אימון אישי במהלך שיקום רפואי, סיפור עם סוף טוב
מאת: בתיה בן בשט,
יועצת ומאמנת אישית בשיקום רפואי
מה חלקה של המוטיבציה בתהליך החלמה ?
האם טיפול רפואי יעיל ומסור הוא הפרמטר היחידי להחלמה ?
האם אפשר לרתום את יכולותיו, כישרונו ושאיפותיו של המטופל להחלמה ?
איפה מסתתר כוח הרצון של המטופל ואיך מגיעים לכפתור ההפעלה שלו ?
הערה חשובה: כל הדוגמאות בכתבה מתייחסות לטיפול במקרים המגיעים בדרך כלל לפיזיותרפיסטים, למטפלים בעיסוי רפואי ולמטפלים בטכניקות מנואליות. לכל המטפלים במקצועות אחרים, איתכם הסליחה. נסו להסב את תיאורי המקרה למקרים המגיעים אליכם. בסוף הכתבה רשומים הפרטים ליצירת קשר. אשמח לענות על כל שאלה.
אתה נמצא בקליניקה שלך, מטפל במסירות, מגייס את כל הידע שרכשת וצברת עם השנים, משתמש בכל הטכניקות הכי חדשות. ובכל זאת, ההתקדמות איטית, המטופל שלך מחכה שתעשה ניסים, אתה מנסה, משתדל, וזה לא בדיוק מצליח.
מחקרים רבים הוכיחו את הקשר בין כוח האמונה לכוח ההחלמה (הפלצבו למשל).
אני מזהה שיש קשר ישיר גם בין כוח הרצון לכוח ההחלמה. הקשר הזה הוא רציונאלי. להבדיל מכוח האמונה שנשען על אמוציות ודעות קדומות. את כוח הרצון יכול המטפל לעורר. אין כמעט אדם שאינו מסופק לנוכח הצלחה אישית, או לנוכח הגשמת הישגים. אחת הדרכים היא, למשל, כאשר מזהים הישג בשיפור מצבו של המטופל. נניח, הצלחה בביצוע פעולה פיזית שהוא התקשה בה קודם. ברגע שנציין את התועלת שתצמח לו מביצוע הפעולה, ביחס לשאיפות שלו, הרי שביצוע הפעולה יהיה הכלי ולא המטרה. ההישג הפיזי אינו מתגמד, להפך, נוצרת מוטיבציה לצרף הישגים פיזיים נוספים, כאשר המטרה, בסופו של דבר, אצל כל מטופל, היא להחלים ולהמשיך את חייו.
לצורך המחשה, להלן דוגמה מהחיים (מאוד בקצרה ובתמצות): דני, (שם בדוי) עבר לפני כשנתיים ניתוח מורכב בירך ומתקשה מאוד בהליכה. הוא הגיע לטיפול כדי לנסות ולשפר את ההליכה ולהקל על הכאבים בגב תחתון ובאחורי הירך והשוק. הוא שאף לשפר את ההליכה מפני שעמד לנסוע לחו"ל עם חברים ורצה מאוד להצליח ולהסתובב באתרי תיירות, מבלי להיות לנטל על הסביבה. הוא סרב להיעזר במקל או בכיסא גלגלים.
הטיפול - מתמקד בשיפור הפונקציה.
השאיפה של דני - להיות שותף בטיול, ולא להיות נטל.
האימון האישי - מתמקד בשאיפה ומה ניתן לעשות כדי להגשים אותה. כאן הוא נשאל, עד כמה חשוב לו שלא להיות לנטל ומה הוא מוכן לעשות בשביל זה.
המיקוד היה בהסרת המחסום הפסיכולוגי מכיסא הגלגלים והמקל. התמקדות במטרה ובנייה, צעד אחרי צעד, את המוכנות שלו להשתמש בכל הכלים הנגישים. כל זאת כאשר המטרה עומדת לנגד עינינו כל הזמן.
