אנחנו חווים סבל רב תוך כדי החיים שלנו מכיוון שאנחנו לא חיים את עצמנו אלא איזשהי תבנית, אמנם מורכבת, אבל תבנית, של חשיבה, הרגשה, פעולה. תבנית שהיא כל כך מוגדרת ומוכתבת מראש שהיא הופכת אותנו לצפויים ברמה של דיוק מדהים, עד כדי רגע המוות שלנו.
אנחנו למעשה לא חיים בצורה הזאת, אנחנו מתקיימים, פשוט מונעים אוטומטית ע"י כוחות הפועלים עלינו והמשמרים אותנו בתוך אותה התבנית, אותה ההמשכיות. אנחנו פועלים, מרגישים, חושבים, בצורה מעגלית, החוזרת על עצמה, המחזקת את עצמה, עד שחלק כלשהו בנו קורס ואנחנו מתים.
במהלך הדרך הזאת מופיעים סימנים חלשים וחזקים הבאים להעיר אותנו משנתנו, להפיח רוח רעננה בתוכינו, רוח של עצמאות ויציאה לחופש של הוויה, יצירה וקיום שהוא מעבר לאוטומט. הסימנים הם שונים ומגוונים ויכולים להיות מחלות קשות, סכנות מוות, חוויות מוזרות שאנשים עוברים, אהבה גדולה, או כל דבר אחר שהוא חד פעמי וקשה, נפלא או מתמשך אך מיוחד במינו. בכל מקרה, חלק ניכר מהסימנים הללו אינם משנים כלל במרקם העניינים. הם אפילו אולי מחזקים את ההמשכיות ומוכיחים לנו את צדקת דרכנו. במקרים אחרים, האדם מתעורר לכמה זמן ואז חוזר לתרדמתו. במקרים נדירים, האדם קם לחיים.
באותו רגע, הוא מצטרף לדרך הלוחמים. הוא שואף לחופש ושחרור ממגבלותיו שאינן שלו למעשה. הוא שואף להתאחד עם עצמו ועם העולם ולהפוך לכלי של העוצמה שהוא. באותו רגע, לא ניתן למעשה לחזור לאחור והשיכחה היא כמעט בלתי אפשרית.
ההליכה בדרך הלוחמים הינה עניין של הכרח וחוסר ברירה עבור אותם אנשים הרואים, החשים, המתבוננים. אותם אנשים שחווים את האשליה ואת השקר שבתפיסת המציאות המקובלת ואינם מסכימים לקבלה עוד.
להולכים בדרך זו דרכים רבות ומגוונות לבחור את דרכם, כל אחד מהם למעשה יוצר את דרכו תוך כדי המסע והדרך אינה אחת, היא כמספר האנשים ההולכים בה. כל אדם נוסף שהולך בה, אבל, מהווה למעשה עוד גל של עוצמה הבא לקדם את היקום כולו לעבר החופש והאהבה.
סיומו של המסע אינו ברור כלל, כמו גם התוואי שיתפוש בדרכו. ההולך בדרך הלוחמים משתמש במוות שלו כמדריך ומאפשר לו להוביל אותו בשבילים המתפתלים והלא מוכרים של הדרך הנוצרת עם ההליכה בה. ההולך בדרך הלוחמים מכיר במוות שלו ומקבל אותו. מכאן, הדרך פתוחה לחתירה בלתי נלאית לעבר השחרור גם ממנו. השאיפה והמטרה קיימת. ההתנהלות היא ללא רבב, העבודה על המידה היא מתמשכת. הנקיון, האהבה.
יש מידה של בדידות להולכים בדרך, אולם היא אינה נתפסת כך. ברור להולך בה כי דרכו היא פרטית וכי רק הוא יכול להלך בה. אולם, ההולכים בדרך יכולים ונעזרים בלוחמים נוספים, כדי להיטיב ולשפר את האופן שבו צועדים כולם, לעבר חופש ואושר חדש.
