שינוי הפרדיגמה וחזרה ליסודות: מנבחרים במובן של אתה בחרתנו לנציגי ציבור ומשרתיו 

"נכשלנו", אמר מיכאל איתן, "נכשלנו הפוליטיקאים לדורותיהם בכינון חוקה לישראל ובשינוי שיטת הבחירות והממשל". להלן מספר דברים נוספים שיש לשפוך אור עליהם ועל הפוליטיקאים לקחתם בחשבון:

אמש צפיתי, מעל גבי מסך הטלביזיה שבביתי, בטקס השבעת חברי הכנסת ה- 18. אכן טקס מרגש. דיבריי הנשיא שמעון פרס ואח"כ דבריו של מיכאל איתן, היושב ראש הזמני של הכנסת החדשה. אחר כך ח"כ ח"כ, חדשים וותיקים יותר, על פי סדר האלף בית של שמות משפחותיהם, קמו ממושביהם והצהירו קבל עולם ועדה 'מתחייב אני' על דבריי השבועה למדינת ישראל ולמילוי תפקידם בנאמנות, שהוקראו בפניהם קודם לכן. אכן טקס מרגש, אך גם מעורר שאלות ואומר דרשני.

(1). במעמד זה מן הראוי שנזכיר לפוליטיקאים שהדמוקרטיה שלנו היא דמוקרטיה ייצוגית. עיקר תפקידם הוא ללבן באופן מושכל ומקצועי את מכלול מרכיבי המציאות הרלוונטיים והמאוד מורכבים בה אנו חיים, ולגבש תובנות רחבות להשלכותיהם של מרכיבים אלה על שאלות היסוד של חיינו. עליהם להוות גורם מתווך, מאזן ומרסן, המנהל משאים ומתנים ומגיע לפשרות מתחייבות כנדרש בעולמנו. בדור האחרון אנו עדים למצב של התמוססות עקרון הייצוגיות בשיטה הדמוקרטית שלנו והתבססותה על כיכרות הערים, מסכי הטלביזיה ודפי העיתונים. הפוליטיקה שלנו ירדה לרחוב. תחת לעשות את עבודתם כמתואר לעיל מזדרזים הפוליטיקאים לפנות בכל עת לקהליהם ולהסיתם ולהדיחם, במקום להנהיגם ולהובילם. נדמה להם שבכך הם מייצרים יתרון לעצמם, אך לא כך הם פני הדברים. הבחירות לכנסת מדי שנתיים לערך הם תוצר מובהק של מציאות זאת בה הפוליטיקאים מנערים מעל עצמם את האחריות וזורקים אותה חזרה על הציבור שלא לצורך.

(2). אחריות, אחריות ועוד פעם אחריות. הפוליטיקאים אינם יכולים עוד לומר 'לא ידענו, לא ראינו ולא שמענו'. אי אפשר עוד להסתפק בקבלת המצב הקיים וכל שנותר לעשותו הוא להסתדר איכשהו עם המערכת כפי שהיא. זו פרדיגמה שחייבת בשינוי. כיום המערכת הפוליטית, על בניין הכנסת כסמלה, מהווה מצודה של שמרנות וארכאיות בלב החברה הישראלית, וככך היא מייצרת לה ולמדינה הפסדים עצומים. זה המקום הכי לא טוב בארץ. על הפוליטיקאים מוטלת האחריות לכך ועליהם לשאת בה. אורחותינו הציבוריים כולם לוקים ביושן ובחלודה, ובמציאות דינמית ומשתנה כל העת מוטלת עלינו האחריות להתאימם לדרישות הזמן והעיתים. פוליטיקאים שאינם מבינים זאת ואינם מתרוממים לגודל העשייה הנדרשת מועלים בתפקידם.

