ציצמום הפער בין מי שאנחנו למי שאנו רוצים להיות 

שלום יקירתי,
אמנם אנחנו נפגשות מחר, ובכל זאת רציתי שתקראי את זה לפני הפגישה.
במכתבך, דיברת על המפקדת שלך שנתנה לך הרבה השראה, ושהערצת אותה כיוון שיש בה גם צד קשוח, וגם צד רך. היא לא הייתה צריכה ל"התנחמד" כדי להשיג את רצונותיה ולהשפיע עליכם. הבנת שבעצם היא יכולה "לשחק" דמות בהתאם לתפקיד בו היא בוחרת באותו רגע, ובהתאם לדמות שנבחרה, היא בוחרת את תגובותיה.

במקומות שבהם הרגישה, שעליה להיות רכה כדי להיות אפקטיבית (כמו בזמן שמישהי רצתה לעזוב) היא הייתה רכה, ובמקומות שבהם הרגישה שצריכה להיות קשוחה היא הייתה קשוחה. התגובות שלה נבעו מההחלטות שלה, ולא מאיזה שהיא תגובה לא נשלטת שמקורה בסביבה החיצונית. איזשהו סוג של ביטחון עצמי, ומחוברות למהות, במובן של: אני בוטחת בעצמי, אני יודעת מה אני שווה, לכן אני לא צריכה להתאמץ כדי להיות נחמדה, אלא לבטא את כול מה שאני יודעת הכי טוב, כל זאת מבלי לוותר על הרוך והעדינות שבי.

היא ידעה איך להתמודד עם מצבים מסוימים, איך להיות חזקה. לא מפונקת, לא מתייאשת, ובעיקר לא עזבה דברים באמצע, ולא נשברה. היא התמודדה איתכם, לא באמצעות צעקות ועונשים, אלא על ידי כך שגרמה לכם להבין את מה עשיתם, ואף גרמה לכם לרצות לשפר את זה.

כל זאת לא גרם לך לסלידה ממנה ולכעסים עליה ("איך היא מעיזה או מי היא חושבת את עצמה" וכ"ו), אלא דווקא להתעניינות שלך בה, ולרצון שלך להיות קרובה אליה, וללמוד ממנה דברים. גם כשכעסה עלייך לא בצדק, בזמן שמכנסייך היו מחוץ לחולצה, מהר מאוד סלחת לה.

עד כה סיכמתי בקצרה את המכתב שלך ועל זה יש לי שני דברים להגיד:
דבר ראשון,
המפקדת שלך ייצגה את מי שאת רוצה להיות.
אותה אחת שבוטחת בעצמה, יודעת מה נכון ומה לא נכון, מרשה לעצמה לא ל"התנחמד" ודורשת תוצאות מעצמה ומסביבתה. מציגה מצוינות ושליטה בתגובות שלה לכול אורך הדרך. יודעת מתי היא בוחרת להציג את צידה הרך, ומתי להציג את צידה הקשוח, כששניהם מצויים בה במידה שווה ומאוזנת, והיא בוחרת להחצין אותם בהתאם למה שקורה סביבה. לא ממקום המגיב לאירועים ומופעל על ידם, אלא ממקום של עוצמה, שבאמצעותה היא בוחרת לבטא בכל רגע נתון, את מי שהיא בהתאם למה שקורה בחוץ. ובתוך כך, משיגה השפעה מקסימאלית, ותוצאות מצוינות.

דבר שני,
כל איכות (או ביקורת לחילופין) שאנחנו רואים באחר מקורה בנו. שוחחנו על כך בפגישתנו הקודמת שהאחר הוא בסך הכול רפלקציה, השתקפות של מי שאנחנו. לכן כשאני רואה מישהו, ואני אומר לעצמי "איזה נודניק הוא" בעצם דרכו אני רואה את הנודניקיות שלי. וכול שאר ה"פגמים" שאנחנו רואים באחרים הם בעצמם ה"פגמים" שלנו, שאנחנו רואים אותם דרך אחרים. אגב, ככל שאנחנו יותר כועסים על ה"פגמים" של האחרים כך אותו "פגם" מושרש בנו, וכנראה מאוד דומיננטי אצלנו. לכן אין לנו מה לכעוס על אחרים אלא להודות להם שימשו "מראה" למי שאנחנו, ושהם מסייעים לנו להבריא חלקים בנו. (אגב, אני אומרת "פגמים" במרכאות כיוון שאין באמת אדם פגום. בהגדרה כולנו שלמים, ובעודנו שלמים יש בנו רצון לצמוח ולגדול)

למה אני מזכירה את זה עכשיו?
כי זה נכון גם לגבי האיכויות של האחר. כשאני רואה תכונה שאני אוהבת באחר, זה כי אני אוהבת את התכונה הזו בעצמי. עובדה היא שכשאנחנו מאושרים יותר, ואוהבים את מי שאנחנו, לפתע פתאום כל האנשים סביבנו נראים יפים, טובים ומקסימים (אלא הן תכונות שלנו שאנחנו רואים דרך האחרים).

כול מה שאני מנסה להגיד לך הוא, שאת התכונות שראית במפקדת שלך, ושכל כך הערצת, את לא צריכה להתאמץ כדי שיהיו לך. יש לך אותן טבעית אחרת לא היית רואה אותן.

לא מאמינה לי?
תנסי לשאול את אחת מהחברות שלך שהיו בקבוצה, מה היא חושבת על המפקדת הזו? את תראי שהיא ראתה בה דברים אחרים או מינונים אחרים של אותה תכונה כי החברה ראתה את הדברים אחרת ממך (ההשתקפות של המפקדת בה הייתה אחרת).

על כל פנים הסיבה לעוצמות הגדולות שחווית דרך המפקדת היא, שבעצם התחוור לך שכול מה שאת רוצה להיות ומשתוקקת לו, כבר נמצא בתוכך.
התסכול הגדול שהיה מנת חלקך, לא נבע מכך שאין לך את זה, אלא מכך שיש לך את זה, ושאת לא מעיזה לבטא את זה בקול רם.
אגב, התסכול גדול יותר כשאתה מבין שיש לך, ושאתה לא משתמש, לעומת ההבנה שאין לך ואף לא היה לך. למשל אם אין לך כסף בכיס ואתה רוצה לקנות לעצמך משהו, אתה מתוסכל במידה מסוימת אבל אם יש לך מלוא חופן מטבעות זהב בכיס, ואתה לא מעיז להוציא ולהשתמש בהם, אז תסכולך גדול שבעתיים.

ברגע שתרשי לעצמך להוציא את חופן המטבעות מכיסך ותשתמשי בהם, או אם נעזוב לרגע את המטאפורה, כשתרשי לעצמך לבוא לידי ביטוי במלוא עוצמתך, פתאום כבמטה קסמים לא יקרה מצב שבו "שום דבר ממה שאני עושה או אעשה הוא לא משמעותי" (ציטוט מתחילת מכתבך), ובכל נשימה שלך תעשי משהו משמעותי, כי תהיי מחוברת להוויה שלך.
עכשיו נשאר לשאול:

מה עוצר אותך מלבטא את עוצמתך?
מה מפחיד בעוצמה הזו?
על מה עלייך לוותר כדי להרשות לעצמך לבטא את העוצמה הזו?
מה המחיר בביטוי העוצמה הזו?

את זה ננסה לענות במפגש הבא שלנו.