מושגים בסיסים זהר אהליאב
צ'י Qi
הצ'י הוא התמצית הקוסמית שמאחדת ומחברת את כל מרכיבי היקום ברמה הפיזית וברמה המטפיזית. הצ'י הוא אותו כוח הנמצא בכול: מינרל, צומח, חי ואדם. הוא הכוח המניע, מחייה ומזין את תכולת היקום. המושג צ'י הוטבע במהלך שושלת ZHOU (221-403 לפנה"ס). פירוש המילה המקורית בסינית הוא גז או אתר. באותה עת חשבו הסינים שהצ'י מורכב משישה מרכיבים: קור, חום, רוח, גשם, חושך ואור. התרכובת ומערכת היחסים בין המרכיבים יוצרת את איכות הצ'י ואת כמותו. תפיסה זו השתנתה במאה ה- 4 לפני הספירה לערך, כאשר הצ'י שויך לתחום הקוסמולוגי, למעשה עד היום הצ'י נתפס בתחום המטפיסיקה. לצ'י יש מקבילים בשפות שונות: בשפה היפנית הוא נקרא קי (רייקי) בהודית הוא נקרא פראנה, ביהדות הוא מכונה כוח החיים, וניסו אף לייחס לו שמות מודרניים כמו המינוח הרוסי ביו-פלסמה או השם שטבע וילהלם רייך אבי הביו-אנרגיה שקרא לו אורגון. עדיין כיום רב הנסתר על הנגלה. אנו חשים את נוכחותו אך אנו מתקשים להגדירו ולכמתו. על אף פי שבמאה האחרונה כומת באמצעות תגלית החשמל ואף רדיואקטיביות והחלקיק התת-אטומי. כל אלה הובילו למהפכה עמוקה בתפיסתנו את העולם.
על פי התפיסה הסינית החיים מורכבים משלוש רמות של צ'י שמתערבבות בינן לבין עצמן. צ'י קוסמי, צ'י אנושי וצ'י ארצי. נוכחות הצ'י מורגשת בחיי היום-יום באיכות האוויר שאנחנו נושמים במזון שאנחנו אוכלים באיכות השינה ועוד.
הצ'י הקוסמי הוא הצ'י שיורד בצורת ספיראלית ממרכזים אנרגטיים ביקום כמו כוכבים ומערכות כוכבי שבת או לכת אחרות עד אפילו למרכזי הגלקסיות. זהו הצ'י שממלא את כל היקום ומשפיע על איכות החיים ועל תהליכים אוניברסאליים. כל בעלי החיים והצמחים בכדור הארץ מושפעים רבות מאיכות הצ'י הקוסמי. הם עושים לו התמרה ומעבירים אותו הלאה לבני האדם ולחיות כמזון. הצ'י הקוסמי הופך גם להיות צ'י אקלימי שהוא מרכיב דומיננטי בחיי בני האדם על כדור הארץ.
הצ'י הארצי הוא מרכיב חשוב ביותר בתרבות הסינית ולמעשה ניתן לומר שתורת הפנג שואי בנויה עליו. הטופוגרפיה של פני השטח הכוללת את מבנה וצורות ההרים הימות המישורי והנחלים למעשה קובעת וגם מושפעת מתנועת הצ'י. מודל ארבעת החיות המיתולוגיות למעשה נקבע עלפי התבוננות בתנועת הצ'י במרחב. גם השדה המגנטי של כדור הארץ והמבנים מעשה ידי אדם בכדור הארץ מושפעים ומשפיעים על הצ'י הסביבתי. תכונה זו היא בסיסית וכל אדם גם אם המושגים האלה לא נהירים לו יכול לחוש את הצ'י, הסביבתי בטבע, בטיול, בערים שונות. התחושות שלבני האדם חשים במסעותיהם על פני הכדור הם האינטראקציה של הצ'י הארצי והצ'י האישי באותה נקודת בזמן ובמקום.
מרכיב נוסף של צ'י שמים משויך לזמן, גורם הקשור בוודאות לשינוי וטרנספורמציה. זמני היום והעונה המשתנים כתוצאה מפעילות שמימית.
הצ'י האישי הוא למעשה כמות ואיכות הצ'י שהאדם ניחן בו, דבר הנקבע על פי תאריך לידתו. אנרגיה זו תלויה בגורמים תורשתיים וסביבתיים ובמודעות אישית. צ'י זה הוא קבוע בכמותו, אין אפשרות להוסיף עליו אלא רק להחסיר ממנו, ומה שניתן לעשות הוא לאזן ולשפר את זרימתו בחייו של האדם. ההילה היא למעשה השדה האנרגטי האישי של האדם, או במילים אחרות ההקרנה של הצ'י שלו.
משחר ההיסטוריה האמינו כי אנרגיית הצ'י האוניברסלית שמקורה במעמקי הקוסמוס, מסוננת בראש ובראשונה על ידי תשעה כוכבים - ולכן השם צ'י תשעת הכוכבים.
הגבולות החיצוניים של מסנן או משפך זה היו על פי האמונה המקובלת שני הכוכבים וגה ופולאריס. וגה מייצג קצה אחד של הטווח: קור, חורף, והאנרגיה הסבילה של הירח. פולאריס, לעומתו קושר אל השמש ואל האנרגיה הפעילה של האש. וגה ופולאריס קושרו גם בהתאמה אל הכוחות המכונים: ין ויאנג. בין הכוכבים הללו משתרעים שבעת הכוכבים של צביר הכוכבים אורסה מאג'ור, המכונים גם הדובה הגדולה או המשפך הגדול. באופן מהותי צביר הכוכבים אורסה מאג'ור סב בין פולאריס לווגה ובזמני קדם פעל כמצפן המצביע לכיוון שונה בכל עונה. הבנה זו הובילה לרעיון אופייה העונתי של האנרגיה הקוסמית בעודה מתקרבת לכדור הארץ. זהו הבסיס לנומרולוגיה של צ'י תשעת הכוכבים.
ין ויאנג Yin & Yang
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"... בפסוק הראשון בספר הספרים טמונה ההכרה הראשונית בקיומם של שני עקרונות אוניברסאליים המסמלים את תחילתם של כל הדברים. הבנה זו חשובה שכן היא מהווה את הבסיס הראשוני והחשוב בהבנת מודל היין והיאנג. למרות זאת משחר האנושות אנו תוהים מהיכן הכול התחיל? אכן, מסתורי החיים מסקרנים ומולידים תיאוריות שונות, המתיימרות לענות על שאלות עתיקות יומין. רבים מאיתנו מאמינים, כי ישות יודעת-כל, שדבר לא נסתר מעיניה, יצרה את העולם ותכולתו. בקרב אנשי המערב מכונה נוכחות זאת אלוהים, כוח עליון, ים התודעה וכדומה. חלקינו מאמינים, כי נוצרנו ממקריות טהורה. כמובן, קיימת הגישה המדעית המקובלת של דרווין.
