מנורת שבעת הקנים רומזת בכלליה ופרטיה לתורה הקדושה 

ב"ה

"בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח, ב).
החיד"א בספר צוארי שלל (הפטרת בראשית אות ז) כתב:
"הרב זרע ברוך, חלק א פרשת בהעלותך, כתב משם רבינו האר"י זצ"ל שהמנורה כלליה ופרטיה רמז לתורה".
יש להבין את דברי האריז"ל, משום שהמנורה היא בעלת שבעה קנים והתורה יש בה חמשה ספרים, ואיך ירמזו שבעה לחמשה.
הנה החיד"א כתב בהמשך הדיבור שהובא בפתיחה: "וכתב משם הרב הגדול מורינו הרב ר' אברהם זלה"ה כי בעבור זה חילקו הטבת הנרות חמש לבד ושנים לבד, כאשר יעריך אביי משמא דגמרא [מסכת יומא דף לג עמוד א, וילקוט שמעוני, ויקרא פרק ו סימן תפב, ואנו אומרים זאת בתפלה ב"סדר הקרבנות", והלשון שם הוא: "ודשון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות. והטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד. ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות. והטבת שתי נרות קודמת לקטרת". הרי שהטבת הנרות מחולקת חמש לבד ושנים לבד], שהמנורה רמז לתורה שם [יש] חמשה ספרים, ונחלקו לשבעה על ידי [הפסוק] "ויהי בנסוע" (במדבר י, לה), וחמש נרות רמז לחמשה ספרים ועוד שני נרות דבצרוף הם שבעה, עד כאן דבריו".
להבנת דבריו נסביר שבמסכת שבת [דף קטז עמוד א, הביאו רש"י במשלי ט, א], יש מחלוקת אם התורה חמשה ספרים, כמו שהם בידינו עתה, או הם שבעה ספרים.
הסוברים שהם שבעה ספרים מחלקים את ספר במדבר לשלושה ספרים, ספר אחד עד "ויהי בנסע הארון", ופסוק "ויהי בנסע הארון לבדו" ספר שני, והשאר ספר שלישי, ואם כן ספרי התורה הקדושה הם שבע.
והנה רש"י ז"ל כתב בעניין פסח שני, שהיה "במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, בחדש הראשון" (במדבר ט, א): "פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר [שהוא החודש השני], למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה [שספר במדבר מתחיל ב"וידבר ה' אל משה במדבר סיני, באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית", ולכאורה היה צריך לפתוח בפרשת פסח שני המוקדמת יותר], ולמה לא פתח בזו, מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד".
והקשה החיד"א (שם): [ראינו ברש"י ז"ל דלהלן] "דספר במדבר היה לו להתחיל בפרשת פסח שני שהיה בפסח ראשון ואין נסד"ר ממדב"ר קדמו"ת [מליצה ע"פ דברים ב, כו], [משום] דיש בו גנותן של ישראל, ואי [ואם] אמרת שהם שבעה ספרים, הרי אחר "ויהי בנסוע" מתחיל הספר "ויהי העם כמתאננים" (שם יא, א), וזה גנות ממש, מה שאין כן פסח שני דלא בפירוש אתמר [שלא נאמר, הגנאי, בפרוש] אלא דמהא אתי [שמתוך הפסוק בא] לכלל גנות, שלא עשו אלא פסח זה. ומה דמות יערוך לפרשת מתאוננים. ואם בפסח שני אינו בפותח [אחד מספרי התורה בפני עצמו] כל שכן וכל שכן במתאוננים.
ועל כרחין [כורחנו] לומר דהם חמשה ספרים. ו[חומש] במדבר כולו ספר אחד אמר רחמנא [הרחום, כלומר הקדוש ברוך הוא]".
