ארץ הממשות והדמיון 

ארץ הממשות והדמיון

18/07/05

כתב: נמרוד נוי

בימים אלה - כחודש ימים לפני מועד תחילת פינוי המתישבים מרצועת עזה, במסגרת תוכנית הממשלה להתנתקות מהרצועה, ובעיצומו של קמפיין שובר הדמוקרטיה של מתנגדי ההתנתקות, המורכב בעיקרו מן ה'מתנחלים' חובשי הכיפות הסרוגות וחלקים נרחבים מן הציונות הדתית - מן הראוי שנברר לעצמנו את ההשתמעויות החשובות הנגזרות מן המצב.

די לאחוז ביד ולקרוא את ספרו של פרופסור דב שוורץ 'ארץ הממשות והדמיון' על מעמדה של ארץ ישראל בהגות הציונית הדתית כדי לשים את האצבע על מוקד הדברים הקורים לנו כאן. ואלה מקצת הדברים מפרק הסיכום של ספרו:

"עובדה מפליאה עולה מהפרקים שקדמו, והיא תפוצתה הנרחבת של התפישה המשיחית האפוקליפטית בקרב ההגות הציונית הדתית. כפי שהוצג בהרחבה בדיונים על חוג הראי"ה (הרב אברהם יצחק הכהן קוק). בכללו, תמכו הרב, חבריו ותלמידיו בגישה המשיחית האפוקליפטית (שינקה מההגות הקבלית), היה בהם כוח שכנוע פנימי רב, שהנה לאחר התהליכים המתרחשים כסימני גאולה וכתחילתה תבוא הגאולה הניסית הסופית בסגנון  אפוקליפטי מובהק. "כל מה שבהויה, אפילו גרגיר חול, ישיג צורה אחרת לגמרי". הם לא היססו מלקוות, כי בעתיד הקרוב יילחם אלוהים את מלחמות ישראל מן השמים, יווצר אדם חדש, ייעלם המוות ולא מן הנמנע שתתבטלנה המצוות"

"נשוב ונקבע: אחד המאפיינים המודגשים ביותר של המשיחיות האפוקליפטית הוא מעמדה העל טבעי והאלוהי של ארץ ישראל. כבר הספרות המדרשית האפוקליפטית הקדומה, שחדרה גם לקורפוס התלמודי, הציגה את ארץ ישראל כמקום שאיננו מציית לכללים הרציונליים. ארץ זו מתבלטת בקדושתה הבלעדית, היא מתרחבת לממדים קוסמיים והופכת מקום אלוהי.....הפיכת הזרם המשיחי בציונות הדתית לדומיננטי השליטה את מעמדה האי רציונלי של הארץ, והתפתחות רעיונית זו היתה כר נוח לאידיאולוגיה של שלמות הארץ.....נמצאנו למדים, שאיש הרוח הציוני הדתי מעולם לא זנח את המניע המשיחי כנותן טעם למאורעות. הציונית הדתית באה להחזיר ליושנה עטרת התפישה המקורית על גאולת ישראל. יש ששילבו תפישה משיחית מובהקת עם תפישה הלכתית של ארץ ישראל, ויש שמיזגו תפישה מטאפיסית של הארץ עם אותה תפישה משיחית".

"על פני השטח פעלו המניעים הפוליטיים החל מגישת ההצלה ממוראות האנטישמיות וכלה בבקשת הריבונות על אדמת מולדת. הפעילות ה"נורמלית" התנהלה במישור המעשי היום-יומי וחייבה שיתוף במערכות חברתיות ופוליטיות שגרתיות. מתחת לפני השטח מפעפע המודל המשיחי הנטורליסט, הרואה את הופעת הגאולה בעולם ארצי ובגבולות ההיסטוריה. הווה אומר, ההכרה במעשה הציוני כיוזמה אנושית היא ביטוי למימוש הגאולי בעולם הריאלי, כאן ועכשיו. ואילו המניע הכמוס ביותר היא השאיפה האפוקליפטית וראיית היוזמה האנושית כמבוא וכהכנה להתערבות האלוהית העל טבעית".

"הציונות הדתית לא הצליחה להעמיד תיאולוגיה שיש בה התמודדות אמיתית עם המודרנה, מאחר שאין היא מכירה בחילוניות אותנטית. התיאולוגיה שהצמיחה הציונות הדתית היא כוללת-כל ואין בה מקום לחילוניות.....קדושת הארץ הפכה את הציונות הדתית לקבוצה סגורה של מאמינים, שסביבותיה זרות לה ואינם נכנסות בסודה.....השמטת ערך הקרקע מגדר נושא לדיאלוג אפשרי על אודות המעמדה של ארץ ישראל התחוורה מרגע שאנשי חוג הראי"ה הציגו את האמונה בקדושת הארץ כחזות הכול: ארץ ישראל קובעת את פני המהלכים  האלוהיים".