איש אינו יודע לאשורו את מקור הקיום האמיתי. אולם, עדיין אנו סקרנים ונחושים לחקור ולהבין את הלא ידוע. הסינים העתיקים התייחסו לין והיאנג כעיקרון ראשון ביחס לכול. מאמצע עד סוף שושלת Zhou (481-770 לפנה"ס), הפכו יין ויאנג לסמל של שני הכוחות הראשונים של הצ'י. היין הוגדר כעיקרון הנקבי של הטבע ולפיכך נחשב כפאסיבי וחלש. היאנג, לעומתו, הוגדר כעיקרון הזכרי של הטבע ולפיכך נחשב לאקטיבי וחזק.
כל חלק מנוגד לשני ובו זמנית תלוי בו לקיומו. נפרדים אך מחוברים, מדגימים היין והיאנג את התפתחותם של כל הדברים.
מושגי היין והיאנג טבועים עמוק בפילוסופיה, במדע וברפואה הסינים. מקורם ב- Dazhuan או ב- "פרשנות הגדולה" שנכתבה אודות ה- Yijing. ה- Dazhuan בצרוף ששה מאמרים נוספים מהווים אוסף המכונה Ten Wings (Shi Yi בסינית). האוסף מקבץ תיאוריות פילוסופיות אודות שיטות חיזוי, שנכתבו 600 שנה מוקדם יותר על-ידי המלך Wen ובנו הדוכס Zhou.
עיקרון היין ויאנג הינו בסיסי להבנה ועיסוק במטפיסיקה, בפנג שואי ובנומרולוגיה הסינית.
לסינים הדאואיסטים יש רעיון משלהם. מתוך הסתכלות וצפייה בכוחות הטבע וניטור השפעתם על גופנו, הם הסיקו כי אנו מהווים מיקרו-קוסמוס של עולם הטבע המאקרו-קוסמי. במילים אחרות, היקום המיקרו-קוסמי בגופנו הינו השתקפות של היקום הגדול, המאקרו-קוסמוס, אשר מחוץ לגופינו. לפיכך, ניתן להשוות בין לידתנו ללידת היקום.
על-פי התפיסה הדאואיסטית, אנו מגיעים מתוך ריק לחלל עצום, בו כל דבר מופיע.
חלל עצום זה מכונה Wuji, ממנו נובעת הבריאה והוא מקור הידע הטהור. ה- Wuji מתואר כמחזוריות, מעגליות ושלמות.
החלל המעגלי מסמל תנועה אין סופית ושלמות. המעגל יכול להופיע ריק ולא להכיל דבר, אך עדיין יהיה מלא באפשריות. ניתן לערוך אנלוגיה לרחם - בדומה לרחם, שניהם ריקים ומלאים. כאשר ביצה (ין) מופרת על ידי הזרע (יאנג), האחדות נשברת. הגרעין השקט והיציב, אשר מכיל אפשריות אין סופיות, נכנס לפעולה ומוכן לאפשר חיים. השינוי מתרחש. הישות הראשונה הקדומה ביותר נחלקת לשניים ויוצרת את שני כוחות הצ'י הבסיסיים ביקום - היין והיאנג.
כוחות אלה מיוצגים בסמל דמוי ראשן, בעל בליטה בקצה למעלה וחץ צר בתחתית, כפי ששוחה הדג וראשו קדימה. צורה זו הינה ה- Taiji, הצורה המורכבת מיין ויאנג, זוהי "תנועת האיזון" של שני החלקים.
מהי משמעות הנקודות בתוך סמל הין והיאנג? למעשה, אלו הן לא נקודות, אלא תזכורת למודעות שלנו. העין הלבנה בתוך הין השחור והנקודה השחורה ביאנג הלבן מסמלות פוטנציאל לשינוי. שום תופעה אינה יכולה להיות יין שלם, בדיוק כמו שדבר אינו יכול להיות יאנג שלם. לדוגמא, לילה משתנה ליום באופן בלתי נמנע, מות וריקבון מולידים תמיד חיים חדשים.
בקוסמולוגיה הסינית מוצב הדרום תמיד למעלה ויש לכך הסבר: הדרום הוא מקור החום והרוח החמה, שמשפיעה על היבול והבריאות הטובה. היאנג, כאמור, מסמל קיץ וצהריים. היות שהחום בעלייה, הוא נמצא ב- "ראש" האנרגיה ומוצב בקצה העליון השמאלי של ה-Taiji. היות שהשמש זורחת במזרח, כיוון הצד יאנג הוא מהמזרח למערב.
לעומתו, היין מסמל את הצפון, אשר מייצג קור, רוחות חזקות, מתקפות ברברים ומחלות. ה"כובד" של הקור "נופל" מטה, כמו שהקיץ גולש לסתיו, מערכת השמש יורדת במערב ואור היום יורד בחצות. הגיוני אם כן, שראשו השחור של היין יהיה מונח למטה בצד הימני של ה-Taiji. למעשה, הדרך בה ממקם יועץ הפנג שואי את ה-Taiji היא אינדיקציה לידיעותיו הבסיסיות.
ניתן לסכם את מודל הין והיאנג בשישה עקרונות בסיסיים:
עקרון ראשון - ין ויאנג שני אלמנטים מנוגדים והפוכים, המתקיימים זה לצד זה:
הבסיס להבנת עיקרון זה ניתן להבין מהתבוננות פשוטה על האופן בו פועלים חוקי הטבע הבסיסיים, הבאים לידי ביטוי בשני חצאיו, הלבן והשחור, של סמל היין והיאנג.
לילה הוא ין והיום הוא יאנג. לכן ניתן להעמיק ולהשליך עיקרון זה למימדים נוספים בחיינו: לילה משמעו חושך, כהות, שינה, מנוחה, סטטיות, התכנסות, עצירה, דעיכה וכד'. לכן, תכונות אלה הן ייניות.
עודף ין, יתרום לתחושת כבדות, לאות ואפילו עצב ודיכאון. לא תהיה ההנעה לפעילות, יוזמה ועשייה, יוצר קושי ליזום מהלכים חדשים בחיים והחיים לא ינועו כפי שמצופה.
לעומת זאת, היום הוא יאנג - לכן הוא יבוא לידי ביטוי באנרגיה דינאמית, בעלת השפעה על כל תחום בחיינו: תפקודי, קוגניטיבי, רגשי ומנטאלי.