הניתוח שדני עבר היה קשה וניסים לא קורים ברגע. ברגע שהמטופל מבין את המגבלה שלו ולוקח אחריות על מימוש השאיפות שלו, הוא מוכן להתחיל ולחשוב ממקום אחר.
דני נסע לחו"ל ונעזר רוב הזמן בכיסא גלגלים. הוא לא פספס אף מוזיאון. כשחזר, קיבלתי ממנו אריזה מהודרת שהכילה הרבה קלוריות, ויותר מכך, שמחתי לראות את הסיפוק שלו והתחושה שהוא הצליח לראות ולבקר בכל המקומות שהוא הציב לעצמו להיות בהם. לפתע, כן כיסא, לא כיסא, כבר לא היה העניין. הכיסא היה הכלי בלבד.
מבחינתו, הטיפול הצליח.
לא אלאה אתכם בכל הפרטים, התהליך הוא מורכב (אבל לא מסובך), ולא ניתן ללמד את כל התורה במאמר אחד.
יחד עם זאת ישנם מספר כלים בסיסיים שיכולים לסייע למטפל בהנעה של מוטיבציה אצל המטופל.
כדי שתהליך החלמה יצליח, צריכים להתקיים מספר תנאים:
א. שיהיה טיפול רפואי נכון ומתאים לסוג המחלה/תופעה/תסמונת וכו'.
ב. שתהיה התאמה בין התוצאה האובייקטיבית לבין הציפיות להצלחה, שלך ושל המטופל.
ג. שתהיה מחויבות של שני הצדדים לתהליך.
ד. שתהיה הגדרה מדויקת של מטרות ויעדים מדידים.
כדי ליצור קרקע פורייה להצלחה, צריך לתכנן את התהליך כאילו היה תכנית עסקית לכל דבר. תכנית עבודה ברורה וידועה מראש מעניקה למטופל שלך בטחון מלא בצדקת הדרך. תכנית פעולה ברורה ואפילו כתובה, מחייבת את שני הצדדים ולכן, במידה ונוצר חוסר שביעות רצון, תסכול, או מעצור בתהליך. אפשר לעצור ולבדוק מה השתבש, להסיק מסקנות ולמנוע תהליך של "פול גז בניוטרל"...
מי מרוויח - שני הצדדים.
כמטפל, מוטלת עליך האחריות לנהל את התהליך. לקבוע את הקצב שלו ולהניע את המטופל בהתאם. "המנוע" נמצא אצל המטופל, אבל אתה כמטפל הוא מי שמחזיק את מיכל הדלק. כולנו יודעים ומכירים את המונח "גוף-נפש". אבל האם נסתפק באבחנה שהמחלה/ תופעה/ תסמונת וכו' היא כתוצאה ממצב רגשי/ מנטלי כזה או אחר - האם האבחנה בעצמה תהיה הפתרון - מה יעשה המטופל עם האבחנה - מה יקרה שעה לאחר שהוא יצא מהקליניקה -
לפני שאפרט מספר כלים בסיסיים מעולם האימון האישי ובהתאמה לטיפול רפואי, חשוב להדגיש: אימון אישי אינו טיפול פסיכולוגי וקיים הבדל עצום בין השניים. הדרך אולי הטובה ביותר להסביר את ההבדל היא בגישה הבסיסית של השניים. הטיפול הפסיכולוגי מתעמק במה שמעכב את ההתפתחות. האימון האישי מתעסק במה שמאפשר להתקדם.