ומתרץ החיד"א [שם] וזה לשונו:
"ואפשר לומר דידוע דבעון [בגלל חטא] העגל נתלבשה התורה בסיפורים אלו. אבל זאת התורה עצמה היא צירופי שמות הקודש ורזין עילאין [וסודות עילאיות], ואינם נקראים כמו [הלבוש שהם] התיבות האלו שנחלקו לתיבות אחרות והם סיפורים, רק האותיות אשר תבאנה הם סודות עמוקים עליונים למעלה [ראה "באר מים חיים", דברים א, י] וצירופי שמות הקודש. ולעתיד לבוא נזכה ללמוד התורה מפיו יתברך, כמו שנאמר: "וכל בניך למודי ה'" (ישעיה נד, יג) ותהיה התורה צירופי שמות הקודש ורזי דרזין, ויהיו אותיות אלו עצמן, רק דבמקום סיפורים יהיו שמות הקודש ורמזים נפלאים, וזה סוד מה שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש רבה, קהלת פרשה יא אות ח) שזאת התורה [שאדם לומד בעולם הזה] היא הבל לפני תורתו של משיח, הכוונה שסדר תיבות אלו הם סיפורים והבל לפני תורתו של משיח, שאז אותיות אלו יהיו נקראים בדרך צירופי שמות הקודש, כי אז נלמד התורה מפיו [של הקדוש ברוך הוא] כביכול שלא על ידי סרסור [מתווך] והוא זמן נישואין בחצר דידיה [שלו], כמו שאמר הרב מהרימ"ט זלה"ה [דבריו מובאים שם אות ו]".
נקטע את דברי החיד"א [אליהם נשוב בהמשך הדברים] כדי להביא כאן את דברי הרמב"ן ז"ל בהקדמתו לפירושו על התורה [מועתק בקצת דילוג]:
"יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא [כמו שמובא בזהר הקדוש, במדבר, קכג עמוד ב, וראה ב"באר מים חיים", פרשת בראשית ג, כא, "כתנות עור וילבישם", דבור המתחיל: "עוד נראה בפרוש דבריהם").
שהתיבות [המילים] מתחלקות לשמות בעניין אחר [מאשר נכתב בתורה], כאלו תחשוב על דרך משל, כי פסוק "בראשית" [הפותח את התורה הקדושה: "בראשית ברא אלהי"ם"] יתחלק לתיבות אחרות, כגון "בראש יתברא אלהי"ם", וכל התורה כן, מלבד צרופיהם וגימטריאותיהם של שמות.
וכבר כתב רבנו שלמה [הוא רש"י ז"ל] בפירושיו בתלמוד [סוכה דף מה עמוד א] עניין השם הגדול של ע"ב [שבעים ושתים], באיזה עניין הוא יוצא משלושה פסוקים "ויסע", "ויבא", "ויט" [שמות פרק יד פסוקים יט - כא: יט "ויסע מלאך האלהי"ם ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם": כ "ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה": כא "ויט משה את ידו על הים ויולך יהו"ה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים"].
ומפני זה ספר תורה שטעה בו [הסופר סת"ם] באות אחת [בלבד בכל הספר תורה!] במלא או בחסר [כלומר שכתב כתיב מלא היכן שהכתיב חסר או להיפך] פסול [הספר עד שיתקן את האות המלא או החסר], כי זה העניין [שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה, והתיבות מתחלקות לשמות בעניין אחר מהכתוב] יחייב אותנו לפסול ספר תורה שיחסר בו [לדוגמא אות] ו"ו אחד ממילת "אותם", שבאו [שיש] מהם ל"ט [39 פעם] מלאים בתורה, או שיכתוב ה[אות] ו"ו באחד משאר החסרים, אף על פי שאינו מעלה ואינו מוריד [בכך שהוסיף אות או החסיר אות] כפי העולה במחשבה".
"ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, בעניין הזה שהזכרנו [כלומר בדרך אחרת מזו שאנו קוראים] היה, שהייתה הכתיבה רצופה, בלי הפסק תיבות, והיה אפשר קריאתה שתקרא [בשתי דרכים, האחת] על דרך השמות, ו[השניה ש] תקרא על דרך קריאתנו, בעניין התורה והמצוה.
ונתנה למשה רבינו [בכתב] על דרך חלוק קריאת המצוות, ונמסר לו על פה קריאתה בשמות.