העיקרון השני - השלם הוא סכום שני חלקיו:
המשמעות כי העולם וכל דבר הקיים בו, מורכב משני האלמנטים, החיים זה לצד זה ולא יכולים להתקיים אחד ללא השני, כגון: זכר ונקבה, שינה וערות, לבד וביחד ועוד. בסמל הין והיאנג בא עיקרון זה לידי ביטוי בצורת העיגול השלם, הסימטרי והאינסופי.
תפיסת השלם מקורה בקבלתו כבעל שתי איכויות שונות - מנוגדות. היממה, אינה אלא סכום חלקיה - היום והלילה. העובר, נוצר מתא זרע ותא ביצית. בלעדיהם לא ייווצרו תנאי חיים. גם ביחידה הזוגית ניתן למצוא ביטוי לעיקרון זה כאשר שני אינדיבידואלים יוצרים תא אחד - המערכת הזוגית, מזינים אותה ומתגבשים לתוכה במסגרת ייחודית עם אפיונים משלה.
העיקרון השלישי - חוק התנועה או ההשתנות:
היין והיאנג נמצאים בתנועה ובהשתנות מתמדת. אותה יחידה זוגית עוברת כל העת שינויים, כאשר שני האינדיבידואלים, עוברים כל העת, כיחידים, שינויים ומהלכים פנימיים וחיצוניים. חלקי היממה או עונות השנה, נמצאים כל העת בתנועה, כאשר הלילה או היום אינם מתחילים בנקודה אחת ומסתיימים באחרת. בכל רגע נתון מתקיימת בהם תנועה דינאמית, המורכבת מאין ספור גוונים ווריאציות. כך גם הקיץ, החורף. גם בחיינו, קיימת דינאמיקה אין סופית, לכן, נכון יהיה על פי הבנת הפנג שואי, כי הבית, המשמש כבבואה של אישיותנו וחיינו,יתאים עצמו לחוק ההשתנות. אם למשל, לתוך הבית אין יוצא ואין נכנס, אין שוני או תנועה, הרי שבנקל נמצא עצמנו במצב סטאטי על ציר החיים, וברמות ה"החשיבה" נישאר תקועים, ללא כיוון, ללא תנועה, ללא שינוי או התרחשות פנימית וחיצונית. חוק התנועה וההשתנות מתואר בסמל היין והיאנג בצורתם של שני חצאי המעגל - השחור והלבן, הדומה לתנועה בלתי פוסקת, בתוך הדינאמיקה של השלם.
עיקרון רביעי - בין שני הקטבים השחור והלבן קיים רצף דינאמי של אירועים והתרחשויות:
אשר כל אחד מהם מכיל תכונות ין ויאנג, ותכונות אלה הנן יחסיות מול תכונותיהם של אלמנט קרוב אחר. בסמל הין והיאנג, קיימת נקודה שחורה על חציו הלבן, ונקודה לבנה על חציו של השחור. מכאן ניתן להסיק כי אין יאנג מוחלט, אין ין מוחלט. בחורף, ישימים חמימים יותר, בקיץ ישנם ימים קרירים יותר. אנשים הבוחרים בקצוות החיים, אינם יכולים להכיל באמת את משמעות החיים האמיתית שמשמעה שינויים ותמורות, ומתקשים לתפקד באורך חיים מאוזן. השימוש בביטוי: לראות את העולם בשחור ולבן, נועד לתאר מצב בו אדם רואה את העולם בקצוות, מתוך קנאות או עיקשות, ושולל מעצמו את היכולת לראות את צבעי הביניים שבין השחור והלבן - שני קצוות. עיקרון היחסיות, כמו בטבע, משקף את החיים כהווייתם, כאשר הנם מורכבים ממצבים שאינם לרוב חד משמעיים. אם כן, איכותה של כל תכונה, על פי רעיון היין והיאנג, תיקבע ביחס לתכונה אחרת. לדוגמא: שעת בין ערביים תהיה יינית ביחס לשעת הצהריים, אך יאנג משעת חצות. האביב הנו יאנג ביחס לחורף, אך יותר ייני ביחס לקיץ. אנשים במהותם נמצאים על ציר הין והיאנג ברמות שונות שלמזג, רגש או עשייה בבית ובסביבה על ציר החיים.
עקרון חמישי - הקוטביות:
עקרון הקוטביות מתקיים כאשר אנו כמו הטבע, נעים על ציר תנועה בלתי פוסק, בין שני קטבים הפוכים. שיאו של האחד מבשר את תחילת הדרך חזרה לכיוון הנגדי - וחלילה ההיפך. כך כאשר הגענו מנקודת שיאו של החורף (הין השחור), נחזור בהדרגה לנקודת שיא הקיץ (היאנג הלבן). כאשר נגיע לשיא הערנות, נתחיל בהדרגה להתעייף, ואז נגיע אל נקודת שיא השינה וחוזר חלילה. רבים מאיתנו מכירים את התחושה בה אנו רוצים לרוקן את עצמנו מאנרגיות קשות או מטרידות ולהטעין את עצמנו באנרגיות חדשות. התופעה באה לידי ביטוי באנשים שאחת לתקופה עושים "סדר" בבית, מרוקנים מגרות, מפנים חפצים או זורקים דברים. לאחר תקופה מסוימת בה חשנו כי "התנקינו" מאותן אנרגיות, נחזור לנקודה בה נרצה לשובו לאגור. גם במערכות יחסים, רבים מאיתנו זקוקים לפרקים להיות לבד. לאחר תקופה בה נחוש בודדים, נשוב ונרצה לחזור להיות עם אנשים.
עיקרון הקוטביות דומה להשוואת החיים לגלגל ענק, בו לעתים אנו למטה ולעתים למעלה, אולם הגלגל מסתובב תמיד, ללא הרף.
העיקרון השישי - האיזון:
עיקרון זה הוא המשכו של עיקרון הקוטביות, ואף החשוב מכולם. בכדי שנקיימן עלינו להיות מודעים לשני הקצוות ולשאוף להגיע לאיזון. למצוא רוגע שלווה ושקט לאחר יום עבודה לחוץ ומלא פעילויות.
לסיכום: ניתן לחלק אנשים לטיפוסי ין או יאנג. שיוכם לקבוצות אלה, דומה מעט לחלוקתם כטיפוסים מופנמים או מוחצנים. כמובן שחלוקה כזו הינה כללית. ברובנו קיימות תכונות זכריות ונשיות, ואנו יכולים לתפקד ברבדים מסוימים ובתקופות מסוימות כטיפוסים מופנמים או מוחצנים, ובעלי תכונות משולבות של יין ויאנג. הכול יחסי, ונמצא בתנועה מתמדת.