אדם השבוי בעברו ושאינו מצליח להשתחרר או לוותר על הגורמים המעכבים, יזדקק לטיפול פסיכולוגי. האימון אינו תחליף לטיפול אך יכול להוות השלמה ולתרום רבות לתהליך, כל עוד קיים שיתוף פעולה בין המאמן לפסיכולוג. כך הדבר גם בטיפולים רפואיים. האימון יכול לתרום רבות לקידום תהליך ההחלמה. שיתוף פעולה בין המאמן למטפל יכול לקדם משמעותית את התהליך. במקרים של אימון במהלך שיקום רפואי, חשוב מאוד שהמאמן יבין היטב את מהות המגבלה הפיזית על כל היבטיה והשלכותיה. חוסר הבנה יכול לגרום לתסכולים מיותרים, בעיקר כאשר המאמן מאתגר את המתאמן באתגרים שאינם תואמים את יכולותיו הפיזיות. מצב כזה יכול לגרום לנזק יותר מאשר לתועלת. כמטפל, אתה יכול לבחור להתרכז בתהליך הרפואי. זה בהחלט לגיטימי. השילוב של טיפול ואימון אישי יכול לזכות את המטופל שלך בערך מוסף. האימון במסגרת הטיפול הרפואי שנעשה ע"י המטפל, שונה מאימון אישי שנעשה ע"י איש מקצוע בתחום. כמטפל, אתה יכול לרכוש מספר כלים בסיסיים ולהשתמש בהם. במידת הצורך תמיד ניתן להפנות את המטופל שלך לאיש מקצוע בתחום האימון האישי. בדיוק כפי שהיית מפנה אותו לתזונאי, אם אתה אינך עוסק בכך כמובן. או למעסה רפואי, במידה ואתה תזונאי... בסופו של דבר המטרה היא להשתמש בכל ארגז הכלים הגלובלי כדי לסייע.
להלן מספר כלים בסיסיים ושימושיים מתוך עולם האימון האישי:
בפגישתך הראשונה עם המטופל, לאחר שמילאת את השאלון הרפואי, הבנת את מקור הבעיה ויש לך תמונה קלינית מדויקת עד כמה שניתן, סמן לך במרקר או בכל דרך שנוחה לך את התשובות לשאלות הבאות:
1. מה הניע אותך לבוא לטיפול - (להבדיל מ "למה הגעת לטיפול?". הרבה אנשים סובלים זמן רב, אבל ברגע נתון מחליטים ללכת לטיפול. חשוב להבין מהו הרגע הזה. האם המטופל הגיע בגלל כאב בלבד או בגלל משהו שהוא רוצה לעשות והכאב עוצר בעדו).
2. מה אתה רוצה שתהיינה תוצאות הטיפול - (זה המקום לבדוק אם הציפיות ריאליות מבחינה פיזיולוגית. אם לא, מה ואת מי נדרש לגייס כדי להגיע לתוצאות הרצויות).
3. מה אתה מקווה להשיג בעזרת התוצאות שנגיע אליהם - (שאלה מאוד חשובה שתשים את הדגש על ההחלמה והרווח מההחלמה ותמקד את הטיפול במשבצת של "הדרך להגיע לשם" . הטיפול הרפואי הוא הכלי בעזרתו ניתן לעשות דברים אחרים. טיפול רפואי לעולם אינו המטרה. בדקו מה מניע את המטופל, כך תוכלו להשתמש בהנעה הזו בכל פעם שיצוץ קושי או משבר)
4. מה אתה מוכן לעשות כדי להגיע לשם - (האם המטופל מצפה להגיע לטיפול, להשתטח על מיטת הטיפולים ולהשאיר בידיכם את כל העבודה. או שהוא מוכן גם לפעול עצמאית. במידה, נניח שיש צורך בתרגול בבית או בפעילות גופנית)
5. על מה אתה מוכן לוותר כדי להגיע לתוצאות - (זאת שאלה קשה, אל תזלזלו בה. לכל פעולה שאנחנו עושים יש מחיר. אם אני יושבת עכשיו מול המחשב כדי לכתוב לכם, אני מוותרת על כל עשייה אחרת. המטופל שלכם יכול להצהיר שהוא מוכן לוותר על סכום כסף לכל טיפול. זה לא מספיק ולא לזאת הכוונה. נסו לבדוק את התשובה שלו. היא תשקף באמת את מה שהוא מוכן לעשות. ככל שהוויתור יהיה משמעותי יותר עבורו, כך הוא יהיה מוכן יותר לעשייה.)
