פסיפסים
מוצרי פסיפסים הם מין תצריף שלם של חיינו. עד עכשיו הכל לא בסדר" ,הכריז בשנת 1973 אהרון וילדבסקי ,איש מדעי החברה הנודע, בקשר לתהליכי התכנון המשוכללים פסיפסים שהונהגו במגזר הציבורי על ידי רוברט מקנמרה שכיהן בזמנו כשר ההגנה של ארה"ב. אחרים הרחיקו לכת עוד יותר. "חלק נכבד מהתכנון בחברות כיום הוא כמו טקס של ריקוד להורדת הגשם", כתב ברייאן קווין מדרטמות. "אין לו כל השפעה על הגשם שירד אחר כך, אבל הרוקדים חושבים שיש לו כמו פסיפסים המפוזרים ללא סדר וארגון. זאת ועוד, "חלק ניכר מהתועלת המיוחסת כיום לתכנון בחברות מכוונת לשיפור הריקוד ולא לשיפור מזג האוויר". לן סיילס מאוניברסיטת קולומביה מוסיף על כך כי: "כנראה שהחברה שלנו מוצאת לעצמה נחמה גדולה באמונה שנביאים מוכשרים מאוד, המנותקים מעולם המציאות הסואן והתוסס, מסוגלים לחזות את האירועים בעתיד, בצורה דומה למדי ליוונים עם האורקל שלהם מדלפי". כיום שימת הלב לפרטים כמו בתחום פסיפסים חשובה להצלחת החברות המסחריות בשוק מתנודד אנה ואנה.
מינצברג אינו מסתפק בחידודים על פסיפסים חסרי שחר כאלה, גם אם הם מדויקים להפליא. בפרקים של ספרו הוא בונה את טיעוניו בקפדנות, ותומך אותם בראיות הלקוחות לא רק ממחקריו המקיפים, אלא גם ממחקריהם של מלומדים אחרים שכן פסיפסים מצריכים פקטור של מקצועיות ודיוק. ובעניין פסיפסים איש אקדמיה צרפתי שבחן ביסודיות את התכליתיות של התכנון בשנת 1978 , סיכם בתמציתיות כי "אלה שאומרים שהם מכינים תכניות ושהתכניות האלה מצליחות, הם שקרנים. המונח תכנון הוא מונח אידיוטי הכל עלול להשתנות מחר". רסל אקוף לא נרתע בקלות רבה כל כך. אלוף התכנון של שנות השישים, שכה הרבו לצטט אותו וכן גם המפיק של כמה מדפוסי התכנון המשוכללים ביותר, והמגוחכים ביותר, במבט לאחור, מקעקע ככל הנראה את עמדתו . "לא מכבר שאלתי שלושה מנהלי חברות", כך כתב בשנת 1970 , "מה היו ההחלטות שקיבלו בשנה האחרונה, שלא היו מתקבלות לולא התכניות של החברה.כולם התקשו לזהות אפילו החלטה אחת כזאת. מכיוון שכל התכניות מסווגות כסודיות או חסויות, בעניין פסיפסים נשאלת השאלה כיצד יוכלו המתחרים שלהם להפיק תועלת מהתכניות האלה. כל התשובה האופיינית של מנהלי החברות היא ש"המתחרים שלהם לא יוכלו להפיק מהן כל תועלת". אבל העובדות לא הרתיעו את אקוף, והוא ניצל את הביקורת שהשמיעו המנהלים כגורם מדרבן להכנת דפוסי תכניות מפורטים עוד יותר.
מינצברג מסכם כי זה לא רק שהתכנון פסיפסים לא מצליח, הוא פשוט מסוכן. הנרי פאיול, אחד מחסידי התכנון הראשונים, הודה בכך כבר לפני מאה שנה. לא זו בלבד שדפוסי תכנון אינם מעודדים גמישות שהיא התשובה השפויה היחידה לזמנים השונים, אמר, אלא שלמעשה הם מדכאים אותה. ברייאן קווין ציין, עשרות שנים מאוחר יותר, שתהליך התכנון פסיפסים השנתי היה רק לעתים נדירות מעולם לא, לפי המחקר שלו. "מקור לסטייה הוא קיצונית לעבר תחומי מוצרים או שווקים שונים לחלוטין". עצם טיבו המסורתי והשמרני של הנוהל, הוסיף, "מונע למעשה כל חידוש של ממש".