חמשת האלמנטים Wuxing
הקוסמולוגיה הסינית גורסת שניתן לחלק את כל הקיים ומתרחש בטבע בגופנו וחיינו לחמש פאזות, אשר מנהלות מערכות יחסי גומלין המסבירות את תנועת הצ'י במחזורי שינויי היין והיאנג. ניתן לתאר כל מקום ביקום ויהיה זה הכוכב המרוחק ביותר מכדור הארץ, על ידי מודל חמשת האלמנטים, שכל יסוד ניתן להגדיר ברמות: פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני. מרבית החומר שממנו לרמות: פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני.
מודל זה הוא עמוד השדרה ברפואה הסינית, פנג שואי, אסטרולוגיה סינית והנומרולוגיה.
כמו הין והיאנג, חמשת הפאזות הן סוגי צ'י, המשתנים עם הזמן. לדוגמה: קרח, שלג, קיטור וערפל מייצגים סוגי מים בצורות שונות ומשתנות. בדומה לכך, חמשת הפאזות הן חמישה אלמנטים פיזיים בטבע - אש, אדמה, מתכת, מים ועץ - המייצגים ביטויים שונים של תנועת הצ'י.
הסינים הקדמונים האמינו, כי האינטראקציה בין חמשת פאזות יוצרת את כל הקיים במישור השמימי, הארצי והאנושי. כל פאזה מאופיינת בצ'י ייחודי ולכן מנהלת יחסי-גומלין מיוחדים עם שאר הפאזות. צ'י האש קורן, צ'י האדמה מאחד, צ'י מתכת מכווץ, צ'י המים זורם וצ'י העץ עולה מעלה. הדרך בה מתקשרות חמשת הפאזות אחת עם השנייה, קובעת את איזון הצ'י בטבע, במרחב חיינו ובהווייתנו.
חמשת הפאזות משמעותן "חמשת סוגי הצ'י השולטים בזמנים שונים". תורת חמשת פאזות
נמצאה כבר במסמך הקדום Zuozhauan, עבודתו של Zuo Qiumin מ- 541 לפנה"ס.
בעוד האדמה ממוקמת במרכז, צ'י האש (דרום) דומיננטי בקיץ, צ'י מתכת (מערב) בסתיו, צ'י מים (צפון) בחורף וצ'י עץ (מזרח) באביב.
בתקופה המוקדמת (475-221 לפנה"ס) כל אחד מהמרכיבים הנ"ל התקיימו בנפרד. בזמן ושלת האן (206-220 לפנה"ס), התאחדו העקרונות והותאמו לשלם אחד. ראשית, הותאמו חמשת הפאזות לארבעת הכיוונים הקרדינאליים: פאזת האדמה במרכז, האש בדרום, מתכת במערב, מים בצפון ועץ במזרח. לאחר מכן, חיברו תרשים זה לשמונה כיוונים, שמונה טריגרמות ותשעת מספרי ה- Lousho. כמובן, כי התאמה בין מערכת של 4-5 אלמנטים למערכת של 8-9 אלמנטים יוצרת בעייתיות. כדי לפתור זאת, הקצו הסינים באופן שרירותי פאזות ל-4 פינות ה- Lousho.
מחזור התמיכה/ההזנה
מחזור התמיכה או מעגל ההזנה, מאופיין ביחסי איזון ותמיכה בין הפאזות. כל פאזה מזינה, או מגבירה את הפאזה הבאה אחריה. יחסים אלה ידועים יותר כיחסי "אם-ילד". כל פאזה היא בו זמנית "ילד" של פאזה אחרת ממנה הוא נוצר וגם "אם" של הפאזה הבאה אחריו.
לכן מחזור התמיכה:
עץ מזין אש - צמיחתו והתפשטותו של העץ, כמו גם ריקבונו והתייבשותו, נותנים חיים לאש.
אש מזינה אדמה - צ'י האש בוער ויוצר אפר.
אדמה מזינה מתכת - צ'י האדמה נדחס, מתכווץ ויוצר צ'י מתכת.
מתכת מזינה מים - מתוך כוחות המתכת המתכווצים מתעבה צ'י המים.
מים מזינים עץ - זרימת המים מזינה וממריצה את צמיחת העץ.
כל פאזה פועלת בהתאם למחזור השינויים בטבע, היוצר הרמוניה ואיזון.
מחזור השליטה
מחזור השליטה, מאופיין בזה שכל פאזה שולטת במקביל לה. זהו מחזור של חוסר איזון, המניע לפעולה צ'י חלש ומרוקן, שיוצר תקיעות וגורם בין היתר מחלות ומפגעים אחרים.
אש ממיסה מתכת.
אדמה חוסמת מים.
מתכת חותכת עץ.
מים מכבים אש.
עץ מכביד על האדמה.
מחזור השליטה מתאר את מאבקו של הצ'י הנמצא בעימות. מהפן החיובי, ניתן לראות כי יריבו של הצ'י מפקח ושומר עליו תחת שליטה. מן הפן השלילי, ניתן לראות כי מתנהל קונפליקט ממושך בין היריב לצ'י. במחזור השליטה הפאזות שולטות ומפקחות זו על זו, כך שאת מקום ההרמוניה תופסים צרימה וכאוס.
יש לציין, כי רבים מכנים את מחזור השליטה "מחזור ההרס", אולם אנרגיה לא ניתן להרוס, אלא רק לשנות את צורתה.
מחזור ההחלשה
מחזור ההחלשה משתמשים לצורך תיקון צ'י שלילי או לשולט בו. המחזור מפחית את כוחה של הפאזה השולטת ומחזיר את האיזון על כנו. מחזור ההחלשה מאגד בתוכו את מחזור השליטה ומחזור היצירה. הוא מיוצג על ידי תנועה נגד כיוון השעון במחזור הפאזות.
אדמה מפחיתה אש.
מתכת מזיזה אדמה.
מים מאכלים מתכת.
עץ שואב מים.
אש מאדה עץ.
באופן כללי, כאשר היחסים יצרניים, אין צורך בתיקון. אם פאזה אחת שולטת בפאזה השנייה, משתמשים בפאזה המחלישה, כדי להחזיר את המעגל לקדמותו, למחזור היצירה.
מחזור ההחלשה יוצר איזון ומשחזר את רצף יצירת הצ'י ללא תופעות לוואי. כוחו המתכווץ של צ'י המתכת והצ'י המתפשט של העץ מתאזנים בעזרת המים.
צ'י האש העולה והצ'י המתכווץ של המתכת מאוזנים על-ידי כוחו של צ'י האדמה וכן הלאה.
