חתונה לבנה- אביבית משה 

היא התקשרה אלי בהתרגשות ואמרה : "מגיע לי מזל טוב!!"
שאלתי, מה?? "קיבלתי הצעת נישואין!" אמרה בהתרגשות.
התרגשתי איתה והרגשתי שהייתה לי הזכות לקחת חלק במסע האישי שלה!!
הקשר בינינו התחיל לפני כשלוש שנים... הייתה בטוחה שהבעיה העיקרית שלה הינה מציאת בן זוג לחיים.
בשיחת טלפון עוד לפני שנפגשנו...שאלה אם אני רוחנית. אמרה לי שהיא כן... וקבעה פגישה.
היא הגיעה, וראשה עמוס לעייפה ממחשבות ודיונים פנימיים. בכף רגלה נראתה הבוהן אדומה ותפוחה עד מאד, סימן היכר לראש מוטרד ועייף! התחלנו בתהליך של ניקוי בכל הרמות עד שמוחה שקט.. ואז החל לעלות מבפנים המקום האמיתי. המקום שמבקש להשתחרר, שרוצה לעבור שינוי.
באבחון שאלתי : "למה באת אלי?" היא ענתה בביטחון: מימוש עצמי זוגיות וקריירה...
כך התחיל מסע משותף ביני לבין בחורה מופלאה...
רגע לפני "דיבור רוחני", נגענו בכאב... ואז כבר לא היה עוד צורך להגדיר רוחניות.
היא הבינה שרוחניות היא דרך חיים. התקדמות וחצייה של מקומות חסומים וצמיחה אישית, הליכה בחושך ומפגש עם האור.
רוחניות זה האומץ לעשות פריצת דרך...
היא גדלה ללא אב. "הוא לא מת או משהו כזה" כהגדרתה. הוא פשוט לא היה, בחר לא לקחת אחריות.
הם חמישה אחים. כבת בכורה, מגיל צעיר לקחה על עצמה להיות בוגרת ואחראית.
בת שמונה הייתה כשהחליטה כי לא תיתן לאחיה הצעירים להרגיש את תחושת הנטישה וחוסר האונים שהיא חשה. ולכן דאגה לחזור הביתה מוקדם ולנהל את משק הבית. לקחה על עצמה לספר סיפור לפני השינה, לשאול איך עבר היום, ולארגן בגדים ליום המחרת...
אמה עבדה קשה על מנת לפרנס ותמיד התעניינה בלימודים ועשתה ככל יכולתה לממן שיעורים פרטיים, תוך שהיא מבהירה כל פעם מחדש שלימודים הם המפתח לעתיד!
"לאחרים היו בגדים חדשים ולנו שיעורים פרטיים" ציינה.
חשוב להבהיר שאמה עשתה כמיטב ידיעתה ויכולתה! וזהו בהחלט שיעור מאד חשוב על קבלה וסליחה. אנו עושים תמיד כמיטב יכולתנו בהסתמך על הכלים שיש לנו ברגע נתון, מתוך הבנה זו בהחלט ניתן לקבל את המציאות ולהמשיך הלאה.
לאחר שחרורה מצה"ל עבדה בחריצות, למדה, עשתה כושר, וניסתה לעזור לאחיה ככל יכולתה, ובליבה ביקשה זוגיות אוהבת ויציבה, אך לא מצאה.
באבחון עלה כל הזמן הפחד לפתוח את הלב ולחוות אהבה.
מקום הנטישה נחווה כל כך חזק בתאי גופה ונפשה שהיא סגרה את ליבה, וכך בקשה אהבה ממקום חיצוני. בתוכה הייתה חרדה גדולה מזוגיות ומשפחה לאור חווית ילדות. כל הזמן התקיימה השוואה בין המקום ההוא למי שהיא עכשיו.
בתהליך הבנה היא שחררה את מקום ההשוואה ואפשרה התבוננות קדימה. שחררה כעסים ואשמה וביקשה לעצמה מקום נקי משלה.
ואז הוא הופיע... מוכן להכיל אותה ולאהוב אותה ללא תנאי. והיא שהייתה בטוחה שכל מה שנחוץ לה הוא בן זוג, הבינה לפתע שמסע נוסף מתחיל...
היא הביאה לשם את חרדת הנטישה שבה ואחזה בו בכוח, לא אפשרה לו לעשות את דרכו, ולא אפשרה לליבה להיפתח ולסמוך.
גילינו שהילדה שמעולם לא אפשרה לעצמה קיום , לפתע התעוררה לחיים ודרשה את שלה.
אך בן זוגה אינו אביה, ואין זה מתפקידו למלא את מקום החסר שלה. תפקידו אך ורק לשקף לה את המקום שלה! בתהליך של מודעות אישית היא הבינה שזו עבודה אישית שלה לעבד את המקום, ולקיים זוגיות בוגרת. זה כמובן לא קל והדפוס חוזר על עצמו לא מעט פעמים עד שמתאפשרת הבנה עמוקה ושחרור. אך חווית התסכול הינה חלק בלתי נפרד מתהליך רוחני ושחרור דפוסים.
היא למדה לומר לעצמה שהכול בעדה, היא הבינה שעליה לתת מרחב ולסמוך. הפנתה מבטה קדימה לעבר האור... ואת שביקשה קיבלה!
היא יודעת שזוגיות היא שיעור חיים והיא מוכנה לצעוד מעבר לפחד, מוכנה לפתוח את הלב לאהבה!