עכשיו גשו לתוכנית הפעולה:
1. רשמו לעצמכם את תכנית הטיפולים שלכם. (התכנית הקלינית, מה עושים, כמה ומתי.)
2. ציינו בגיליון הטיפולים, בכל שלב, עד כמה המטופל קרוב להשיג את המטרה.
3. ציינו הישגים מדידים. (בפגישה מס' X המטופל מצליח לבצע Y . או, כאב / הפרעה כזו או אחרת, חלפה. תמיד, תמיד! ספרו לו על כך.)
4. ציינו מתי הטיפולים מסתיימים. מה צריך לקרות כדי שהטיפול יסתיים. (מהם הפרמטרים המעידים על סיום התהליך. עד כמה שזה מפתה, טיפול טוב ויעיל אינו נמשך לנצח. זה לא בריא לא למטופל וגם לא למטפל. תהליך צריך להגיע אל סופו כאשר מגיעים אל היעדים. יש מצבים בהם התהליך קצר ויש כאלה בהם התהליך מאוד ממושך. יחד עם זאת צריך שיהיו גבולות. כל המשך התקשרות טיפולית יהיה תחת "חוזה" אחר. זה יכול להיות למשל, טיפול חודשי לצורך בקרה ומעקב.).
כמה מילים על שיקום ונכויות. שיקום רפואי הוא תהליך קשה. ככל שהפציעה / מחלה קשים יותר כך התהליך הפיזי והנפשי מורכבים יותר. אדם הנשאר נכה בגופו צריך להתמודד בתום תקופת השיקום עם מציאות חדשה שנכפת עליו. מאמן אישי בשיקום רפואי יכול לסייע לנכה למצוא ולהמציא מתוך עצמו את הכוחות שינחו אותו בחזרה לחיים. טפלו במסירות במטופלים שלכם. לא פחות חשוב, שמרו גם על עצמכם.
לשאלות והתייעצויות, ניתן לפנות אלי בכל עת ואשמח לסייע:
באמצעות האתר www.icango.co.il
באמצעות הדוא"ל: bbatbat@netvision.net.il
מאת: בתיה בן בשט,
יועצת ומאמנת אישית בשיקום רפואי
מה חלקה של המוטיבציה בתהליך החלמה ?
האם טיפול רפואי יעיל ומסור הוא הפרמטר היחידי להחלמה ?
האם אפשר לרתום את יכולותיו, כישרונו ושאיפותיו של המטופל להחלמה ?
איפה מסתתר כוח הרצון של המטופל ואיך מגיעים לכפתור ההפעלה שלו ?
הערה חשובה: כל הדוגמאות בכתבה מתייחסות לטיפול במקרים המגיעים בדרך כלל לפיזיותרפיסטים, למטפלים בעיסוי רפואי ולמטפלים בטכניקות מנואליות. לכל המטפלים במקצועות אחרים, איתכם הסליחה. נסו להסב את תיאורי המקרה למקרים המגיעים אליכם. בסוף הכתבה רשומים הפרטים ליצירת קשר. אשמח לענות על כל שאלה.
אתה נמצא בקליניקה שלך, מטפל במסירות, מגייס את כל הידע שרכשת וצברת עם השנים, משתמש בכל הטכניקות הכי חדשות. ובכל זאת, ההתקדמות איטית, המטופל שלך מחכה שתעשה ניסים, אתה מנסה, משתדל, וזה לא בדיוק מצליח.
מחקרים רבים הוכיחו את הקשר בין כוח האמונה לכוח ההחלמה (הפלצבו למשל).