זהר אהליאב
צ'י Qi
הצ'י הוא התמצית הקוסמית שמאחדת ומחברת את כל מרכיבי היקום ברמה הפיזית וברמה המטפיזית. הצ'י הוא אותו כוח הנמצא בכול: מינרל, צומח, חי ואדם. הוא הכוח המניע, מחייה ומזין את תכולת היקום. המושג צ'י הוטבע במהלך שושלת ZHOU (221-403 לפנה"ס). פירוש המילה המקורית בסינית הוא גז או אתר. באותה עת חשבו הסינים שהצ'י מורכב משישה מרכיבים: קור, חום, רוח, גשם, חושך ואור. התרכובת ומערכת היחסים בין המרכיבים יוצרת את איכות הצ'י ואת כמותו. תפיסה זו השתנתה במאה ה- 4 לפני הספירה לערך, כאשר הצ'י שויך לתחום הקוסמולוגי, למעשה עד היום הצ'י נתפס בתחום המטפיסיקה. לצ'י יש מקבילים בשפות שונות: בשפה היפנית הוא נקרא קי (רייקי) בהודית הוא נקרא פראנה, ביהדות הוא מכונה כוח החיים, וניסו אף לייחס לו שמות מודרניים כמו המינוח הרוסי ביו-פלסמה או השם שטבע וילהלם רייך אבי הביו-אנרגיה שקרא לו אורגון. עדיין כיום רב הנסתר על הנגלה. אנו חשים את נוכחותו אך אנו מתקשים להגדירו ולכמתו. על אף פי שבמאה האחרונה כומת באמצעות תגלית החשמל ואף רדיואקטיביות והחלקיק התת-אטומי. כל אלה הובילו למהפכה עמוקה בתפיסתנו את העולם.
על פי התפיסה הסינית החיים מורכבים משלוש רמות של צ'י שמתערבבות בינן לבין עצמן. צ'י קוסמי, צ'י אנושי וצ'י ארצי. נוכחות הצ'י מורגשת בחיי היום-יום באיכות האוויר שאנחנו נושמים במזון שאנחנו אוכלים באיכות השינה ועוד.
הצ'י הקוסמי הוא הצ'י שיורד בצורת ספיראלית ממרכזים אנרגטיים ביקום כמו כוכבים ומערכות כוכבי שבת או לכת אחרות עד אפילו למרכזי הגלקסיות. זהו הצ'י שממלא את כל היקום ומשפיע על איכות החיים ועל תהליכים אוניברסאליים. כל בעלי החיים והצמחים בכדור הארץ מושפעים רבות מאיכות הצ'י הקוסמי. הם עושים לו התמרה ומעבירים אותו הלאה לבני האדם ולחיות כמזון. הצ'י הקוסמי הופך גם להיות צ'י אקלימי שהוא מרכיב דומיננטי בחיי בני האדם על כדור הארץ.
הצ'י הארצי הוא מרכיב חשוב ביותר בתרבות הסינית ולמעשה ניתן לומר שתורת הפנג שואי בנויה עליו. הטופוגרפיה של פני השטח הכוללת את מבנה וצורות ההרים הימות המישורי והנחלים למעשה קובעת וגם מושפעת מתנועת הצ'י. מודל ארבעת החיות המיתולוגיות למעשה נקבע עלפי התבוננות בתנועת הצ'י במרחב. גם השדה המגנטי של כדור הארץ והמבנים מעשה ידי אדם בכדור הארץ מושפעים ומשפיעים על הצ'י הסביבתי. תכונה זו היא בסיסית וכל אדם גם אם המושגים האלה לא נהירים לו יכול לחוש את הצ'י, הסביבתי בטבע, בטיול, בערים שונות. התחושות שלבני האדם חשים במסעותיהם על פני הכדור הם האינטראקציה של הצ'י הארצי והצ'י האישי באותה נקודת בזמן ובמקום.
מרכיב נוסף של צ'י שמים משויך לזמן, גורם הקשור בוודאות לשינוי וטרנספורמציה. זמני היום והעונה המשתנים כתוצאה מפעילות שמימית.
הצ'י האישי הוא למעשה כמות ואיכות הצ'י שהאדם ניחן בו, דבר הנקבע על פי תאריך לידתו. אנרגיה זו תלויה בגורמים תורשתיים וסביבתיים ובמודעות אישית. צ'י זה הוא קבוע בכמותו, אין אפשרות להוסיף עליו אלא רק להחסיר ממנו, ומה שניתן לעשות הוא לאזן ולשפר את זרימתו בחייו של האדם. ההילה היא למעשה השדה האנרגטי האישי של האדם, או במילים אחרות ההקרנה של הצ'י שלו.
משחר ההיסטוריה האמינו כי אנרגיית הצ'י האוניברסלית שמקורה במעמקי הקוסמוס, מסוננת בראש ובראשונה על ידי תשעה כוכבים - ולכן השם צ'י תשעת הכוכבים.
הגבולות החיצוניים של מסנן או משפך זה היו על פי האמונה המקובלת שני הכוכבים וגה ופולאריס. וגה מייצג קצה אחד של הטווח: קור, חורף, והאנרגיה הסבילה של הירח. פולאריס, לעומתו קושר אל השמש ואל האנרגיה הפעילה של האש. וגה ופולאריס קושרו גם בהתאמה אל הכוחות המכונים: ין ויאנג. בין הכוכבים הללו משתרעים שבעת הכוכבים של צביר הכוכבים אורסה מאג'ור, המכונים גם הדובה הגדולה או המשפך הגדול. באופן מהותי צביר הכוכבים אורסה מאג'ור סב בין פולאריס לווגה ובזמני קדם פעל כמצפן המצביע לכיוון שונה בכל עונה. הבנה זו הובילה לרעיון אופייה העונתי של האנרגיה הקוסמית בעודה מתקרבת לכדור הארץ. זהו הבסיס לנומרולוגיה של צ'י תשעת הכוכבים.
ין ויאנג Yin & Yang
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"... בפסוק הראשון בספר הספרים טמונה ההכרה הראשונית בקיומם של שני עקרונות אוניברסאליים המסמלים את תחילתם של כל הדברים. הבנה זו חשובה שכן היא מהווה את הבסיס הראשוני והחשוב בהבנת מודל היין והיאנג. למרות זאת משחר האנושות אנו תוהים מהיכן הכול התחיל? אכן, מסתורי החיים מסקרנים ומולידים תיאוריות שונות, המתיימרות לענות על שאלות עתיקות יומין. רבים מאיתנו מאמינים, כי ישות יודעת-כל, שדבר לא נסתר מעיניה, יצרה את העולם ותכולתו. בקרב אנשי המערב מכונה נוכחות זאת אלוהים, כוח עליון, ים התודעה וכדומה. חלקינו מאמינים, כי נוצרנו ממקריות טהורה. כמובן, קיימת הגישה המדעית המקובלת של דרווין.