אפשר למצוא אינפורמציה נוספת באתרים: עיצוב וכן ריצוף ואמבט
מוצרי פסיפסים הם מין תצריף שלם של חיינו. עד עכשיו הכל לא בסדר" ,הכריז בשנת 1973 אהרון וילדבסקי ,איש מדעי החברה הנודע, בקשר לתהליכי התכנון המשוכללים פסיפסים שהונהגו במגזר הציבורי על ידי רוברט מקנמרה שכיהן בזמנו כשר ההגנה של ארה"ב. אחרים הרחיקו לכת עוד יותר. "חלק נכבד מהתכנון בחברות כיום הוא כמו טקס של ריקוד להורדת הגשם", כתב ברייאן קווין מדרטמות. "אין לו כל השפעה על הגשם שירד אחר כך, אבל הרוקדים חושבים שיש לו כמו פסיפסים המפוזרים ללא סדר וארגון. זאת ועוד, "חלק ניכר מהתועלת המיוחסת כיום לתכנון בחברות מכוונת לשיפור הריקוד ולא לשיפור מזג האוויר". לן סיילס מאוניברסיטת קולומביה מוסיף על כך כי: "כנראה שהחברה שלנו מוצאת לעצמה נחמה גדולה באמונה שנביאים מוכשרים מאוד, המנותקים מעולם המציאות הסואן והתוסס, מסוגלים לחזות את האירועים בעתיד, בצורה דומה למדי ליוונים עם האורקל שלהם מדלפי". כיום שימת הלב לפרטים כמו בתחום פסיפסים חשובה להצלחת החברות המסחריות בשוק מתנודד אנה ואנה.
מינצברג אינו מסתפק בחידודים על פסיפסים חסרי שחר כאלה, גם אם הם מדויקים להפליא. בפרקים של ספרו הוא בונה את טיעוניו בקפדנות, ותומך אותם בראיות הלקוחות לא רק ממחקריו המקיפים, אלא גם ממחקריהם של מלומדים אחרים שכן פסיפסים מצריכים פקטור של מקצועיות ודיוק. ובעניין פסיפסים איש אקדמיה צרפתי שבחן ביסודיות את התכליתיות של התכנון בשנת 1978 , סיכם בתמציתיות כי "אלה שאומרים שהם מכינים תכניות ושהתכניות האלה מצליחות, הם שקרנים. המונח תכנון הוא מונח אידיוטי הכל עלול להשתנות מחר". רסל אקוף לא נרתע בקלות רבה כל כך. אלוף התכנון של שנות השישים, שכה הרבו לצטט אותו וכן גם המפיק של כמה מדפוסי התכנון המשוכללים ביותר, והמגוחכים ביותר, במבט לאחור, מקעקע ככל הנראה את עמדתו . "לא מכבר שאלתי שלושה מנהלי חברות", כך כתב בשנת 1970 , "מה היו ההחלטות שקיבלו בשנה האחרונה, שלא היו מתקבלות לולא התכניות של החברה.כולם התקשו לזהות אפילו החלטה אחת כזאת. מכיוון שכל התכניות מסווגות כסודיות או חסויות, בעניין פסיפסים נשאלת השאלה כיצד יוכלו המתחרים שלהם להפיק תועלת מהתכניות האלה. כל התשובה האופיינית של מנהלי החברות היא ש"המתחרים שלהם לא יוכלו להפיק מהן כל תועלת". אבל העובדות לא הרתיעו את אקוף, והוא ניצל את הביקורת שהשמיעו המנהלים כגורם מדרבן להכנת דפוסי תכניות מפורטים עוד יותר.
מינצברג מסכם כי זה לא רק שהתכנון פסיפסים לא מצליח, הוא פשוט מסוכן. הנרי פאיול, אחד מחסידי התכנון הראשונים, הודה בכך כבר לפני מאה שנה. לא זו בלבד שדפוסי תכנון אינם מעודדים גמישות שהיא התשובה השפויה היחידה לזמנים השונים, אמר, אלא שלמעשה הם מדכאים אותה. ברייאן קווין ציין, עשרות שנים מאוחר יותר, שתהליך התכנון פסיפסים השנתי היה רק לעתים נדירות מעולם לא, לפי המחקר שלו. "מקור לסטייה הוא קיצונית לעבר תחומי מוצרים או שווקים שונים לחלוטין". עצם טיבו המסורתי והשמרני של הנוהל, הוסיף, "מונע למעשה כל חידוש של ממש".
אפשר למצוא אינפורמציה נוספת באתרים: עיצוב וכן ריצוף ואמבט