אני מזהה שיש קשר ישיר גם בין כוח הרצון לכוח ההחלמה. הקשר הזה הוא רציונאלי. להבדיל מכוח האמונה שנשען על אמוציות ודעות קדומות. את כוח הרצון יכול המטפל לעורר. אין כמעט אדם שאינו מסופק לנוכח הצלחה אישית, או לנוכח הגשמת הישגים. אחת הדרכים היא, למשל, כאשר מזהים הישג בשיפור מצבו של המטופל. נניח, הצלחה בביצוע פעולה פיזית שהוא התקשה בה קודם. ברגע שנציין את התועלת שתצמח לו מביצוע הפעולה, ביחס לשאיפות שלו, הרי שביצוע הפעולה יהיה הכלי ולא המטרה. ההישג הפיזי אינו מתגמד, להפך, נוצרת מוטיבציה לצרף הישגים פיזיים נוספים, כאשר המטרה, בסופו של דבר, אצל כל מטופל, היא להחלים ולהמשיך את חייו.
לצורך המחשה, להלן דוגמה מהחיים (מאוד בקצרה ובתמצות): דני, (שם בדוי) עבר לפני כשנתיים ניתוח מורכב בירך ומתקשה מאוד בהליכה. הוא הגיע לטיפול כדי לנסות ולשפר את ההליכה ולהקל על הכאבים בגב תחתון ובאחורי הירך והשוק. הוא שאף לשפר את ההליכה מפני שעמד לנסוע לחו"ל עם חברים ורצה מאוד להצליח ולהסתובב באתרי תיירות, מבלי להיות לנטל על הסביבה. הוא סרב להיעזר במקל או בכיסא גלגלים.
הטיפול - מתמקד בשיפור הפונקציה.
השאיפה של דני - להיות שותף בטיול, ולא להיות נטל.
האימון האישי - מתמקד בשאיפה ומה ניתן לעשות כדי להגשים אותה. כאן הוא נשאל, עד כמה חשוב לו שלא להיות לנטל ומה הוא מוכן לעשות בשביל זה.
המיקוד היה בהסרת המחסום הפסיכולוגי מכיסא הגלגלים והמקל. התמקדות במטרה ובנייה, צעד אחרי צעד, את המוכנות שלו להשתמש בכל הכלים הנגישים. כל זאת כאשר המטרה עומדת לנגד עינינו כל הזמן.
הניתוח שדני עבר היה קשה וניסים לא קורים ברגע. ברגע שהמטופל מבין את המגבלה שלו ולוקח אחריות על מימוש השאיפות שלו, הוא מוכן להתחיל ולחשוב ממקום אחר.
דני נסע לחו"ל ונעזר רוב הזמן בכיסא גלגלים. הוא לא פספס אף מוזיאון. כשחזר, קיבלתי ממנו אריזה מהודרת שהכילה הרבה קלוריות, ויותר מכך, שמחתי לראות את הסיפוק שלו והתחושה שהוא הצליח לראות ולבקר בכל המקומות שהוא הציב לעצמו להיות בהם. לפתע, כן כיסא, לא כיסא, כבר לא היה העניין. הכיסא היה הכלי בלבד.
מבחינתו, הטיפול הצליח.
לא אלאה אתכם בכל הפרטים, התהליך הוא מורכב (אבל לא מסובך), ולא ניתן ללמד את כל התורה במאמר אחד.
יחד עם זאת ישנם מספר כלים בסיסיים שיכולים לסייע למטפל בהנעה של מוטיבציה אצל המטופל.
כדי שתהליך החלמה יצליח, צריכים להתקיים מספר תנאים:
א. שיהיה טיפול רפואי נכון ומתאים לסוג המחלה/תופעה/תסמונת וכו'.
ב. שתהיה התאמה בין התוצאה האובייקטיבית לבין הציפיות להצלחה, שלך ושל המטופל.
ג. שתהיה מחויבות של שני הצדדים לתהליך.
ד. שתהיה הגדרה מדויקת של מטרות ויעדים מדידים.
כדי ליצור קרקע פורייה להצלחה, צריך לתכנן את התהליך כאילו היה תכנית עסקית לכל דבר. תכנית עבודה ברורה וידועה מראש מעניקה למטופל שלך בטחון מלא בצדקת הדרך. תכנית פעולה ברורה ואפילו כתובה, מחייבת את שני הצדדים ולכן, במידה ונוצר חוסר שביעות רצון, תסכול, או מעצור בתהליך. אפשר לעצור ולבדוק מה השתבש, להסיק מסקנות ולמנוע תהליך של "פול גז בניוטרל"...