איש אינו יודע לאשורו את מקור הקיום האמיתי. אולם, עדיין אנו סקרנים ונחושים לחקור ולהבין את הלא ידוע. הסינים העתיקים התייחסו לין והיאנג כעיקרון ראשון ביחס לכול. מאמצע עד סוף שושלת Zhou (481-770 לפנה"ס), הפכו יין ויאנג לסמל של שני הכוחות הראשונים של הצ'י. היין הוגדר כעיקרון הנקבי של הטבע ולפיכך נחשב כפאסיבי וחלש. היאנג, לעומתו, הוגדר כעיקרון הזכרי של הטבע ולפיכך נחשב לאקטיבי וחזק.
כל חלק מנוגד לשני ובו זמנית תלוי בו לקיומו. נפרדים אך מחוברים, מדגימים היין והיאנג את התפתחותם של כל הדברים.
מושגי היין והיאנג טבועים עמוק בפילוסופיה, במדע וברפואה הסינים. מקורם ב- Dazhuan או ב- "פרשנות הגדולה" שנכתבה אודות ה- Yijing. ה- Dazhuan בצרוף ששה מאמרים נוספים מהווים אוסף המכונה Ten Wings (Shi Yi בסינית). האוסף מקבץ תיאוריות פילוסופיות אודות שיטות חיזוי, שנכתבו 600 שנה מוקדם יותר על-ידי המלך Wen ובנו הדוכס Zhou.
עיקרון היין ויאנג הינו בסיסי להבנה ועיסוק במטפיסיקה, בפנג שואי ובנומרולוגיה הסינית.
לסינים הדאואיסטים יש רעיון משלהם. מתוך הסתכלות וצפייה בכוחות הטבע וניטור השפעתם על גופנו, הם הסיקו כי אנו מהווים מיקרו-קוסמוס של עולם הטבע המאקרו-קוסמי. במילים אחרות, היקום המיקרו-קוסמי בגופנו הינו השתקפות של היקום הגדול, המאקרו-קוסמוס, אשר מחוץ לגופינו. לפיכך, ניתן להשוות בין לידתנו ללידת היקום.
על-פי התפיסה הדאואיסטית, אנו מגיעים מתוך ריק לחלל עצום, בו כל דבר מופיע.
חלל עצום זה מכונה Wuji, ממנו נובעת הבריאה והוא מקור הידע הטהור. ה- Wuji מתואר כמחזוריות, מעגליות ושלמות.
החלל המעגלי מסמל תנועה אין סופית ושלמות. המעגל יכול להופיע ריק ולא להכיל דבר, אך עדיין יהיה מלא באפשריות. ניתן לערוך אנלוגיה לרחם - בדומה לרחם, שניהם ריקים ומלאים. כאשר ביצה (ין) מופרת על ידי הזרע (יאנג), האחדות נשברת. הגרעין השקט והיציב, אשר מכיל אפשריות אין סופיות, נכנס לפעולה ומוכן לאפשר חיים. השינוי מתרחש. הישות הראשונה הקדומה ביותר נחלקת לשניים ויוצרת את שני כוחות הצ'י הבסיסיים ביקום - היין והיאנג.
כוחות אלה מיוצגים בסמל דמוי ראשן, בעל בליטה בקצה למעלה וחץ צר בתחתית, כפי ששוחה הדג וראשו קדימה. צורה זו הינה ה- Taiji, הצורה המורכבת מיין ויאנג, זוהי "תנועת האיזון" של שני החלקים.
מהי משמעות הנקודות בתוך סמל הין והיאנג? למעשה, אלו הן לא נקודות, אלא תזכורת למודעות שלנו. העין הלבנה בתוך הין השחור והנקודה השחורה ביאנג הלבן מסמלות פוטנציאל לשינוי. שום תופעה אינה יכולה להיות יין שלם, בדיוק כמו שדבר אינו יכול להיות יאנג שלם. לדוגמא, לילה משתנה ליום באופן בלתי נמנע, מות וריקבון מולידים תמיד חיים חדשים.
בקוסמולוגיה הסינית מוצב הדרום תמיד למעלה ויש לכך הסבר: הדרום הוא מקור החום והרוח החמה, שמשפיעה על היבול והבריאות הטובה. היאנג, כאמור, מסמל קיץ וצהריים. היות שהחום בעלייה, הוא נמצא ב- "ראש" האנרגיה ומוצב בקצה העליון השמאלי של ה-Taiji. היות שהשמש זורחת במזרח, כיוון הצד יאנג הוא מהמזרח למערב.
לעומתו, היין מסמל את הצפון, אשר מייצג קור, רוחות חזקות, מתקפות ברברים ומחלות. ה"כובד" של הקור "נופל" מטה, כמו שהקיץ גולש לסתיו, מערכת השמש יורדת במערב ואור היום יורד בחצות. הגיוני אם כן, שראשו השחור של היין יהיה מונח למטה בצד הימני של ה-Taiji. למעשה, הדרך בה ממקם יועץ הפנג שואי את ה-Taiji היא אינדיקציה לידיעותיו הבסיסיות.
ניתן לסכם את מודל הין והיאנג בשישה עקרונות בסיסיים:
עקרון ראשון - ין ויאנג שני אלמנטים מנוגדים והפוכים, המתקיימים זה לצד זה:
הבסיס להבנת עיקרון זה ניתן להבין מהתבוננות פשוטה על האופן בו פועלים חוקי הטבע הבסיסיים, הבאים לידי ביטוי בשני חצאיו, הלבן והשחור, של סמל היין והיאנג.
לילה הוא ין והיום הוא יאנג. לכן ניתן להעמיק ולהשליך עיקרון זה למימדים נוספים בחיינו: לילה משמעו חושך, כהות, שינה, מנוחה, סטטיות, התכנסות, עצירה, דעיכה וכד'. לכן, תכונות אלה הן ייניות.
עודף ין, יתרום לתחושת כבדות, לאות ואפילו עצב ודיכאון. לא תהיה ההנעה לפעילות, יוזמה ועשייה, יוצר קושי ליזום מהלכים חדשים בחיים והחיים לא ינועו כפי שמצופה.
לעומת זאת, היום הוא יאנג - לכן הוא יבוא לידי ביטוי באנרגיה דינאמית, בעלת השפעה על כל תחום בחיינו: תפקודי, קוגניטיבי, רגשי ומנטאלי.
