האתגר של כאן ועכשיו 

"עליכם להיות כאן ועכשיו" - מספר לנו הגורו התורן...

כמו שאומר ידיד שלי:

אבל ברצינות, למה כל כך קשה לנו להישאר באותו "כאן ועכשיו" החמקמק?
הרי ברמת השכל ברור לנו שזה הזמן היחיד שאנחנו באמת יכולים להיות בו...

נסו את זה עכשיו - עזבו הכול לכמה דקות ונסו פשוט להיות עם כל מה שקורה איתכם ברגע זה.

סביר להניח שמהר מאוד הרגשתם מעין חוסר שקט- זה מה שאקהרט טולה קורה לו "לגעת בגוף הכאב".

זה לא שהתזזתיות הזאת לא הייתה שם לפני זה, פשוט ברגע שמיקדתם את התודעה שלכם בהווה, סוף סוף שמתם לב כמה חוסר שקט יש שם בפנים.

השאלה המעניינת היא כמובן "מה גורם לאותו חוסר שקט?"

ווילהלם רייך - אבי שיטתת הביו-אנרגיה - שם לב שבמצב נורמלי מתרחשים בגוך שלנו לסירוגין תהליכים של התרחבות והתכווצות, האנרגיה הפנימית עולה באופן טבעי, מניעה אותנו לפעולה, ובעכבות הפעולה יורדת.

העניין הוא שבגלל ריבוי המגבלות בתרבות שלנו, הזרימה הטבעית של אנרגיה נקטעת, התנועה המחזורית מופרעת, וכתוצאה מכך, נבנים בתוכינו עודפי אנרגיה שגורמים לאותה תחושת באזזז שדיברנו עליה לפני זה.

הפרדוקס הוא שעודפי האנרגיה האלה אינם זמינים לפעולה, לכן רבים מאיתנו יכולים להרגיש חוסר שקט ועייפות בו זמנית.

קיימות שתי גישות עיקריות לשחרור חסימות והחזרת האיזון האנרגטי:

• הראשונה מציעה להעלות את רמת האנרגיה בגוף בצורה מבוקרת, עד שהחסימות כבר לא מסוגלות לבלום את זרימת האנרגיה ונפתחות. דוגמאות ידועות לגישה הזאת הן המדיטציות של אושו וריברסינג.

• הגישה השניה היא רכה יותר ומציע למוסס את החסימות בצורה עדינה באמצעות עבודת מודעות ממוקדת. לאסכולה הזאת שייכות השיטות של "תרפיה אנרגגטית", הכוללת, למשל, את רייקי ואת שיטת EFT.

שימו לב שגם כל השיטות של הפסיכולוגיה הקלאסית ושל קואוצ'ינג יכולות לעזור בהחזרת האיזון, אבל כולן עובדות בצורה עקיפה, בדרך כלל דרך הרובד מנטאלי. זאת הסיבה למה בעיות שלא נפתרות אחרי שנים של פסיכותרפיה יכולות להיעלם אחרי מספר סשנים של "עבודה אנרגטית".

בהמשך, אני מתכוון לכתוב יותר לעומק על שתי הגישות הללו, אבל בינתיים חשוב לי להדגיש שלא צריכים לבחור בין שתי הגישות שתיארתי לעיל - הנסיון שלי מלמד שדווקא השילוב של שני הניגודים יוצר את התוצאות הכי טובות לתווך הארוך.