(3). יותר ויותר נדמה כי במדינת ישראל העם משרת את נבחריו ולא להפך. יש לחזור ליסודות בהם הפוליטיקאים אינם יותר מאשר מי שנבחרו ליצגנו. הם אינם מורמים מעם. הפולטיקאים מנוכרים למסרי התרבות הארגונית והניהול החדשים שסביבם. הם אינם אמורים להבין בכל כפי שנדמה להם. סף המידע המאתגר שלהם גבוה במיוחד והוא איננו מאפשר להם להיות פתוחים וקשובים לקולות חדשים ולאנשים חדשים שאינם נמנים על רשימת 'שלוש מאות האנשים הנשמעים בארץ'. העיסוק האינטנסיבי בכרוניקה של חיינו ותחושת החשיבות המדומה המתלווה להם, וחוסר יכולתם של הפוליטיקאים להבדיל ולהפריד בין 'הגיון המדינה' ל'הגיון הפוליטיקה', מונעים מהם מלזהות את מוקדי הבעיות הלאומיות האמיתיות שלנו ומלעסוק בשאלות יסוד.

(4). הבסיס לכל עשייה היא הכרת הפוליטיקאים ב'חולשת המערכת הפוליטית בישראל' כדבר העומד ביסוד ערימת ההפסדים העצומים הנגרמים למדינה ולחברה בה, שהם כבר מזמן ענין בעל משמעות אסטרטגית הנוגעת לאושיות חיינו. על הפוליטיקאים להכיר באחריות המוטלת עליהם לשינוי פני הדברים. עליהם לדעת להפריד, כאמור לעיל, בין 'היגיון המדינה' ל'היגיון הפוליטיקה'. עליהם להבין שתקופת הדבקות במצע הרעיוני ככלי על פיו מתגדרות מפלגות תמה. המצע הרעיוני, המוכר לכולנו משנים קודמות, איבד מכוחו ומשקלו והוא איננו יותר מאשר תוכנית עבודה בלבד. עליהם להתחיל לחשוב במונחים של צמיחה והתפתחות המערכת הפוליטית ולא במונחים של הישרדות ושמירה על הקיים. בעיקר יהיה עליהם לוותר על שליטתם המוחלטת וחסרת הגבולות במערכת הפוליטית ולאפשר בכך את השתתפותם ומעורבותם של קבוצות חדשות וגורמים נוספים בה ואת תחילתו של תהליך התיקון. מציאות לא טובה זו מהווה רדוקציה של החיים הפוליטיים במדינה. היא מרדדת אותם, פוגעת בהם ובסופו של עניין משניאה את הפוליטיקה והפוליטיקאים על הציבור וכולם יוצאים נפסדים מכך.

(5). אי אפשר לעסוק רק במדדים המקומיים ולהתעלם כל העת מהמדדים הגלובליים וממסריי השורה התחתונה. אי אפשר להגיד אני הפוליטיקאי חוקקתי כך וכך חוקים ואמרתי כך וכך וכל היתר לא מעניין אותי ושהמדינה תלך לעזעזל. בעוד הפוליטיקאים מרוממים את עצמם בשרוכי הנעליים של ערכים ואידאולוגיות ומיני כוונות ורצונות טובים, הם יורים לעצמם ברגליים ולכולנו מבלי משים, ואנו יוצאים נפסדים במבחן התוצאות. אנו מתעדפים את הכוונות הטובות על פני התוצאות. את הערכים על פני המערכות. הגיע העת לתת יתר תשומת לב למערכותינו ולדרכי התנהלותן ולהעדיפן על הטיית היתר הערכית והאידאולגית שבנו. זהו שם המשחק החדש. נתנהל נכון - נוכל גם להמשיך ולהבטיח את בטחוננו ואת רווחתנו ולתת תשובה הולמת גם לשאלות ערכיות, מוסריות ותרבותיות המעסיקות אותנו כבני אדם ויהודים בארץ הזאת. הגיע הזמן לשוב ולהיות 'חברה פותרת בעיות', כפי שהקימו כאן אבותיה המייסדים של המדינה ובחלוף העיתים היא נמוגה.