מאת:צבי גיל
"מעשים מגונים" הוא מושג שלא קיים במילונים וראוי להגדרה חדשה.החוק נגד "הטרדה מינית" הוא בחלקו דרקוני.
המצב הגיע לידי כך שבאינטרנט מופצת בימים אלה הודעה על האירועים הצפויים ביום האישה הבא: "בנושא הון,און ושלטון". ישאו דברים איש העסקים-עופר גלזר,אלוף(מיל) יצחק מרדכי,אמן אורח- חנן גולדבלאט.במעמד נשיא המדינה .בין המשתתפות יוגרל פרס תרסיס גז מדמיע."
זאת ללא ספק בדיחה יהודית-ישראלית טובה ומצחיקה אשר הגיבורים שלה הביאו על עצמם ואת נושא הסקס לפסגות החשיפה מול הציבור הרחב. מאחורי הבדיחה מסתתרת לא מעט צביעות, שכן אם נסיר את המחלצה מעל לבדיחה ונשאייה נמצא שכשם האופרה של מוצרט(רשימת קשל 588 - לידענים) cosi fan tutte - ככה עושות כולן.צריך רק להוסיף שככה עושים כולם.אלה שעושים.אלא מה,כולם,באותה מידה כמעט, מאבדים פרופורציה.גם אלה שנחשפים וגם אלה שחושפים.
כדי לסבר את האוזן יש לחזור למקור,ולמקורות ,על תפקיד המין והמשחקים שסביבו.
למשחקי אהבה ישנה מטרה אחת ויחידה:פרייה ורבייה. הטבע תכנת את האדם ככה שמין ומשחקי מין יביאו להמשכיותה של האנושות.פעם התוצאה הזאת הייתה בלתי נמנעת.מין הסתיים בדרך כלל בהריון ובלידה כמו גם בתמותה גבוהה של הילודים.אולם מקדמת דנה המין היה קשור בתחושות מענגות ושירים,סיפורים ואגדות חוברו סביבו ובשבחו.בין היתר ב" שיר השירים" שלנו במלל או ב"קמא סוטרא" שנתייחס בהמשך, גם במראה . האמצעי , עכשיו ובהיסטוריה,לא בהכרח משמש מטרה זאת והוא מהווה הנאה בפני עצמה.אבל גם הנאה זאת היא דבר טבעי, אנושי מאוד,מרגש ,מהנה ומביא הרפיה וביטחון עצמי לבני אדם במתחים שהוא עובר.
הטבע הוא שקבע שאובייקט המשיכה היא האישה, שכן האישה היא שנושאת את העובד ברחמה.שהאישה היא שמושכת אנו למדים מראשית הבריאה.את מי פיתה הנחש.לא את אדם.את חווה הוא פיתה,כי היא שמשכה אותו.ואם לא די במשיכה הטבעית של האישה,היא עושה הכול,או כמעט הכול,כדי לצאת מן הבית מטופחת ומושכת. החרדיות,רובן, לא זקוקות לזה,גם לא הבדוויות,כי אצלם הלידות באות מתוך אונס.לא שואלים אותן.אך מי זאת האישה החרדית או הבדווית שתתלונן על אונס,ומי זה בבית הדין הרבני,השרעי,או בערכאות השיפוטיות,יקבל טיעון כזה בחברה זאת.שם זה לא אונס.שם זה נוהג.
הארוטיקה היא חלק חשוב ואינטגראלי בחיינו. היא לא רק עניין של ממש,אלא גם עניין של דמיון,והדמיון אף הוא מתנת הטבע.לסופיה לורן היפה והמושכת מיוחסת אמירה כי "משיכה מינית מורכבת מחמישים אחוזים של מה שיש לך ועוד חמישים אחוזים ממה שאנשים חושבים שיש לך."
בהיסטוריה נתנו לכך ביטוי לא רק באמירות אלא גם בציור. ה- kama sutra הוא עדיין המדריך הארוטי הטוב ביותר מאז ומעולם.מקורו בתרבות הסנסקריט ההודית ומחברו הוא
Vatsyayana .ב"קמא סוטרא" יש תכנים וצורות צבעוניים בשפע.הוא ארוטי ולא פורנוגראפי.ומי ימלל מה שהשתולל בעידן הוויקטוריאני כאשר הרוזנים הורידו מכנסיים והגבירות הרימו את שבע התחתוניות והתירו את חגורת הצניעות.ומי יעלה מסך על הבימה של הזימה- הקדושה בימי הרנסאנס כאשר כל מי שזזה הייתה מטרה לפינים ברוכי אל, תוך כדי כריעה למושיע ולמריה.לא הכול היה מעשה שרירותי מצד הגברים.הזימה הייתה באופנה.