מי מרוויח - שני הצדדים.
כמטפל, מוטלת עליך האחריות לנהל את התהליך. לקבוע את הקצב שלו ולהניע את המטופל בהתאם. "המנוע" נמצא אצל המטופל, אבל אתה כמטפל הוא מי שמחזיק את מיכל הדלק. כולנו יודעים ומכירים את המונח "גוף-נפש". אבל האם נסתפק באבחנה שהמחלה/ תופעה/ תסמונת וכו' היא כתוצאה ממצב רגשי/ מנטלי כזה או אחר - האם האבחנה בעצמה תהיה הפתרון - מה יעשה המטופל עם האבחנה - מה יקרה שעה לאחר שהוא יצא מהקליניקה -
לפני שאפרט מספר כלים בסיסיים מעולם האימון האישי ובהתאמה לטיפול רפואי, חשוב להדגיש: אימון אישי אינו טיפול פסיכולוגי וקיים הבדל עצום בין השניים. הדרך אולי הטובה ביותר להסביר את ההבדל היא בגישה הבסיסית של השניים. הטיפול הפסיכולוגי מתעמק במה שמעכב את ההתפתחות. האימון האישי מתעסק במה שמאפשר להתקדם.
אדם השבוי בעברו ושאינו מצליח להשתחרר או לוותר על הגורמים המעכבים, יזדקק לטיפול פסיכולוגי. האימון אינו תחליף לטיפול אך יכול להוות השלמה ולתרום רבות לתהליך, כל עוד קיים שיתוף פעולה בין המאמן לפסיכולוג. כך הדבר גם בטיפולים רפואיים. האימון יכול לתרום רבות לקידום תהליך ההחלמה. שיתוף פעולה בין המאמן למטפל יכול לקדם משמעותית את התהליך. במקרים של אימון במהלך שיקום רפואי, חשוב מאוד שהמאמן יבין היטב את מהות המגבלה הפיזית על כל היבטיה והשלכותיה. חוסר הבנה יכול לגרום לתסכולים מיותרים, בעיקר כאשר המאמן מאתגר את המתאמן באתגרים שאינם תואמים את יכולותיו הפיזיות. מצב כזה יכול לגרום לנזק יותר מאשר לתועלת. כמטפל, אתה יכול לבחור להתרכז בתהליך הרפואי. זה בהחלט לגיטימי. השילוב של טיפול ואימון אישי יכול לזכות את המטופל שלך בערך מוסף. האימון במסגרת הטיפול הרפואי שנעשה ע"י המטפל, שונה מאימון אישי שנעשה ע"י איש מקצוע בתחום. כמטפל, אתה יכול לרכוש מספר כלים בסיסיים ולהשתמש בהם. במידת הצורך תמיד ניתן להפנות את המטופל שלך לאיש מקצוע בתחום האימון האישי. בדיוק כפי שהיית מפנה אותו לתזונאי, אם אתה אינך עוסק בכך כמובן. או למעסה רפואי, במידה ואתה תזונאי... בסופו של דבר המטרה היא להשתמש בכל ארגז הכלים הגלובלי כדי לסייע.
להלן מספר כלים בסיסיים ושימושיים מתוך עולם האימון האישי:
בפגישתך הראשונה עם המטופל, לאחר שמילאת את השאלון הרפואי, הבנת את מקור הבעיה ויש לך תמונה קלינית מדויקת עד כמה שניתן, סמן לך במרקר או בכל דרך שנוחה לך את התשובות לשאלות הבאות:
1. מה הניע אותך לבוא לטיפול - (להבדיל מ "למה הגעת לטיפול?". הרבה אנשים סובלים זמן רב, אבל ברגע נתון מחליטים ללכת לטיפול. חשוב להבין מהו הרגע הזה. האם המטופל הגיע בגלל כאב בלבד או בגלל משהו שהוא רוצה לעשות והכאב עוצר בעדו).
