בארץ 'הבחורים הטובים שלנו' - במולדת 'מלח הארץ' 

".... מה הועילו עד היום כל 'חכמי הדור' שלנו, הוא דור ההמשך לדור הממשיכים שיצקו לידיהם של האבות המיסדים... ותראו לאן הגענו... לאן לקחו אותנו אותם חכמים. מצוקה דורית שאפשר גם לכנותה חולשה דורית. זה ההסבר היחיד שמצאתי לדברים. משהו השתבש לנו בדרך וכל שנעשה ונייחל לו לא ייצלח אם לא נפתור את החידה הזאת ונתיר את הפלונטר הזה בחיינו".

".... ההכרעה איננה בין גוש השמאל לגוש הימין אלא בין הלך רוח 'טנטלי' שהשתלט עלינו להלך רוח 'סזיפי' שנעלם מעימנו. בין חברה המרוממת את עצמה בשרוכי הנעליים של אידאולוגיות וערכים ל'חברה פותרת הבעיות' על דרך היצירה, נוסח החברה שהקימו כאן האבות המיסדים בזמנם, ובשוך העיתים שינתה את דרכה ונסוגה - שפל באדמותיה".

חכו חכו - רק תראו את הנבחרת שלנו  ו'תיפלו על הארץ', אומרים במפלגת העבודה בימים אלה, ימי טרם בחירות כלליות. נבחרת מנצחת יש לנו. אנשים אחד אחד. מלח הארץ. והליכוד אוסף אל קינו את ביציו הנשכחות וגם של עופות זרים - נבחרת מנצחת משלו שגם שם כולם מלח הארץ. כולם בעלי זכויות בארץ הזאת. בקיצור בחורינו הטובים: מפכ"ל לשעבר, בנו של ראש ממשלה מפורסם, נסיך שחזר אל כור מחצבתו, בן למשפחת דיין ואלוף בצה"ל, עוד אלוף וגם רמטכ"ל לשעבר ושכחנו שחקן כדורסל מהולל אחד.

ובמרצ פועלים במרץ כדי להשיג את תמיכתם של אנשי הרוח במדינה. לצורך כך גוייס האדמו"ר הסופר עמוס עוז (שאגב קראתי את מרבית ספריו ואהבתים). כאן ביתם של האנשים המרוממים את עצמם בשרוכי הנעליים של אידאולוגיות וערכים הומניסטים. ובעצם מה רע בכך? הרי העיקר היא הכוונה שבלב ולעזעל התוצאות שבשטח. הייתה שם פעם גברת מאוד נכבדת, כלת פרס ישראל, שזכויות רבות לה בארץ הזאת, ואף על פי כן בעוזבה את המערכת הפוליטית האלון הזה השאיר אחריו מערכת פוליטית מדממת עצמה לדעת. מעשה מוסרי נבחן בדיבוריותו ולא בתוצאותיו, אומרים שמה. אפשר להמשיך ולשבת בבתי הקפה שעל שפת הסיין בפריז. ואפשר גם לשוט בספינת הנהר שם.

ובקדימה הפסיקו לצעוד קדימה עוד בטרם החלו, ומן הרעיון והתקווה הגדולה לחולל פה מפנה בארץ הדוויה הזאת, נשאר רק דפוס התנהלותי-תרבותי-חיוור הדומה להפליא לכלל מפלגות ישראל. נדה, נישט, כלום, אפס. זה מה שהדור זה יודע ומסוגל לעשות. מוכשרים עד לב השמיים, אחד אחד, וכלונו יחד נכשלים בניהול חיינו כחברה ומדינה בארץ הזאת.

כל חיי התנהלו בקרב אנשים מוכשרים. כולם למדו באוניברסיטאות. מרביתם שירתו את המדינה בצבא ובמקומות אחרים והגיעו שם להשגים אישיים גדולים. אף על פי כן את חיינו כאן איננו מצליחים ויודעים כיצד לנהל. נראה שלהיות מוכשר ומצליח באופן אישי זה לא מספיק. אולי צריך משהו מכיוון חדש, כמו למשל: תעוזת הרוח, אינטלגנציה רגשית וחברתית. אולי משהו המכונה אינטלקט, רגישות והבחנה דקה. אולי רוחב אופקים, רב תחומיות ואניטגרטיבוית. ואינני יודע עוד מה. אולי התמימות היוצרת. כן, התמימות שאנו הצברים כל כך לועגים ובזים לה, ואיננו יודעים שבלעדיה אין יצירה, אין חדשנות ואין חיים אנושיים איכותיים. על כל פנים זה איננו אותו הכישרון-המקצועי-טכני שאנו מכירים אותו בהצלחה האישית של כל אחד מאיתנו.

נוהגים אנו, בחישובים של ערב בחירות, לחלק את הציבור במדינה לגוש השמאל ולגוש הימין ולראות בחשבון הכולל לאן נושבת הרוח - האם יותר ימינה או יותר שמאלה. באופן שיישמע אולי אבסורדי קיים דמיון מאוד חזק בין השמאל בישראל לבין הימין בה. שניהם מרוממים את עצמם בשרוכי הנעלים של אידאולוגיות וערכים. שניהם ניזונים מאותו הלך רוח ומבנה אישיות. הגוש השמאלי בערכי השמאל והימיני בלאומיות-יתר. אומרים, האדם מחפש משמעות,  אך האדם מחפש גם גאולה. וכשאין אלטרנטיבה אחרת יבחר העם בכל מה שיראה לו מן הבטן החמה שלו כגאולה, אף כי בעמקי נשמתו הוא יודע שהוא יורה בכך לעצמו ברגליים, והתוצאות הרעות לא תאחרנה להופיעה. כזה המצב כיום בארץ 'הבחורים הטובים שלנו' - במולדת 'מלח הארץ'.

רבים המועמדים החדשים המתדפקים כיום על דלתותיהן של המפלגות בתקווה לזכות בכרטיס כניסה לפרלמנט הישראלי. כולם אנשים טובים ומוכשרים, גם אלה שכבר שם, אך משהו יסודי אחד אינו מתקיים בהם. נראה כי איש מהם איננו אוחז את השור בקרניו ולאיש מהם אין בשורה חדשה בפיו לעם ישראל. הכל חוזרים על אותה המנטרה של 'מה שהיה הוא שיהיה'. ככך צפויים אנו לאחר הבחירות הקרובות להחמרה בתנאי היסוד של חיינו הציבוריים שבלאו הכי קשים המה.