מפוליטיקה של מעטים לפוליטיקה של הרבים 

הבעיה הניצבת בפנינו כיום היא כיצד מייצרים במדינת ישראל 'עוצמה של חיים דמוקרטיים'. שינוי שיטת הבחירות והממשל הוא רק צעד אחד בכיוון הנכון אך הוא איננו חזות הכל ולא פתרון קסם. עיקר העבודה חייבת להתמקד בעיצוב מחדש של השיח הציבורי-חברתי-תרבותי בישראל לקראת יצירת חברה 'פותרת בעיות' המתמודדת עם המציאות על דרך 'היצירה'; בקידום ושיפור דרכי התנהלותן של  המפלגות בישראל והמערכת הפוליטית כולה; ובקידום ושיפור דרכי התנהלותה של המערכת השלטונית בישראל והתנהלותם של הגופים הציבוריים והממסדיים הסמוכים לה.

הבסיס לכל עשייה ושינוי היא ההכרה של הפוליטיקאים שחולשת המערכת הפוליטית בישראל היא העומדת ביסוד הדברים הלא טובים שקורים לנו כאן, המייצרים כיום למדינה ולחברה בה הפסדים עצומים, שהם כבר מזמן בעלי משמעות אסטרטגית מן המעלה הראשונה, הנוגעת לאושיות חיינו.

שום מערכת אחרת בארץ לא מרשה לעצמה להתנהל באופן חסר אחריות שכזה. התנהלותה של המערכת הפוליטית איננה עונה אפילו על אמות מידה מינימליות של התנהלות איכותית ומקצועית מקובלת כלשהי. שום דבר טוב לא יכול לנבוע ממערכת שכזו.

למעשה, במהלך השנים, הלאימו הפוליטיקאים את המערכת הפוליטית ושמו בכך קץ לתפקידה כ'זירת החיים הדמוקרטיים' העיקרית בכל מדינה דמוקרטית מודרנית ומתקדמת. את עיקרון 'שיתוף הרבים וחוכמת ההמונים' הם השליכו לפח וכל חיינו מתנהלים מעתה על ידי קבוצה סגורה וקטנה של אנשים שאין נכנס ואין יוצא בה. אוליגרכיה הבנויה על 'משולש קדוש' של פוליטיקאים, תקשורת ועליתות-תומכות-ממסד. מצב עניינים זה אינו עולה בקנה אחד עם הצורך בחדשנות וביצירתיות רבה, עם הצורך התמידי בהחלת שינויים ותמורות במדינה וקיום תהליכי הפרייה וצמיחה בה. זו הנוסחה המוכרת, מאז ומעולם, להתפתחות תהליכי סטגנציה ומגמות שקיעה והתדרדרות שיש לעוצרם ומיד.

לחולשת המערכת הפוליטית בישראל שורשים עמוקים ומוקדי חולשה רבים, שעיקרם יותר תרבותיים-חברתיים-התנהלותיים מאשר הסדריים-מוסדיים-חוקתיים.

כל החלטה על שינוי השיטה בישראל מחייבת את הסכמת הכנסת וישנן כיום סיבות מספיק חזקות, לצערנו, מדוע אין לנו עדיין חוקה ומדוע איננו מצליחים לשנות את השיטה.

אם יותר ויותר פוליטיקאים מן המפלגות הגדולות חוזרים ומצהירים על נכונותם לשנות את השיטה אז מה מונע מהם כבר עתה לנקוט בצעדים שונים התומכים בשינוי המיוחל. ניתן לעשות הרבה דברים גם ללא קשר כלשהו לחקיקה על שינוי השיטה.

ככך, למשל, חובה על מפלגת קדימה לפתוח, כבר עתה, בשיח עם מפלגת העבודה על הצורך בתחילתו של תהליך התגבשות עמה לכלל מפלגה חדשה בישראל, שתגלם בתוכה את רוח הליברליזם, המודרנה והנאורות כשהדמוקרטיה בשביל אנשיה היא מערכת ערכית מעצבת (מן הימין המתון שמאלה). זה הבסיס הרחב. זה הלך הרוח היסודי המחבר בין השתיים. כל היתר נגזר מיצירת הבדלים מלאכותיים שלא לצורך שמקורם בהתנהלות שמרנית, לא מקצועית, לא ראויה ולא איכותית של הפוליטיקאים.

חדשנות איננה מילת גנאי אלא כורח המציאות. שינוי ותמורה הם חלק אינטגרלי של מרחב חיינו בכל התחומים ולא יתכן שהיחידים שיתעלמו ממציאות זו הם הפוליטיקאים, ויהפכו בכך את המערכת הפוליטית בישראל, על סמלה בנין הכנסת, למצודה של שמרנות וארכאיות בלב החברה הישראילית.

המציאות הציבה מחסום לרוחב הדרך. הפרדיגמה של המשך המצב הקיים, עשיית עוד מאותו הדבר ומה שהיה הוא שיהיה,  איננה יכולה להימשך עוד ויש להחליפה בפרדיגמה של חדשנות ושל עשייה מנהיגותית מכוננת. אנו נדרשים לתהליך של תיקון המתבסס על תנופה רבת היקף והאצה גדולה בתהליכי ההבנייה מחדש של המערכת הפוליטית בישראל על כל צדדיה והבטיה.