ארץ הנעורים 

-אני גדלתי בארץ הנעורים.

היו אלה, החופים האלה, שם החול זהוב לעד.

היה זה הצבע הצהוב הזה שמשך אותי לחלום.

הייתה זו השקיעה הזהובה,

וההר הכסוף.

היו אלה ניצוצות של אי הבנה,

היו אלה ניצוצות בלי טיפת ספק.

שעון שחדל מלתקתק,

ודקה שחדלה מלחלוף,

הייתי במקום ללא פיתוי לאסון.

-אני גדלתי בארץ הנעורים,

מעולם לא חוויתי בושה

ללא עולם מנוכר

ללא פחד או משהו מבוקר

מקום בו אפשר להשען על אחרים

ואפשר לבכות.

אפשר לבכות.

מקום בו אף אחד לא נתלה על השני

מקום בו כבר לא צריכים מישהו להתלות עליו

מקום בו שמורים הבתולים, כל עוד אתה בארץ הנעורים.

העבר אינו נשכח עוד

והעתיד עוד רחוק מלהיראות

הצחוק הוא צחוק של אי הבנה

של עולמות אחרים, של מלחמות.

-אני גדלתי בארץ הנעורים,

והתמימות היא רק עוד אחת.

צבעה בהיר במעט,

למרות שלא ניתן לראותה.

והנה זה חלון עגול

ושמש מרובעת

ופרי הדימיון אוחז חזק בקצות המטפחת.

-אני גדלתי בארץ הנעורים,

רקדתי עד אור הבוקר ואז הלכתי לישון,

גדלתי בחופש,

גדלתי טיפה.

שם שרתי, וניגנתי וללא פחד מן המחר,

 שם צבע כתמתם בחדרנו התמוסס אל היום,

ילדים המונים, ילדים צועדים.היינו ילדים.

-אני גדלתי בארץ הנעורים,

שם הצל מטיל עצמו רק למרגלות עצי האור.

שם כל שביב תקווה הוא גדול,

וכל הנשמות כמהות לשמחה.

ולא אבד אף חלום בדרכי.

מקום בו קמתי נקייה,

כל כך טהורה, כל כך שלמה.קמתי מחלום אל חלום.

בלחישה רכה עפתי ברוח,

שם פרסתי כנפיים.

שם אחזתי את עצמי ללא סיבה ליפול.

שם הפשטתי את עצמי,והלכתי ערומה בחוף.

מקום בו דמעותיי לא התגוללו מעולם.

ארץ הנעורים,

שם הזנתי את שיריי,

ארץ הנעורים,

ארץ תקוותיי.