למה גישור?
הגישור הוא בניית קונסנסוס. בהליך הגישור משתתפים כל בעלי העניין הנוגעים לסכסוך ופועלים יחד בסיועו של המגשר לשם הגעה להסדר שיהיה מוסכם על הצדדים.
מה ההבדל בין הליך הגישור להליך בית משפט, בורר או מפשר?
בבית המשפט יקבע השופט ויחליט לטובת צד אחד. והתוצאה: צד אחד תמיד יחוש ניצחון בעוד הצד השני יחוש כישלון, מפלה וכעס רב. גם הבורר או המפשר פוסקים לטובת צד אחד. ושוב תעלה תחושת הכישלון של הצד השני.
כולנו יודעים שאין ערובה כלל וכלל שאדם ינצח במשפט או יפסיד. לעיתים, אנו ממש בטוחים בניצחוננו - ואז הקערה מתהפכת על פיה. זה יכול להיות בגין עבודה טובה של עורכי הדין, החלטת השופט או עסקת טיעון.
בנוסף, אין באפשרותו של השופט להאזין לכל סיפור וסיפור של כל אחד על כל צדדיו הרגשיים, על הכעסים ועל המשקעים.
ומה בגישור?
תחילה, מתאר המגשר לצדדים את ההליך. על המגשר להבהיר לכולם שכל מה שנאמר בהליך הגישור הוא דיסקרטי. אין אפשרות להשתמש בשום פרט או נתון בבית המשפט - אם יקרה והליך הגישור ייכשל.
יש לשמור על כבוד הדדי. יש לתת לכל צד את האפשרות לספר את סיפורו ולא להתפרץ לדבריו.
יישבו הצדדים המעורבים בסכסוך וכל צד יספר את סיפורו. בדרך כלל הסיפורים מלווים בהרבה רגשות מתפרצים. לעיתים קורה שיש הטחת האשמות מלווים בכעסים ומשקעים רבים.
ואז רצוי להפריד בין הצדדים וכל צד יישב מול המגשר ויספר שוב את סיפורו. הזמן הניתן לאנשים לספר ולפרוק את רגשותיהם חשוב להצלחת ההליך. הרי ברור שישנם משקעים וצדדים לסיפורים שאין אפשרות להעלותם כאשר כול הצדדים ישובים יחד. למשל: זוג הרוצה להתגרש. בשלב ראשון ישבו כל הצדדים וכל צד יספר. אין ספק שזוהי דוגמא קלסית למצב רגשי בו מעורבים כעסים, משקעים ורצון ל"חיסול חשבונות". כאשר נפריד בין הצדדים יעלו ויצוצו עוד דברים שיסופרו למגשר. כמובן שיש חיסיון מוחלט על מה שנאמר בכל רגע נתון! אין המגשר רשאי להעביר שום פרט ממה שנאמר לו לצד אחד ללא אישור או הסכמה של הצד האחר!
אנו עדים למצבים בהם כל צד מתבצר בעמדנו ורק רוצה בתבוסת הצד השני: "אני אכניס לו/לה, אני אקבור אותו/אותה, לא איכפת לי שלא יישאר לי כסף", העיקר שתהיה תבוסה לצד השני!
השלב השלישי בדומה להראשון - יישובים כל הצדדים יחד. באמצעות המגשר מחפשים ומעלים פתרונות משותפים ולא כאלה שנכפים על כל צד.
תפקידו של המגשר הוא לאפשר לצדדים להגיע לרעיונות ופתרונות משותפים. ואז כל אחד חש שהוא ניצח! כל צד חש שהפתרונות הם גם שלו ולא של שופט או בורר שהחליט עבורו!
התחושה היא נפלאה כאשר אדם חש שהוא היה צד בפתרון הסכסוך.
כל הפתרונות שמתקבלים מועלים על הכתב ונשלחים לחתימת בית המשפט, וההחלטות מקבלות תוקף משפטי. כמובן, שקיימות גם סנקציות כאשר ואם צד כלשהו לא יקיים את ההחלטות.
בגישור שלא כמו בבית המשפט, בבוררות או בפישור, יש אפשרות לכל צד בכל שלב של ההליך להפסיקו ולומר: "זה לא בשבילי, אני רוצה לפנות לבית המשפט". כאמור, כל מה שנאמר עד אותו הרגע בהליך לא יהווה עדות בבית המשפט. אין אפשרות לאלץ מגשר להעיד בבית משפט על מה שנאמר לו בהליך הגישור.
במצב של גרושים סביר להניח שהצדדים ימשיכו בקשר גם לאחר הגרושים. זאת בגין העובדה שיש ילדים בדרך כלל, ו"אין ברירה".
כאשר הזוג יעבור הליך של גישור, הקשר שלאחר הגט יהיה קשר סביר ואפילו טוב. זאת לטובתם ולטובת הילדים. לאף צד לא תהיה התחושה של תבוסה, מפלה או כישלון. כיוון שהליך הגישור הוא זול מאוד גם לא תתלווה לאף אחד תחושה שהוא התרושש כלכלית. כולם ירגישו שהם יכולים להמשיך הלאה בחייהם ובקשר הטוב ביניהם לטובת כולם.