2. מה אתה רוצה שתהיינה תוצאות הטיפול - (זה המקום לבדוק אם הציפיות ריאליות מבחינה פיזיולוגית. אם לא, מה ואת מי נדרש לגייס כדי להגיע לתוצאות הרצויות).
3. מה אתה מקווה להשיג בעזרת התוצאות שנגיע אליהם - (שאלה מאוד חשובה שתשים את הדגש על ההחלמה והרווח מההחלמה ותמקד את הטיפול במשבצת של "הדרך להגיע לשם" . הטיפול הרפואי הוא הכלי בעזרתו ניתן לעשות דברים אחרים. טיפול רפואי לעולם אינו המטרה. בדקו מה מניע את המטופל, כך תוכלו להשתמש בהנעה הזו בכל פעם שיצוץ קושי או משבר)
4. מה אתה מוכן לעשות כדי להגיע לשם - (האם המטופל מצפה להגיע לטיפול, להשתטח על מיטת הטיפולים ולהשאיר בידיכם את כל העבודה. או שהוא מוכן גם לפעול עצמאית. במידה, נניח שיש צורך בתרגול בבית או בפעילות גופנית)
5. על מה אתה מוכן לוותר כדי להגיע לתוצאות - (זאת שאלה קשה, אל תזלזלו בה. לכל פעולה שאנחנו עושים יש מחיר. אם אני יושבת עכשיו מול המחשב כדי לכתוב לכם, אני מוותרת על כל עשייה אחרת. המטופל שלכם יכול להצהיר שהוא מוכן לוותר על סכום כסף לכל טיפול. זה לא מספיק ולא לזאת הכוונה. נסו לבדוק את התשובה שלו. היא תשקף באמת את מה שהוא מוכן לעשות. ככל שהוויתור יהיה משמעותי יותר עבורו, כך הוא יהיה מוכן יותר לעשייה.)
עכשיו גשו לתוכנית הפעולה:
1. רשמו לעצמכם את תכנית הטיפולים שלכם. (התכנית הקלינית, מה עושים, כמה ומתי.)
2. ציינו בגיליון הטיפולים, בכל שלב, עד כמה המטופל קרוב להשיג את המטרה.
3. ציינו הישגים מדידים. (בפגישה מס' X המטופל מצליח לבצע Y . או, כאב / הפרעה כזו או אחרת, חלפה. תמיד, תמיד! ספרו לו על כך.)
4. ציינו מתי הטיפולים מסתיימים. מה צריך לקרות כדי שהטיפול יסתיים. (מהם הפרמטרים המעידים על סיום התהליך. עד כמה שזה מפתה, טיפול טוב ויעיל אינו נמשך לנצח. זה לא בריא לא למטופל וגם לא למטפל. תהליך צריך להגיע אל סופו כאשר מגיעים אל היעדים. יש מצבים בהם התהליך קצר ויש כאלה בהם התהליך מאוד ממושך. יחד עם זאת צריך שיהיו גבולות. כל המשך התקשרות טיפולית יהיה תחת "חוזה" אחר. זה יכול להיות למשל, טיפול חודשי לצורך בקרה ומעקב.).
כמה מילים על שיקום ונכויות. שיקום רפואי הוא תהליך קשה. ככל שהפציעה / מחלה קשים יותר כך התהליך הפיזי והנפשי מורכבים יותר. אדם הנשאר נכה בגופו צריך להתמודד בתום תקופת השיקום עם מציאות חדשה שנכפת עליו. מאמן אישי בשיקום רפואי יכול לסייע לנכה למצוא ולהמציא מתוך עצמו את הכוחות שינחו אותו בחזרה לחיים. טפלו במסירות במטופלים שלכם. לא פחות חשוב, שמרו גם על עצמכם.
לשאלות והתייעצויות, ניתן לפנות אלי בכל עת ואשמח לסייע:
באמצעות האתר www.icango.co.il
באמצעות הדוא"ל: bbatbat@netvision.net.il