השופט אהרון אמינוף בהכרעת הדין במשפט של אב שאנס את בתו המאומצת,התבטא בין היתר:"ייתכן שמעשה הנאשם,נעמו למתלוננת." משפט זה מצד שופט הם גם חמורים וגם מטופשים.הוא יכול לחשוב ככה אבל אסור לו בשום אופן וצורה להתבטא ככה.אבל שהדבר עשוי להיות לא מופרך,זה עניין אחר.כאן לא מדובר בגילוי עריות,שכן הבת היא מאומצת,ומין הוא דבר שנהנים ממנו אם הוא לא בא בכפייה,או באילוץ.
"הטרדה מינית"
אגב בשום מילון או לקסיקון רגיל,(למעט בסלנגינים) ובראש וראשונה במילון אבן שושן אין מונח "מעשים מגונים".יש "מעשה סדום" שהוא משכב זכר.לעומת זאת בכל הקשור להטרדה מינית,אין צורך במילון יש חוק מתוקן משנת 1998 אשר רואה במעשה- עוולה,נזק אזרחי ועבירה פלילית הנושא עונש מאסר.בפרוש החוק כתובת עו"ד בלה כהן מנהלת המחלקה למעמד המשפחה והאישה של ויצו(באתר של ויצו) בין היתר: ," הטרדה מינית היא תרגום מילולי מאנגלית Sexual harassment והגדרתה במובן הרחב היא כול התנהגות בעלת אופי מיני של אדם אחד שיש בה כדי לפגוע באדם אחר,כגון:יריבות במקום העבודה, הבטחות על רקע מיני,ניסיונות להשגת טובות הנאה ,בדיבורים,ברמזים,בנעיצת מבטים באברי גוף אינטימיים של האישה,קריצה,סימן ביד, וכיו"ב".
אכן סל מלא וגדוש של איסורים ובניהם ונכדיהם, אשר שומר נפשו לא רק שירחק מהם,אלא יימלט למנזר הקרוב תוך הנחה שגם שם נעשים דברים אלה, אלא שמתלוננים פחות.
הנאמר, לעניות דעתי,גובל בחלקו באבסורד.אז אני אמשיך בנימה זאת.היה ומזכירה מופיעה במשרד בלבוש שמכסה כתף וחושף דדיים.אם לא מצא חן בעיניה מבטו של הבוס והיא גם לא מחבבת אותו במיוחד, היא יכולה, לכאורה, להתלונן על "הטרדה מינית".
הנושא הוא על סדר היום הציבורי מאז פרשת אלוף(מיל) יצחק מרדכי בהיותו שר הביטחון.אכן מקרה קיצוני.אך במרוצת הזמן הסוגיה קיבלה ממדים של מגפה,עד שכל אחד מסתכל סביבו שמא חס וחלילה הוא לא נדבק או הדביק מישהו או נכון יותר מישהי.וכדי שאבהיר את עצמי.אינני רואה כל פסול,לא בלטיפה,לא בחיכוך,לא במזמוז,לא ברמזים ולא במבטים,אלא אם כן אין הסכמה לפחות בשתיקה מצד המחוזרת,או הנחשקת,ולא תלויי בדבר אחר,כמו גמול ביחסי מנהל ועובדת או מפקד ומזכירה.ואם מתוך כול אלה ייצא תקל או רומן,הרי זה בינו לבינה,אם הם פנויים או שהם נשואים.זאת המלצה כללית ובייחוד בימים מעיקים אלה כאשר בני אדם,גברים ונשים, זקוקים לקצת חום ותשומת לב.וזה משפר את המוראל שכה דרוש בימים אלה.
המגפה של "מעשים מגונים" עלולה לפעול כבומרנג דווקא נגד הנשים.פתאום ירגישו מנודות,לא רצויות לא נחשקות ואילו הגבר ימשש עצים ואבנים.איזה מין עולם זה יהיה.
----------------------
* זאת תרומתי הצנועה להקלת העומס מן אוויר המהביל של הקיץ,מלהט החזית ולעמידה איתנה של הארוטיקה והעורף.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