הגישור הוא בניית קונסנסוס. בהליך הגישור משתתפים כל בעלי העניין הנוגעים לסכסוך ופועלים יחד בסיועו של המגשר לשם הגעה להסדר שיהיה מוסכם על הצדדים.
מה ההבדל בין הליך הגישור להליך בית משפט, בורר או מפשר?
בבית המשפט יקבע השופט ויחליט לטובת צד אחד. והתוצאה: צד אחד תמיד יחוש ניצחון בעוד הצד השני יחוש כישלון, מפלה וכעס רב. גם הבורר או המפשר פוסקים לטובת צד אחד. ושוב תעלה תחושת הכישלון של הצד השני.
כולנו יודעים שאין ערובה כלל וכלל שאדם ינצח במשפט או יפסיד. לעיתים, אנו ממש בטוחים בניצחוננו - ואז הקערה מתהפכת על פיה. זה יכול להיות בגין עבודה טובה של עורכי הדין, החלטת השופט או עסקת טיעון.
בנוסף, אין באפשרותו של השופט להאזין לכל סיפור וסיפור של כל אחד על כל צדדיו הרגשיים, על הכעסים ועל המשקעים.
ומה בגישור?
תחילה, מתאר המגשר לצדדים את ההליך. על המגשר להבהיר לכולם שכל מה שנאמר בהליך הגישור הוא דיסקרטי. אין אפשרות להשתמש בשום פרט או נתון בבית המשפט - אם יקרה והליך הגישור ייכשל.
יש לשמור על כבוד הדדי. יש לתת לכל צד את האפשרות לספר את סיפורו ולא להתפרץ לדבריו.
יישבו הצדדים המעורבים בסכסוך וכל צד יספר את סיפורו. בדרך כלל הסיפורים מלווים בהרבה רגשות מתפרצים. לעיתים קורה שיש הטחת האשמות מלווים בכעסים ומשקעים רבים.
ואז רצוי להפריד בין הצדדים וכל צד יישב מול המגשר ויספר שוב את סיפורו. הזמן הניתן לאנשים לספר ולפרוק את רגשותיהם חשוב להצלחת ההליך. הרי ברור שישנם משקעים וצדדים לסיפורים שאין אפשרות להעלותם כאשר כול הצדדים ישובים יחד. למשל: זוג הרוצה להתגרש. בשלב ראשון ישבו כל הצדדים וכל צד יספר. אין ספק שזוהי דוגמא קלסית למצב רגשי בו מעורבים כעסים, משקעים ורצון ל"חיסול חשבונות". כאשר נפריד בין הצדדים יעלו ויצוצו עוד דברים שיסופרו למגשר. כמובן שיש חיסיון מוחלט על מה שנאמר בכל רגע נתון! אין המגשר רשאי להעביר שום פרט ממה שנאמר לו לצד אחד ללא אישור או הסכמה של הצד האחר!
אנו עדים למצבים בהם כל צד מתבצר בעמדנו ורק רוצה בתבוסת הצד השני: "אני אכניס לו/לה, אני אקבור אותו/אותה, לא איכפת לי שלא יישאר לי כסף", העיקר שתהיה תבוסה לצד השני!
השלב השלישי בדומה להראשון - יישובים כל הצדדים יחד. באמצעות המגשר מחפשים ומעלים פתרונות משותפים ולא כאלה שנכפים על כל צד.
תפקידו של המגשר הוא לאפשר לצדדים להגיע לרעיונות ופתרונות משותפים. ואז כל אחד חש שהוא ניצח! כל צד חש שהפתרונות הם גם שלו ולא של שופט או בורר שהחליט עבורו!
התחושה היא נפלאה כאשר אדם חש שהוא היה צד בפתרון הסכסוך.
כל הפתרונות שמתקבלים מועלים על הכתב ונשלחים לחתימת בית המשפט, וההחלטות מקבלות תוקף משפטי. כמובן, שקיימות גם סנקציות כאשר ואם צד כלשהו לא יקיים את ההחלטות.
בגישור שלא כמו בבית המשפט, בבוררות או בפישור, יש אפשרות לכל צד בכל שלב של ההליך להפסיקו ולומר: "זה לא בשבילי, אני רוצה לפנות לבית המשפט". כאמור, כל מה שנאמר עד אותו הרגע בהליך לא יהווה עדות בבית המשפט. אין אפשרות לאלץ מגשר להעיד בבית משפט על מה שנאמר לו בהליך הגישור.
במצב של גרושים סביר להניח שהצדדים ימשיכו בקשר גם לאחר הגרושים. זאת בגין העובדה שיש ילדים בדרך כלל, ו"אין ברירה".
כאשר הזוג יעבור הליך של גישור, הקשר שלאחר הגט יהיה קשר סביר ואפילו טוב. זאת לטובתם ולטובת הילדים. לאף צד לא תהיה התחושה של תבוסה, מפלה או כישלון. כיוון שהליך הגישור הוא זול מאוד גם לא תתלווה לאף אחד תחושה שהוא התרושש כלכלית. כולם ירגישו שהם יכולים להמשיך הלאה בחייהם ובקשר הטוב ביניהם לטובת כולם.