העיקרון השני - השלם הוא סכום שני חלקיו:
המשמעות כי העולם וכל דבר הקיים בו, מורכב משני האלמנטים, החיים זה לצד זה ולא יכולים להתקיים אחד ללא השני, כגון: זכר ונקבה, שינה וערות, לבד וביחד ועוד. בסמל הין והיאנג בא עיקרון זה לידי ביטוי בצורת העיגול השלם, הסימטרי והאינסופי.
תפיסת השלם מקורה בקבלתו כבעל שתי איכויות שונות - מנוגדות. היממה, אינה אלא סכום חלקיה - היום והלילה. העובר, נוצר מתא זרע ותא ביצית. בלעדיהם לא ייווצרו תנאי חיים. גם ביחידה הזוגית ניתן למצוא ביטוי לעיקרון זה כאשר שני אינדיבידואלים יוצרים תא אחד - המערכת הזוגית, מזינים אותה ומתגבשים לתוכה במסגרת ייחודית עם אפיונים משלה.
העיקרון השלישי - חוק התנועה או ההשתנות:
היין והיאנג נמצאים בתנועה ובהשתנות מתמדת. אותה יחידה זוגית עוברת כל העת שינויים, כאשר שני האינדיבידואלים, עוברים כל העת, כיחידים, שינויים ומהלכים פנימיים וחיצוניים. חלקי היממה או עונות השנה, נמצאים כל העת בתנועה, כאשר הלילה או היום אינם מתחילים בנקודה אחת ומסתיימים באחרת. בכל רגע נתון מתקיימת בהם תנועה דינאמית, המורכבת מאין ספור גוונים ווריאציות. כך גם הקיץ, החורף. גם בחיינו, קיימת דינאמיקה אין סופית, לכן, נכון יהיה על פי הבנת הפנג שואי, כי הבית, המשמש כבבואה של אישיותנו וחיינו,יתאים עצמו לחוק ההשתנות. אם למשל, לתוך הבית אין יוצא ואין נכנס, אין שוני או תנועה, הרי שבנקל נמצא עצמנו במצב סטאטי על ציר החיים, וברמות ה"החשיבה" נישאר תקועים, ללא כיוון, ללא תנועה, ללא שינוי או התרחשות פנימית וחיצונית. חוק התנועה וההשתנות מתואר בסמל היין והיאנג בצורתם של שני חצאי המעגל - השחור והלבן, הדומה לתנועה בלתי פוסקת, בתוך הדינאמיקה של השלם.
עיקרון רביעי - בין שני הקטבים השחור והלבן קיים רצף דינאמי של אירועים והתרחשויות:
אשר כל אחד מהם מכיל תכונות ין ויאנג, ותכונות אלה הנן יחסיות מול תכונותיהם של אלמנט קרוב אחר. בסמל הין והיאנג, קיימת נקודה שחורה על חציו הלבן, ונקודה לבנה על חציו של השחור. מכאן ניתן להסיק כי אין יאנג מוחלט, אין ין מוחלט. בחורף, ישימים חמימים יותר, בקיץ ישנם ימים קרירים יותר. אנשים הבוחרים בקצוות החיים, אינם יכולים להכיל באמת את משמעות החיים האמיתית שמשמעה שינויים ותמורות, ומתקשים לתפקד באורך חיים מאוזן. השימוש בביטוי: לראות את העולם בשחור ולבן, נועד לתאר מצב בו אדם רואה את העולם בקצוות, מתוך קנאות או עיקשות, ושולל מעצמו את היכולת לראות את צבעי הביניים שבין השחור והלבן - שני קצוות. עיקרון היחסיות, כמו בטבע, משקף את החיים כהווייתם, כאשר הנם מורכבים ממצבים שאינם לרוב חד משמעיים. אם כן, איכותה של כל תכונה, על פי רעיון היין והיאנג, תיקבע ביחס לתכונה אחרת. לדוגמא: שעת בין ערביים תהיה יינית ביחס לשעת הצהריים, אך יאנג משעת חצות. האביב הנו יאנג ביחס לחורף, אך יותר ייני ביחס לקיץ. אנשים במהותם נמצאים על ציר הין והיאנג ברמות שונות שלמזג, רגש או עשייה בבית ובסביבה על ציר החיים.
עקרון חמישי - הקוטביות:
עקרון הקוטביות מתקיים כאשר אנו כמו הטבע, נעים על ציר תנועה בלתי פוסק, בין שני קטבים הפוכים. שיאו של האחד מבשר את תחילת הדרך חזרה לכיוון הנגדי - וחלילה ההיפך. כך כאשר הגענו מנקודת שיאו של החורף (הין השחור), נחזור בהדרגה לנקודת שיא הקיץ (היאנג הלבן). כאשר נגיע לשיא הערנות, נתחיל בהדרגה להתעייף, ואז נגיע אל נקודת שיא השינה וחוזר חלילה. רבים מאיתנו מכירים את התחושה בה אנו רוצים לרוקן את עצמנו מאנרגיות קשות או מטרידות ולהטעין את עצמנו באנרגיות חדשות. התופעה באה לידי ביטוי באנשים שאחת לתקופה עושים "סדר" בבית, מרוקנים מגרות, מפנים חפצים או זורקים דברים. לאחר תקופה מסוימת בה חשנו כי "התנקינו" מאותן אנרגיות, נחזור לנקודה בה נרצה לשובו לאגור. גם במערכות יחסים, רבים מאיתנו זקוקים לפרקים להיות לבד. לאחר תקופה בה נחוש בודדים, נשוב ונרצה לחזור להיות עם אנשים.
עיקרון הקוטביות דומה להשוואת החיים לגלגל ענק, בו לעתים אנו למטה ולעתים למעלה, אולם הגלגל מסתובב תמיד, ללא הרף.
העיקרון השישי - האיזון:
עיקרון זה הוא המשכו של עיקרון הקוטביות, ואף החשוב מכולם. בכדי שנקיימן עלינו להיות מודעים לשני הקצוות ולשאוף להגיע לאיזון. למצוא רוגע שלווה ושקט לאחר יום עבודה לחוץ ומלא פעילויות.
לסיכום: ניתן לחלק אנשים לטיפוסי ין או יאנג. שיוכם לקבוצות אלה, דומה מעט לחלוקתם כטיפוסים מופנמים או מוחצנים. כמובן שחלוקה כזו הינה כללית. ברובנו קיימות תכונות זכריות ונשיות, ואנו יכולים לתפקד ברבדים מסוימים ובתקופות מסוימות כטיפוסים מופנמים או מוחצנים, ובעלי תכונות משולבות של יין ויאנג. הכול יחסי, ונמצא בתנועה מתמדת.
