מאת:צבי גיל
מה היה קורה אילו היו מודיעים בראש חוצות שהוכרזה כוננות באזור רפיח בשל התרעה לפיגוע.
האם זה היה מונע את הפיגוע? מתברר שלא.ההתרעה נשארה במסגרת שבה היא אמורה להיות,בצה"ל.אם הצבא כן נקט או לא נקט אמצעים למניעת הפשיטה- זה עניין אחר,והסוגיה אף נחקרת עתה על ידי ועדה מיוחדת שמינה הרמטכ"ל.
מי שמבין כל זרועות הביטחון מצטיין בהודעות מראש לציבור על כוננויות היא משטרת ישראל, במישרין או באמצעות "כתבנו". ההודעות בדרך כלל לא מתייחסות למה שהמשטרה עשתה,מה הם הישגיה בתחום הפשיעה מאקרו,בשטח הפשיעה מיקרו,בביעור הנגע של דקירות ורצח ליד פאבים ומועדוני לילה,במניעת תאונות קטלניות בכבישים וכיו"ב מטלות של משטרה.רוב ההודעות נוגעות למה שהמשטרה תעשה.
בימים אלה (עוד לפני האירועים בגזרת עזה) התבשרנו כיצד המשטרה מתכוונת לפעול בעת פינוי המאחזים הבלתי חוקיים בשומרון.ראשית ישתמשו בזרנוקי מים,ואם זה לא יעזור יבואו פרשים,ואחר כך הרגלים.כל זאת תוך ניסיון הידברות כדי למנוע הישנות המצב בפינוי היאחזות עמונה.מה שחסר בהודעה-ידיעה מוזרה זאת הוא מידע מפורט עוד יותר. האם הציבור מוזמן? האם צריך להתקשר לכתובת מסוימת כדי להירשם לצפייה במפגן? ועוד הערה: האם רצוי להביא ביגוד חם למקרה שהאירוע יימשך לתוך הלילה.
באתר "דעת" www.daat.ac.il/daat/chiuch אף כתבו על נושא "כוננות עיתונאים", פיליטון נחמד
שבו בהודעה על הלוח נאמר ש "אם מגיעים כתבים נא להפנותם אלי או לפרישטיג "(פרישטיג זה גם ארוחת בוקר. צ.ג) .
ואם הודעה, ידיעה, על כוננות היא סתם תמוהה,ההודעות התכופות יותר על כוננויות בזרועות הביטחון בשל 87 או 69 התרעות כלליות ולא ממוקדות,הן מדהימות שבעתיים.וכי מה הציבור שאליו מופנות ההודעות,יכול לעשות.הרי מעטים הצבורים בעולם למודי ניסיון בתחום הפיגועים כציבור הישראלי.האם ראוי למרוט עוד יותר את עצביהם.? האם יש כאן איזה מסר סמוי שמוטב שהאזרח לאחר שובו מן העבודה או עיסוקיו האחרים יישאר מאחורי סורג ובריח? הרי באותה נשימה או לאחר כמה נשימות מודיע איזה קול עלום או קול מוכר של שר או אלוף,שחשוב שהאזרחים ימשיכו את אורח חייהם כרגיל.אכן יש התרעות ומי שמופקד על הטיפול בהן חייב לטפל בהן, ומן הסתם עושה זאת.אז מה פשר הצפירות המשטרתיות? הרי במשטרת ישראל,כמו בזרועות ביטחון אחרות אין רק "הכול דיבורים".הם עושים,ועושים הרבה.
לי יש הסבר אחד.הגילויים הללו כוונתם כיסוי האחוריים.אם לא יקרה כלום- יפה.הציבור הדומם שלנו ישמח.אם חלילה כן יקרה משהו,הרי הכתבים, בשמם של מקורות משטרתיים או ביטחוניים , ידווחו כי כפי שנמסר היו 69 התרעות כלליות, אך לא הייתה התרעה נקודתית.אם לאחרים יש נימוקים אחרים,אדרבא נשמע עליהם.
אולם הודעות לקוניות תכופות כאלה, שהציבור הורגל להן והפסיק?(כן- הפסיק ולא-הספיק) להפנים אותם, עלולות להסתיים בעוד קריאה "זאב ,זאב" אבל אז,כמו בסיפור, הזאב אכן יופיע ,או גרוע יותר להקת זאבים.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------
הערה אישית:קוראים שונים כתבו לי, לדוא"ל שלי, ושאלו אותי מדוע אני ממעט לכתוב בנושאים חמים,ובמקום זה עוסק לפעמים בסוגיות נקודתיות,שהן בעצם שוליות.הנה לדוגמה,רשימה זאת מתפרסמת בשעה שצהל נמצא בעזה במשימה בלתי רגילה להצלת רב"ט גלעד שליט שנחטף ומוחזק על ידי פלשתינאים לאחר שחוליית טרור פשטה על הטנק שבה היה ועל המוצב שלידו.התשובה שלי היא כפולה. ראשית בנושאים החמים עוסקים הכול,בתקשורת,בדרג הפוליטי,הביטחוני ואין לי מה להוסיף.להיפך, לפעמים המוסיפים גורעים, והציבור שנבוך בלאו הכי מבולבל עוד יותר.החלק השני של התשובה הוא שאני מפנה את הזרקור דווקא לפינות שהן לא מוארות,או מוערות, במידה מספקת.גם אלה,אף שהן לכאורה זוטות,ראויות לתשומת לב.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
