המתלוננות מא' עד ת', לפי עקרון "אפקט הדומינו" יורות חיצים אל דמות הנשיא. הפנייה למזוז - היתה במקומה - בהיותו היועץ המוסדי של הנשיא וממשלת ישראל.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
האימרה לחקור את המקרה ביסודיות מא' עד ת', מקבלת משמעות מעשית וצינית. המתלוננות א', נ', ש'1 - ש'2 ואלה שעדיין בדרך, אם בכלל, יכסו את כל לוח הא'-ב'.
ברור לכל קורא, שהנשיא קצב, שאולי הצטייר כדמות בינונית, אפורה, לא מזיקה ולא יצירתית הפתיע את כולנו. השמועות, כדרכן של שמועות וקטעי רכילות, הסתובבו במערכות העיתונים ובכנסת מזה חודשים רבים, עוד מתקופת פעילותו בליכוד וכהונותיו כשר מטעמם.
במקרים מסוג זה, "אפקט הדומינו" - הופך לרלוונטי ודומיננטי - ראה גם פרשיות קודמות נוסח איציק מרדכי - שר הביטחון.
הנשיא קצב, נקלע למצב אישי וציבורי קשה כאשר המתלוננת א' דרשה או לחצה או ניסתה לסחוט את הנשיא ובכסף, במשרה או בסידור עבודה מכובד. ברור לכל, שעקב אירוע מסוג זה, אי אפשר להשאיר את המצב ללא תגובה או פנייה לרשות המוסמכת. אם היה מדובר בשר, ח"כ, מנכ"ל - אולי היה מקום להמתין להתפתחויות ולנסות להשתיק את הנושא בדרך אחרת או אמצעים אחרים לרבות דמי-שתיקה.
כשמדובר בנשיא המדינה (או חלילה ראש ממשלה), הדבר לא מתקבל על הדעת - שיהיה נתון ללחץ או סחיטה בתפקידו. אי לכך, לכל הטוענים, המומחים והפרשנים שביקרו את הנשיא על כך שפנה ליועץ המשפטי לממשלה - נראה לי שטעות בידם.
נכון, היועץ מזוז איננו הפרקליט הפרטי של הנשיא - אבל הוא כן, הפרקליט המוסדי של הנשיא, ראש הממשלה, שרי הממשלה והח"כים. מעצם הגדרת תפקידו ומשמעותו, היועץ המשפטי לממשלה כהגדרתו - הוא היועץ המוסדי/ציבורי של הנשיא וממשלת ישראל ויתר הגופים הממשלתיים.
אילו התלונה/סחיטה של א' שהניעה את כל המערכת, היתה פנייה אישית למשה קצב עם סיום תפקידו, לא היה מקום לפנות למזוז. אבל כל עוד קצב בתפקיד נשיא, כל פנייה אליו במסגרת תפקידיו הממלכתיים, וכוחו ופעילותו כנשיא - הם פנייה ופגיעה במוסד הנשיאות - ולכן תחת המטרייה המשפטית של היועץ המשפטי.
יתירה מכך, הפנייה של א', כפי שעולה גם משני המכתבים של הנשיא ליועץ, היתה לסידור עבודה, לשדרוג בתפקיד, לתשלום דמי לא יחרץ בסכום גבוה, ומעל לכל לא תוך ועקב התפקיד - אלא לאחר 1.5 שנים של שהייה בחו"ל - וניסיון להשתקם ולהסתדר על קשר שהיה בעבר לרבות רמזים עבים על שוחד לנשיא בעניין החנינות - תלונה שדורשת ומחייבת חקירה מיידית ומעמיקה.
חוק יסוד הנשיא - מקנה לנשיא מספר סמכויות בתחום הפוליטי הפרוצדוראלי, כמו הטלת הרכבת הממשלה על ח"כ שנבחר ע"י הכנסת ויש בידיו גיבוי של רוב חברי הכנסת או סיכוי להרכבת ממשלה. בתחום החנינות - סמכותו להעניק חנינה וקציבת עונשים - לאחר פרוצדורה ארוכה של עבודה ביורוקרטית, לרבות זכות חתימה סופית לאחר המלצה וחתימת שר המשפטים. כמו כן, החוק מקנה לו חסינות בכל הקשור לתפקידיו כנשיא - ואי העמדה לדין במהלך כהונתו.
קשה להניח שבמסלול החנינה העובר מפרקליט מחוז, דרך מרכז חנינות במשרד המשפטים הממליץ לשר המשפטים, הממליץ לנשיא המדינה - ניתן לתת שוחד, אבל יש לציין כי תיאורטית הדבר אפשרי - ומה שניתן לביצוע תיאורטית יכול ועלול להתבצע במציאות.
יש שמועות לא מעטות, על "קבלני חנינות" למיניהם, שיכולים לבוא מקרב ח"כים, לוביסטים, מקורבים למיניהם, בעלי השפעה, יודעי דבר, חברי מרכז ליכוד לשעבר, אנשים מבחוץ או מהמערכת פנימה - לזרז חנינה, להקל, להקציב עונשים או להתפאר ולתת מצג שווא, שמסוגלים להניע את הגלגלים.
תלונה בכיוון זה, לרבות מתן כסף שמועבר לחשבונות בנק בחו"ל, לא יכול לעבור בשקט, שהרי העננה השחורה הזאת, לא תעלם אם לא תחקר עד תומה.
מרגע שהנשיא פנה ליועץ, מסר פרטים בכתב והבטיח לספק ראויות נוספות (כמו קלטות או תצהירים), החלו לנוע גלגלי החקירה - והיועץ אין לו שום אופציה פרט להורות על חקירה.
גם אם יתברר שחלק מהתלונות הן ישנות וחל עליהן חוק ההתיישנות, לפי החוק וחומרת העבירה, האפקט הציבור קיים והוא חשוב במקרים אלה.
גם תהליך "ההדחה" שנכשל אצל הנשיא קלינטון - לא יצליח גם אצל הנשיא קצב, בשל הצורך ברוב "מיוחס" בכנסת של 90 ח"כים.
יתירה מכך, גם עבירות שהתיישנו או נחקרו בעבר - יכולות לשמש כגיבוי ל"דפוס פעולה" - שהוא אלמנט משפטי חשוב לצורך הרשעה מה שקרוי "מעשים דומים" באותה שיטה או דרך פעולה.
במקרה של הנשיא קצב, רק לאחר חקירת המשטרה ע"י צוות מיוחד, ניתן יהיה לדעת על מצבו המשפטי, אבל לגבי מצבו הציבורי - הוא לא נראה טוב ולא "מריח" טוב. ואף על פי כן, המצב לא מחייב מהנשיא להתפטר, בשלב כה מוקדם.
לגבי העתיד - ימים יגידו - ואולי בכל זאת, כדאי לו להתייעץ עם הנשיא קלינטון.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
