החפצים שיקבל כל אחד מהיורשים. חוק הירושה דן בשיטת חלוקת העיזבון במונחים של רבע, שליש, מחצית וכד'. מטבע הדברים חוק הירושה, שהנו חוק כללי, אינו יכול לרדת אל רמת הפרט ולקבוע כי את טבעת הנישואין תירש יורשת "א" ולא יורשת "ב". חוק הירושה קובע מהי החלוקה שיש לעשות, אך אינו קובע כיצד יש לבצעה, שכן ביצוע חלוקת עיזבון אחד אינו דומה למשנהו.

אי פיתרון זה בחוק הירושה יוצר לעיתים קרובות, סכסוכים וקרעים עמוקים במשפחה, ולא אחת גורר הגשת תביעות אמוציונאליות וחסרות היגיון כלכלי של אח כנגד אחיו וכיוצ"ב.

ירושה על פי צוואה:
לפי החוק צוואה היא דרך שבה אדם מגדיר מה יעשה ברכושו ובנכסיו לאחר מותו.
בבסיס דיני הירושה מצויה זכותו של כל אדם לצוות, לערוך צוואה לטובת כל מי שהוא חפץ, ולכלול בשטר צוואה הוראות לגבי אופן חלוקת נכסי העיזבון.
זו הדרך הנהוגה והמקובלת כדי לתת ביטוי לרצון האחרון של המוריש לקבוע מה יעשה ברכושו ולמי יחולקו נכסיו לאחר מותו.
למעשה צוואה היא כעין חוזה בין המוריש לבין יורשיו, אשר לאחר מות המוריש, המדינה היא שאוכפת את קיומו, ומגינה על זכויותיו כלפי היורשים וכלפי כולי עלמא.
לפיכך ברור שעריכת צוואה היא דרך ההורשה המועדפת ע"י החוק, וכיוון שהיא מונעת מחלוקות רבות העלולות לצוץ ומבהירה מהו רצון המוריש, ללא כל עוררין.

להלן מספר דוגמאות של מקרים נפוצים בהם מומלץ לערוך צוואה, על מנת למנוע סכסוכים, עגמת נפש, ומלחמות ירושה בבתי המשפט לענייני משפחה:

למוריש יש נכס שאינו ניתן לחלוקה בין היורשים, כגון אוסף תמונות, אוסף בולים, תכשיטים בעלי ערך רגשי מיוחד, חפצים העוברים מדור לדור במשפחה וכיוצ"ב. באמצעות עריכת צוואה ניתן לייחס כל אוסף, כל תכשיט וכל חפץ שהוא ליורש ספציפי, לפי בחירת ורצון המוריש, דבר שלא ניתן לעשותו בירושה לפי הדין.

בני זוג מעוניינים כי במקרה של פטירת מי מהם, יקבל בן הזוג הנותר בחיים את דירת המגורים ו/או את יתר הרכוש, ורק לאחר פטירת בן הזוג השני, יעבור הרכוש לילדיו. במקרה כזה רק צוואה הדדית, בין בני הזוג יכולה להסדיר זאת. זהו מקרה שאינו קיים בחוק הירושה.

לדוגמא, מורישה אשר בבעלותה חנות פרחים, דירת המגורים שלה, ודירת מגורים נוספת, אשר ירשה בעצמה.

נניח ולמורישה שלושה ילדים היורשים אותה והיא לא ערכה צוואה, יחול חוק הירושה, לפיו כל אחד מהיורשים זכאי לשליש עיזבונה. נניח כי אחד מילדיה יהיה מעוניין להמשיך להפעיל את חנות הפרחים, ובתמורה ידרשו ממנו אחיו לוותר על חלקיו בדירות המגורים, עלולה במקרה זה לחול חובת תשלום מסים למדינה, דבר אשר היה ניתן למנוע ע"י עריכת צוואה מתוכננת חכם מבחינת מיסוי.

לעיתים, חשיבותה של הצוואה הנה בהסדרת הזכויות ברכוש אשר השימוש בו עתיד להימשך, לאחר פטירת המוריש. נניח, עסק משפחתי, אחזקת מניות, תפקידי ניהול שנשא בהם המוריש, חברות פרטיות, תביעות התלויות ועומדות בבתי המשפט (יטופלו ע"י מנהל העיזבון) מניות / אג"חים, וכיוצ"ב.

המלצותינו:
לדעתנו, הדבר החכם ביותר שאדם יכול לעשות בעניין אופן הורשת רכושו לאחר מותו, הנו עריכת צוואה, מינוי מנהל עיזבון במסגרת הצוואה וכן הפקדת הצוואה המקורית בידי רשם הירושה והפקדת העתק הצוואה בידי מנהל העיזבון.

מנהל העיזבון ירכז תחילה את כל נכסי העיזבון וכן את כל חובות העיזבון. מנהל העיזבון ישלם את כל חובות העיזבון וידאג לקיום הצוואה במלואה, ככתבה וכלשונה, וכן מנהל העיזבון ידאג להעברה בפועל של כל נכס ונכס לידי היורשים, כפי שיפורט בצוואה. למעשה, מנהל העיזבון הוא המוציא לפועל של הצוואה, ומשכך, על המצווה למנות לתפקיד זה, אדם עליו הוא סומך בוודאות מוחלטת.

למרות כל האמור לעיל, מידי פעם בפעם, צצות מחלוקות בין היורשים ולא אחת ישנם יורשים אשר אינם מרוצים מהצוואה והמנסים לטעון כי המצווה לא היה שפוי בעת כתיבת הצוואה ו/או שאחד היורשים השפיע עליו השפעה בלתי הוגנת, הפעיל עליו לחצים פיזיים או נפשיים וכד'.

לדעתנו, טענות כגון אלו, בדבר אי שפיות המצווה, לא רק שאינן עושות צדק עם רצונו האחרון והאמיתי של המצווה, כפי שבא לידי ביטוי בצוואה, אלא אף מבזות את כבוד המת.

לעניין פיתרון מוחלט של בעיה זו, מומלץ לקרוא את מאמרנו "צוואה ללא עוררין".

מאידך גיסא, הסיבה היחידה לאי עריכת צוואה, הנו רצון טבעי הטבוע בכל אדם ואדם, וזהו הרצון להדחיק את נושא המוות וכל הקשור בו. ניסיון החיים מלמד שהדחקת נושא המוות - לא גורמת למוות להדחיק אותנו...

נקודות לסיכום:
כאמור לעיל, הוראות הצוואה צריכות להיות מנוסחות באופן ראוי וחד משמעי ושאינו מתיר יותר מפרשנות אחת לצוואה, פרשנות המשקפת את רצונו האמיתי של המצווה.

כמו כן, חשוב כי הצוואה תיחתם בפני שני עדים "ניטראליים", עדים אשר אין להם כל חלק ועניין  בירושה.

בנוסף, חשוב לא פחות להפקיד צוואה בצורה הנכונה, רצוי במשרד עורכי הדין העורך את הצוואה וכן במשרדי רשם הירושה במשרד המשפטים, כך שיהיה ניתן לאתר אותה בקלות לאחר פטירת המצווה.

למידע נוסף מומלץ לקרוא את מאמרנו האמור לעיל: "צוואה ללא עוררין".

בברכת עד מאה ועשרים בבריאות !