בעצם אני שמה לב שכל חיי כשרציתי להסביר משהו או שיסבירו לי זה היה כדי לדעת להסביר את זה הלאה.
הידיעה של הדברים תמיד היתה.
כאילו משהו מתיישב לו בבירור.
לא תמיד יכולתי להעביר הלאה את הידיעה שלי.
אפילו לא יכולתי לקרוא לזה ידיעה. זה היה ברור.
לא הבנתי איך אחרים לא ראו את זה כמוני.
לא הבנתי למה יש צורך להבהיר משהו שהוא ברור.
לדוגמא, כל הקטע שאנשים מתעסקים איתו שקשור לקבלה עצמית ואהבה עצמית.
לקבל אותי או לאהוב אותי.
אז עכשיו אנחנו שניים? אחד שמקבל או לא מקבל ואחר שמקבלים אותו או לא?
אני זה אחד. אני אוהבת. אני אהבה.
ואז כל הקטע של לאהוב את האחרים בחיים שלנו, אם כולנו אחד, (הומיטקויה או יאסין- אומרים האינדיאנים), הרי שכולנו אהבה.
לראות אותי כאחד עם כולם. לא, זה שוב לחלק אותי לשניים. זה שעם כולם וזה שרואה.
להיות אחד עם כולם. פה אמנם יש חלוקה עדין אבל זו חלוקה שאני שוות נפש איתה כיוון שאני אחד שהוא איבר בגוף הזה שנקרא כולם או עולם.
במשוואה הזאת, מי הוא האקסיסטנס? היקום, האלוהים, הרוח הגדולה? הוא הריקמה המחברת את כל האיברים? אבל אם האקסיסטנס הוא שותף שלי בעסק הזה שנקרא חיים אז אולי הוא משהו אחר? מה?
זה מזכיר לי כספית. גם אם נפזר אותה, ברגע שתהיה קירבה מספקת, הרי שהיא תתחבר לאחד.
הבעיה, אם כך, היא הריחוק. או ההתעקשות של חלק מאיתנו להתרחק. מהפחד מהחיבור שבו יאבדו את זהותם כגולה בודדת ויהפכו לחלק מגולה גדולה. מוותרים על להיות גדולים לטובת הייחודיות. זה יכול להיות עצוב. הבורות שלי. הויתור שלי על משהו גדול רק כיוון שהוא לא ידוע לי ועל כן, מפחיד אותי. אני לא אומרת שזה בסדר או לא בסדר. הכל בסדר. אני רק מעמידה את השאלה הזו אל מול עיניי. האם אני מוותרת על משהו גדול רק כי אני פוחדת? האם כשוויתרתי על משהו גדול לטובת ייחודיות, האם באמת קיבלתי ייחודיות? האם אני משהו מיוחד? האם זה שאני משהו מיוחד או הרעיון שיש לי שאני משהו מיוחד, הוא רווח? האם באמת? ואם יש בזה רווח, מה המחיר? האם אני לא משלמת מחיר כבד מידי על זה שאני שומרת על המיוחדות שלי או הייחודיות שלי? ועוד שאלה: מי יודע להגיד לי אם לא יכולתי להרוויח להיות גדולה בכדור הכספית הגדול ושם להיות ייחודית או מיוחדת?
כל כך הרבה שאלות.
וכולן, איך לאמר זאת בעדינות, תיאורטיות. פילוסופיות. ואם לא להיות עדינה, בולשיט של המיינד.
מה באמת יש לי? ייחודיות? מיוחדות? אחדות? חלק מכדור כספית אחד? כדור כספית קטן?
מה שבאמת יש לי והוא עובדה. כלומר: אין עליו ויכוח.
מה שבאמת יש לי זה אוויר נכנס לריאות ואוויר יוצא. 22 מעלות צלזיוס בחדר שלי בבית המלון בתל אביב. יש פה מד טמפרטורה במזגן. אוויר צונן על העור שלי. אני מרגישה את זה. לפ טופ על הבירכיים שלי ואני על המיטה. מוסיקת נשמעת באוזניי מהמחשב.
כדור גדול, כדור קטן, עולם, אקסיסטנס.
מילים.
אני אדם פשוט בדיוק כמוך.
פשוט זה כל הקסם.
הידיעה של הדברים תמיד היתה.
כאילו משהו מתיישב לו בבירור.