וכן יכתבו השם הגדול [של ע"ב] שהזכרתי כולו רצוף, ויתחלק לתיבות של שלוש שלוש אותיות ולחלוקים אחרים רבים, כפי השימוש לבעלי הקבלה".

בחומש דברים (לג, ב) מופיעה התיבה "אשדת" בהקשר לתורה שנתנה בהר סיני, וכתוב לצידה: "שתי מילין קרי".
ורש"י ז"ל פירש: "אש דת שהיתה [התורה] כתובה מאז לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה", ואפשר אולי שרש"י ז"ל רומז בפירושו לדברי הרמב"ן דלעיל.

וגם נביא את דברי החיד"א בספר דבש לפי (מערכה ס אות טו) שכתב:
"והרב מורינו הרב ר' אליהו הכהן זלה"ה בעל "שבט מוסר" וכו' כתב בקונטרס כתב יד, דיש לומר דרומז על התורה דהייתה לפני הקדוש ברוך הוא קודם נתינתה לתחתונים, שהיו מספר אותיותיה לפניו, ואינה עשויה תיבות כמו עתה, והטעם [כדי] לסדרה [אחרי שתינתן לתחתונים, כלומר בהר סיני] כפי מה שיתנהג העולם [הזה]. ולפי חטא אדם הראשון סידר [הקדוש ברוך הוא] האותיות שלפניו בתיבות [ה]מספרות עניין מיתה ויבום וכיוצא, ואם לא היה חוטא, שלא היה מיתה, היה מסדר האותיות בתיבות מספרות עניין אחר.
ולכן אין בספר תורה לא נקודות, ולא פיסוק פסוקים, ולא טעמים, רמז לתורה שהייתה בתחילה תל של אותיות בלתי מסודרות.
ותכלית כוונתו יתברך כי כאשר יבא מלך המשיח ובלע המות לנצח, אין שייך מיתה וטומאה וכיוצא. ואז הקדוש ברוך הוא יפסיק תיבות של ספר תורה ויחבר אות תיבה זו באות תיבה זו לחבר תיבות שיובן עניין אחר, וזהו "תורה חדשה מאתי תצא" (מדרש רבה ויקרא פרשה יג, וילקוט שמעוני ויקרא פרק יא המשך סימן תקלה), והלא התורה נצחית [ואיך תצא תורה חדשה], אלא שספר תורה יהיה כעכשיו, והקדוש ברוך הוא ילמדנו לקרותו על סדר שיעור אותיות שיחבר זו עם זו שיהיה תיבה אחת, וילמדנו חילוק וחיבור התיבות, עד כאן לשון הרב מורינו ר' אליהו הכהן הנזכר זלה"ה בקיצור."
עתה נחזור להמשך דברי החיד"א:
"וממוצא דבר כי עתה שהתורה נתלבשה [בדרך] אשר שם ספורי"ם יקננו (מליצה ע"פ הכתוב: "אשר שם צפרים יקננו", תהלים קד, יז), יש גנות אם היה פותח ספר במדבר בפרשת פסח שני, וגם יש גנות [בפתיחת ספר] ב"מתאוננים" לפי ההתלבשות.
אך עיקר התורה, שהם צירופי שמות הקודש, לא יש בהם גנות כי אינם תיבות אלו וסיפורים, רק שמות הקודש ורמזים, אך לעתיד לבוא תהיה התורה משוללת מהסיפורים [אמנם] יהיו אותיות אלו [עצמן כמו היום] אלא [שאז יתגלה] שהן צרופי שמות ורזא דרזין [סודי סודות] ואז לא יהיה גנות כי לא יש מתאוננים וכיוצא. והיו שבעה ספרים."
והחיד"א מסיים את דבריו:
"אמנם על פי האמור ניחא, דעל ידי [חטא] העגל דנתלבשה תורה בסיפורים, הם חמשה ספרים, ולעתיד לבוא יהיו שבעה, דאז הם צירופי שמות הקודש, ולא יש מתאוננים וכיוצא. ולכן הטבת חמש נרות לבד, לפי הזמן שהם חמשה ספרים, והטבת שתים, כי השתים הם גנוזים עתה בתוכן [של החמשה ספרים] ולעתיד לבוא יתגלו".