הדברים שאני לא יודע שאני לא יודע... 

באחד המאמרים הקודמים דיברתי על הביטחון המדומה שיוצרת בנו אשליית הידיעה.

אשליית הביטחון הזאת היא אשלייה מסוכנת, כי בהרבה מקרים היא תוקעת אותנו ומונעת מאיתנו צמיחה.

בספרו "המרשת הגדול בעולם" - אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם בנושא של התפתחות אישית – המאסטר נותן לתלמידו ספר שעל כריכתו כתוב:

"הדברים שאתה לא יודע שאתה לא יודע",

וכשהתלמיד פותח את הספר הוא מגלה דבר מפתיע...

הספר הוא ריק...

פשוט דפים ריקים...

Tabula rasa...

כמו תודעת התינוק הרך שבא לעולם הזה בפתיחות אינסופית...

וכמובן, הוא לא מבין :-)

הוא לא מבין מה רצה להגיד המורה, מהי המשמעות של הכותרת המיסתורית של הספר?

המילים הללו כמובן לא מיועדים לחלק הרציונלי שבנו, אבל כדי בכל זאת לגעת במשמעות שלהם, עלינו להסתכל קודם כל על מודל ארבעת השלבים שפותח בפסיכולוגיה של למידה:

הפסיכולוגים גילו שכל פעם שאנחנו לומדים משהו חדש, אנחנו תמיד עוברים דרך אותם ארבעה שלבים אוניברסליים:

• חוסר ידיעה לא מודע – כלומר השלב שבו אתם אפילו לא יודעים שאתם עדיין לא יודעים משהו. למשל, לפני שנתקלתם בפעם ראשונה בסינים, סביר להניח שלא ידעתם שאתם לא יודעים סינית. דוגמא אחרת – אני, לפני שלמדתי את שיטת ה-NLP, לא העליתי בדעתי שקיימים דפוסי חשיבה מסויימים - מעין טריקים של חשיבה – שאנשים מצליחים ביותר במגוון התחומים – מספורט מקצועי ועד עולם העסקים - משתמשים בהם בשביל ליצור תוצאות יוצאת מן הכלל. לא ידעתי שאם מבינים את האופן שבו המוח מעבד מידע, אזי אפשר בקלות יחסית גם ללמוד וגם ללמד את הדפוסים הללו.

• חוסר ידיעה מודע - זה השלב שבוא אתם כבר מודעים לאותם דברים שאתם לא יודעים. למשל, פעם ראשונה שהתחלתם ללמוד נהיגה, אני מוכן להתערב שהייתם מאוד מודעים לחוסר המיומנות שלכם - בדרך כלל בשלב הזה יש גם רצון ומוטיבציה ללמוד את הדברים החדשים שאתם עדיין לא יודעים. המעבר משלב ראשון לשלב שני מלווה בתחושה של הפתעה, של תגלית – מה שפסיכולוגיה קוגניטיביים קוראים לו "חווית AHA".

•  ידיעה מודעת - זה השלב שבו אתם כבר מתחילים לרכוש מיומנות מסוימת, אבל עדיין צריכים לחשוב על כל צעד שאתם עושים. אם נמשיך עם הדוגמא של לימוד נהיגה, כאן מדובר על שיעור עשר או עשרים, שבו אתם עדיין חושבים "על איזו דוושה צריך ללחוץ, כדי להעביר הילוך...". בדרך כלל השלב הזה דורש המון ריכוז ומוטיבציה ולפעמים גם מלווה בלא מעט תסכולים.

•  ידיעה לא מודעת – בשלב הזה המיומנות הופכת ל"אוטומט" – אתם כבר לא צריכים לחשוב מה לעשות עם גאז, ברקס או הגה של האוטו, אלא פשוט שואלים את עצמכם "לאן אני רוצה להגיע?" ומאפשרים לתת-המודע שלכם לקחת אתכם לשם. השלב הזה מלווה בתחושת אלגנטיות וקלות. וזאת הסיבה שצופה מבחוץ יכול לחשוב לפעמים שמדובר בכישרון מולד, כי הוא לא יודע שזה משהו שכל אחד יכול להשיג אם פשוט יקבל הדרכה מדויקת וילמד בדרך נכונה.

אפשר להגיד שבעצם רק בשלב ברביעי באמת "למדתם", באמת רכשתם את המיומנות או יצרתם את השינוי שרציתם – שלושת השלבים הראשונים הם שלבי הכנה ולימוד.

יחד אם זאת, חשוב לזכור שהשלב הרביעי הוא רק חולייה אחרונה בתהליך שלם, בעל מבנה מאוד ספציפי. באחד המאמרים הבאים אני אדבר יותר לעומק על המבנה הזה ועל הטכניקות שפותחו במסגרת ה-NLP בשביל ליצור חווית למידה אפקטיבית ומהנה יותר.

היום אני רוצה להדגיש את התפקיד הקריטי של השלב הראשון - חוסר ידיעה לא מודע.

בעצם, השלב הזה הוא נקודת מוצא לכל התהליך, וכדי שנוכל לעבור לשלב שני, עלינו להיפתח למרחב הזה של "הדברים שאני לא יודע שאני לא יודע" – מה שאני קורה לו "מרחב השאלה". ברגע שיצרנו את הפתיחות הפנימית הזאת, ברגע ש"יצאנו מן הקופסא" של החשיבה השגרתית, אנחנו מאפשרים לתת-המודע שלנו ליצור אותה קפיצה קוונטית, אותה חווית AHA, שבה אנחנו מגלים פתאום שהעולם הרבה יותר גדול ממה שחשבנו, ושהאפשרויות רבות מספור.

חשוב לזכור שלא מדובר כאן באיזו מטאפורה מופשטת, אלא בחוויה מאוד מוחשית של גילוי, חוויה שכל אחד מאיתנו חווה לפחות פעם אחד בחיים.

למה זה דומה?

דמיינו שאתם נכנסים לחדר חשוך, שבה מקור אוד יחיד הוא פנס רחוק שמאיר דרך החלון הצר. אתם מסתכלים מסביב, אולי רואים צללית של איזה חפץ או שניים...

ואז קורה משהו מפתיע...

אתם נשענים במקרה על הקיר ולוחצים על המתג...

וכל החדר מתמלא אור...

ואתם מגלים מרחב ענק, מלא בהפתעות, באינספור דברים שלעולם לא שיערתם שתמצאו שם...

התחושה הזאת של "וואו"...

זה מה שקורה במעבר משלב 1 לשלב 2, כש"נופל לכם האסימון"..

ובשביל לאפשר את החוויה המדהימה הזאת, כל מה שצריך זה להיכנס למרחב השאלה – אותה השאלה האולטימטיבית:

"מה אתם עדיין לא יודעים שאתם עדיין לא יודעים?"