לא תמיד יכולתי להעביר הלאה את הידיעה שלי.
אפילו לא יכולתי לקרוא לזה ידיעה. זה היה ברור.
לא הבנתי איך אחרים לא ראו את זה כמוני.
לא הבנתי למה יש צורך להבהיר משהו שהוא ברור.
לדוגמא, כל הקטע שאנשים מתעסקים איתו שקשור לקבלה עצמית ואהבה עצמית.
לקבל אותי או לאהוב אותי.
אז עכשיו אנחנו שניים? אחד שמקבל או לא מקבל ואחר שמקבלים אותו או לא?
אני זה אחד. אני אוהבת. אני אהבה.
ואז כל הקטע של לאהוב את האחרים בחיים שלנו, אם כולנו אחד, (הומיטקויה או יאסין- אומרים האינדיאנים), הרי שכולנו אהבה.
לראות אותי כאחד עם כולם. לא, זה שוב לחלק אותי לשניים. זה שעם כולם וזה שרואה.
להיות אחד עם כולם. פה אמנם יש חלוקה עדין אבל זו חלוקה שאני שוות נפש איתה כיוון שאני אחד שהוא איבר בגוף הזה שנקרא כולם או עולם.
במשוואה הזאת, מי הוא האקסיסטנס? היקום, האלוהים, הרוח הגדולה? הוא הריקמה המחברת את כל האיברים? אבל אם האקסיסטנס הוא שותף שלי בעסק הזה שנקרא חיים אז אולי הוא משהו אחר? מה?
זה מזכיר לי כספית. גם אם נפזר אותה, ברגע שתהיה קירבה מספקת, הרי שהיא תתחבר לאחד.
הבעיה, אם כך, היא הריחוק. או ההתעקשות של חלק מאיתנו להתרחק. מהפחד מהחיבור שבו יאבדו את זהותם כגולה בודדת ויהפכו לחלק מגולה גדולה. מוותרים על להיות גדולים לטובת הייחודיות. זה יכול להיות עצוב. הבורות שלי. הויתור שלי על משהו גדול רק כיוון שהוא לא ידוע לי ועל כן, מפחיד אותי. אני לא אומרת שזה בסדר או לא בסדר. הכל בסדר. אני רק מעמידה את השאלה הזו אל מול עיניי. האם אני מוותרת על משהו גדול רק כי אני פוחדת? האם כשוויתרתי על משהו גדול לטובת ייחודיות, האם באמת קיבלתי ייחודיות? האם אני משהו מיוחד? האם זה שאני משהו מיוחד או הרעיון שיש לי שאני משהו מיוחד, הוא רווח? האם באמת? ואם יש בזה רווח, מה המחיר? האם אני לא משלמת מחיר כבד מידי על זה שאני שומרת על המיוחדות שלי או הייחודיות שלי? ועוד שאלה: מי יודע להגיד לי אם לא יכולתי להרוויח להיות גדולה בכדור הכספית הגדול ושם להיות ייחודית או מיוחדת?
כל כך הרבה שאלות.
וכולן, איך לאמר זאת בעדינות, תיאורטיות. פילוסופיות. ואם לא להיות עדינה, בולשיט של המיינד.
מה באמת יש לי? ייחודיות? מיוחדות? אחדות? חלק מכדור כספית אחד? כדור כספית קטן?
מה שבאמת יש לי והוא עובדה. כלומר: אין עליו ויכוח.
מה שבאמת יש לי זה אוויר נכנס לריאות ואוויר יוצא. 22 מעלות צלזיוס בחדר שלי בבית המלון בתל אביב. יש פה מד טמפרטורה במזגן. אוויר צונן על העור שלי. אני מרגישה את זה. לפ טופ על הבירכיים שלי ואני על המיטה. מוסיקת נשמעת באוזניי מהמחשב.
כדור גדול, כדור קטן, עולם, אקסיסטנס.
מילים.
אני אדם פשוט בדיוק כמוך.
פשוט זה כל הקסם.
יהודית (koyo)
"פשוט זה כל הקסם"
מאמנת לחיים של שפע מתוך הרמוניה.
מנחה ומלווה לאיזון והתעוררות בטרילותרפיה.
"פשוט זה כל הקסם"
מאמנת לחיים של שפע מתוך הרמוניה.
מנחה ומלווה לאיזון והתעוררות בטרילותרפיה.