חמשת האלמנטים Wuxing
הקוסמולוגיה הסינית גורסת שניתן לחלק את כל הקיים ומתרחש בטבע בגופנו וחיינו לחמש פאזות, אשר מנהלות מערכות יחסי גומלין המסבירות את תנועת הצ'י במחזורי שינויי היין והיאנג. ניתן לתאר כל מקום ביקום ויהיה זה הכוכב המרוחק ביותר מכדור הארץ, על ידי מודל חמשת האלמנטים, שכל יסוד ניתן להגדיר ברמות: פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני. מרבית החומר שממנו לרמות: פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני.
מודל זה הוא עמוד השדרה ברפואה הסינית, פנג שואי, אסטרולוגיה סינית והנומרולוגיה.
כמו הין והיאנג, חמשת הפאזות הן סוגי צ'י, המשתנים עם הזמן. לדוגמה: קרח, שלג, קיטור וערפל מייצגים סוגי מים בצורות שונות ומשתנות. בדומה לכך, חמשת הפאזות הן חמישה אלמנטים פיזיים בטבע - אש, אדמה, מתכת, מים ועץ - המייצגים ביטויים שונים של תנועת הצ'י.
הסינים הקדמונים האמינו, כי האינטראקציה בין חמשת פאזות יוצרת את כל הקיים במישור השמימי, הארצי והאנושי. כל פאזה מאופיינת בצ'י ייחודי ולכן מנהלת יחסי-גומלין מיוחדים עם שאר הפאזות. צ'י האש קורן, צ'י האדמה מאחד, צ'י מתכת מכווץ, צ'י המים זורם וצ'י העץ עולה מעלה. הדרך בה מתקשרות חמשת הפאזות אחת עם השנייה, קובעת את איזון הצ'י בטבע, במרחב חיינו ובהווייתנו.
חמשת הפאזות משמעותן "חמשת סוגי הצ'י השולטים בזמנים שונים". תורת חמשת פאזות
נמצאה כבר במסמך הקדום Zuozhauan, עבודתו של Zuo Qiumin מ- 541 לפנה"ס.
בעוד האדמה ממוקמת במרכז, צ'י האש (דרום) דומיננטי בקיץ, צ'י מתכת (מערב) בסתיו, צ'י מים (צפון) בחורף וצ'י עץ (מזרח) באביב.
בתקופה המוקדמת (475-221 לפנה"ס) כל אחד מהמרכיבים הנ"ל התקיימו בנפרד. בזמן ושלת האן (206-220 לפנה"ס), התאחדו העקרונות והותאמו לשלם אחד. ראשית, הותאמו חמשת הפאזות לארבעת הכיוונים הקרדינאליים: פאזת האדמה במרכז, האש בדרום, מתכת במערב, מים בצפון ועץ במזרח. לאחר מכן, חיברו תרשים זה לשמונה כיוונים, שמונה טריגרמות ותשעת מספרי ה- Lousho. כמובן, כי התאמה בין מערכת של 4-5 אלמנטים למערכת של 8-9 אלמנטים יוצרת בעייתיות. כדי לפתור זאת, הקצו הסינים באופן שרירותי פאזות ל-4 פינות ה- Lousho.
מחזור התמיכה/ההזנה
מחזור התמיכה או מעגל ההזנה, מאופיין ביחסי איזון ותמיכה בין הפאזות. כל פאזה מזינה, או מגבירה את הפאזה הבאה אחריה. יחסים אלה ידועים יותר כיחסי "אם-ילד". כל פאזה היא בו זמנית "ילד" של פאזה אחרת ממנה הוא נוצר וגם "אם" של הפאזה הבאה אחריו.
לכן מחזור התמיכה:
עץ מזין אש - צמיחתו והתפשטותו של העץ, כמו גם ריקבונו והתייבשותו, נותנים חיים לאש.
אש מזינה אדמה - צ'י האש בוער ויוצר אפר.
אדמה מזינה מתכת - צ'י האדמה נדחס, מתכווץ ויוצר צ'י מתכת.
מתכת מזינה מים - מתוך כוחות המתכת המתכווצים מתעבה צ'י המים.
מים מזינים עץ - זרימת המים מזינה וממריצה את צמיחת העץ.
כל פאזה פועלת בהתאם למחזור השינויים בטבע, היוצר הרמוניה ואיזון.
מחזור השליטה
מחזור השליטה, מאופיין בזה שכל פאזה שולטת במקביל לה. זהו מחזור של חוסר איזון, המניע לפעולה צ'י חלש ומרוקן, שיוצר תקיעות וגורם בין היתר מחלות ומפגעים אחרים.
אש ממיסה מתכת.
אדמה חוסמת מים.
מתכת חותכת עץ.
מים מכבים אש.
עץ מכביד על האדמה.
מחזור השליטה מתאר את מאבקו של הצ'י הנמצא בעימות. מהפן החיובי, ניתן לראות כי יריבו של הצ'י מפקח ושומר עליו תחת שליטה. מן הפן השלילי, ניתן לראות כי מתנהל קונפליקט ממושך בין היריב לצ'י. במחזור השליטה הפאזות שולטות ומפקחות זו על זו, כך שאת מקום ההרמוניה תופסים צרימה וכאוס.
יש לציין, כי רבים מכנים את מחזור השליטה "מחזור ההרס", אולם אנרגיה לא ניתן להרוס, אלא רק לשנות את צורתה.
מחזור ההחלשה
מחזור ההחלשה משתמשים לצורך תיקון צ'י שלילי או לשולט בו. המחזור מפחית את כוחה של הפאזה השולטת ומחזיר את האיזון על כנו. מחזור ההחלשה מאגד בתוכו את מחזור השליטה ומחזור היצירה. הוא מיוצג על ידי תנועה נגד כיוון השעון במחזור הפאזות.
אדמה מפחיתה אש.
מתכת מזיזה אדמה.
מים מאכלים מתכת.
עץ שואב מים.
אש מאדה עץ.
באופן כללי, כאשר היחסים יצרניים, אין צורך בתיקון. אם פאזה אחת שולטת בפאזה השנייה, משתמשים בפאזה המחלישה, כדי להחזיר את המעגל לקדמותו, למחזור היצירה.
מחזור ההחלשה יוצר איזון ומשחזר את רצף יצירת הצ'י ללא תופעות לוואי. כוחו המתכווץ של צ'י המתכת והצ'י המתפשט של העץ מתאזנים בעזרת המים.
צ'י האש העולה והצ'י המתכווץ של המתכת מאוזנים על-ידי כוחו של צ'י האדמה וכן הלאה.
זהר אהליאב
זהר אהליאב הוא ותיק המורים והיועצים בתחום המטפיסיקה הסינית,מחברם שדל חמישה ספרים בתחום ובעל אתר האינטרנט הגדול בעולם בתחום http://www.zohar.cn