בגוף הספר עצמו ובעיקר בחלקים המתיחסים לחוג הראי"ה וממשיכיו - בנו צבי יהודה קוק, 'הרב הנזיר', והרב יעקב חרל"פ - נפרש לנגד עינינו טקסט קבלי-משיחי ימי בניימי על מעמדה המיוחד של ארץ ישראל כישות בעלת קדושה עצמית וסגולות מיוחדות בדומה לסגוליות המיוחדת של עם ישראל. זהו טקסט מפואר מן ההבט ההיסטורי, הדתי והתרבותי שלו ומפחיד עד מאוד כשמנסים באמצעותו לפרש את המציאות החיצונית העכשוית ולפעול על פיו. קשים במיוחד הטקסטים המתארים את ארצות הגויים כארצות טמאות ואת הגויים כטמאים. בהמשך אנו רואים כיצד המהלכים התיאולוגיים מובילים לפיתוח אידאולוגיה מוצקה בדבר שלמות הארץ ולמדיניות "אף שעל": "אם אכן העם וארצו מהוים אחדות קיומית ואונטולוגית, הרי שפגיעה בשלמותה של הארץ היא גם פגיעה בנפש הלאום. התנחלות מלאה בשטחי הארץ היא בריאותו של עם ולחילופין ויתור על חבלי אדמת הקודש כמוהו כקטיעת איבר מהגוף החי. אם אכן ארץ ישראל היא יישות פרסונלית הקיימת קיום עצמאי במקביל לקיום הלאומי של עם ישראל, הרי שלא ניתן לכפות על יישות זו הכרעות אנושיות בלא הסכמתה כביכול ובניגוד לטבעה. לא ייתכן שבני אנוש חולפים ועוברים יקבעו למען ארץ נצחית את גורלה, בשעה שהיא אדון לעצמה ולגורלה. ומאחר שהארץ היא גורם יישותי קדוש, הרי שהפעילות למען שלמותה מזככת את עושיה, הנוטלים חלק בקדושתה. המאבק למען שלמות הארץ נתפש כתהליך קתרטי, המקרב דתיים וחילוניים וחושף את היסוד הקדוש של האחרונים".

מי יעצור כיום את הפונדמנטליזים היהודי הדתי בישראל ואיך, ויציל את המדינה מגלישה לתהו ובהו ואנרכיה שסופה קריסת המפעל הציוני כולו, נהפכה לשאלה הראשונה במעלה שצריכה להשאל במקומותינו. שלושה מקורות עיקריים אחראים למצב שנוצר: חולשת המערכת הפוליטית, חולשת האליטות, וחולשת הציבור החילוני ואותם יש לקדם ולשפר.

בעוד בנושאים החשובים של חיינו כאן, כמו כלכלה וחברה ושלום ובטחון, הולכת ומסתמנת הסכמה לאומית רחבה, הנובעת מעקרון המציאות האומר שהחיים חזקים מכולנו והתנאים החיצוניים השונים, כמו הגלובליזציה בהקשר הכלכלי-חברתי, והמצב הגיאופוליטי באזורנו בהקשר השלום והבטחון, מעצבים בגדול את הפתרונות האפשריים, וכל שנותר לנו הוא לשחק את המשחק המקומי במסגרת אותן מגבלות גלובליות - ניצבת מולם מערכת פוליטית מפוצלת ומיושנת, המתאפיינת במרכיבים שיבטיים עזים וחברה המרוממת את עצמה באידאולוגיות ובערכיות יתר על חשבון התמודדות עם המציאות וקידום ושכלול מערכות החיים השונות במדינה, שבמרכזה שתי מפלגות גדולות הנאבקות ביניהן למעלה משלושים שנה על הבכורה תוך ויתורים בלתי פוסקים למפלגות הדתיות כדי להעבירן לצידן במגמה להנציח את שלטונן על חשבון טובת המדינה ועתידה. הערכות פוליטית מחודשת היא הפתרון למערכת הפוליטית השוקעת. יש להתנתק מהמבנה המפלגתי-פוליטי הישן ולשאוף להקמת מבנה פוליטי חדש הנשען על שתי מפלגות בלבד. האחת, שמן הסתם תקרא ודאי המפלגה הדמקורטית הישראלית תאגד בתוכה את כל הכוחות הנאורים-ליברליים במדינה ממתוני הליכוד, בוחרי שינוי והעבודה, הציבור הדתי הנאור, וגם את מרבית חברי מרצ-יחד. והשניה, שמן הסתם תוכל להקרא בשם המפלגה השמרנית לאומית הישראלית, שתאגד תחתה את הגורמים הלאומיים-דתיים-משיחיים הקיצוניים. רק התלכדות סביב שכבת העומק התרבותית של התמודדות עם המציאות על דרך היצירה, תוך שימת דגש על ערכי הדמוקרטיה, הליברליזם, המודרנה והנאורות יכולה להצליח ולהוות מחנה משותף גדול ומלכד לציבורים נרחבים ביותר בחברה הישראלית. רק נסה לשכנע אותי בהגיון ואשתכנע ומה אנו יכולים לעשו טוב יותר מחר בבוקר שאנו קמים כדי שנחיה כאן יחד טוב יותר - צריכים להיות ממאפייני השיח הפוליטי הציבורי החדש של חיינו.

מדינת ישראל היא דמוקרטיה ליברלית וייצוגית, היא מדינת העם היהודי ומדינה מודרנית ומתקדמת. דמוקרטיה ליברלית איננה מתמצת רק בהחלטות רוב אלא היא בראש וראשונה חבילה של ערכים אנושיים שמאחוריהם נצבות מספר הנחות יסוד כמו מרכזיותו של האדם בעולם, החופש והחרות שלו וזכיותיו השונות, ובעיקר יכולתו להתמודד עם המציאות באופן עצמאי ואוטונומי מבלי שהוא נתון לשטיפת מוח או הפעלת סמכות וכוח של אחרים עליו. בשיטה זו מוטלת אחריות רבה על כתפי האליטות השונות במדינה, ויוזמה ואחריות אישית וציבורית של יחידים, של קבוצות בחברה האזרחית ושל האליטות היא מלת המפתח להצלחתה. בישראל האליטות היו עסוקות במשך שנים רבות בעצמן וכשהתעוררו לאחרונה הם פגשו במציאות הזויה וסהרורית כמעט בכל תחומי החיים במדינה. כיצד יתכן שבשעה שמתנהל במדינה קמפיין שובר דמוקרטיה על ידי המתנחלים ותומכיהם האליטות שותקות. איך קרה שכמעט אף אחד מן האליטה האקדמית העוסק במחשבת ישראל, בהיסטוריה של עם ישראל ובציונות, וביניהם גם זוכי פרס ישראל, לא קם ונשא את דבריו בתקשורת אל מול סיסמאות הכזב של המתנחלים וכנ"ל גם הוגי דעות בתחום מדעי המדינה ובתחומים אחרים רלוונטים.

המשבר החברתי-לאומי-פוליטי הפוקד כיום את מדינת ישראל מקורו כאמור בחולשת הציבור החילוני, בחולשת האליטות וחולשת המערכת הפוליטית המתלווה להן. חמישים ושבע שנים מאז קום המדינה וכמחצית השנים מזה מאז העלמות האבות המיסדים, ובעוד זקני החלוצים עדיין חיים בקרבנו - ממשיכיהם החילוניים, דור הבנים והנכדים, כאילו שכחו את ההיסטוריה הציונית, כאילו דבר לא קרה בעם היהודי במאה שנים האחרונות. לא רק שציבור גדול זה נוכס מערכי היהדות מסמליה ומתרבותה, הוא גם אינו מכיר את התופעה הדתית ככלל, את התנהגות המערכת הדתית ואת המנטליות של האדם הדתי. מעל לכל רבים בציבור החילוני בישראל לא זכו לקבל חינוך יהודי-חילוני ראוי לשמו וככך מרגישים עצמם לא בטוחים בחילוניותם ומוחלשים מול הציבור הדתי. בולט במיוחד חסרונו של אתוס ציוני-ישראלי חדש, סיפור שייצוק משמעות וטעם לחייהם של צעירי המחר. וכשמול הדתיות לא ניצבת חומה בצורה חילונית, עשירה בתרבות יהודית-ישראלית-אוניברסלית, המערכת הדתית תפעל נגדה ללא רחמים ללא גבולות וללא רסן.

דלדולה של המערכת הפוליטית, תהליכי ההמוניזציה המשתלטים עליה, חוסר יכולתו של הציבור הנאור להתלכד סביב הסכמה לאומית רחבה בשאלות היסוד של חיינו, המלחמה השיבטית בין הליכוד לעבודה תוך כדי פזילה תמידית לשותפים הדתיים וויתורים בלתי פוסקים לדרישותיהם, גורמים להפסדים עצומים למדינת ישראל ומדרדרים אותה אל פי התהום.

אם הסחף הזה לא ייעצר יהיה זה סופה של הציונות וסופה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. נצחון המיעוט הימיני-הדתי-לאומי-הקיצוני במאבק על ההתנתקות מרצועת עזה, תוך איום על כללי המשחק הדמוקרטיים, משמעותו קץ הדמוקרטיה בישראל, קץ שלטון החוק בה והשתררות מצב של אנרכיה. על אף המצב הקשה רב הסיכוי שתבונת הרוב תגבר ואולי ייהיה זה פתח לשינויים חיוביים מרחיקי לכת במפה הפוליטית. מאידך גוש אמונים בתבוסתו, ומקור הכוח הגאולי משיחי שלו בקרב הציבור, קרוב לודאי ישקעו למשבר אמוני-רוחני גדול בדומה למשבר שהתרחש ביהדות בעקבות התאסלמותו של שבתאי צבי. משבר שנוצר כתוצאה של הניגוד החריף בין המציאות הארצית החיצונית לבין החוויה הגאולית-משיחית הפנימית שבליבות המאמינים.