עזרה ראשונה להורה המודאג-חלק ב'-לנוער שנחשד בשימוש בסמים 

אילן גבאי-מטפל פרטני זוגי ומשפחתי-התמחות בטיפול בנוער בגיל ההתבגרות כולל נפגעי סמים
מען:כורזים 3א' תל-אביב 69185 טלפקס- 6481226 - 03 e-mail:ilangaby@netvision.net.il חדרי טיפול בת"א ורחובות

"עזרה ראשונה" להורה המודאג - חלק ב'
לנוער שנחשד בשימוש בסמים
תוכן העניינים חלקים א' + ב':

1.התייחסו למידע שקבלתם מחברי הנער כעל מידע אמין.

2. פנו למטפל מקצועי המתמחה בתחום הסמים.

3. צאו למאבק חכם ועקבי בנושא אחד בלבד - הפסקת השימוש בסם .

4 . עשו מאמץ לקבל את דרכו האישית של הנער ולשפר את רווחתו.

5. סרבו לנהל דיאלוג בוגר ו"אקדמי" עם הבן בנושא הקנביס(גראס,חשיש)

6. יש להעביר לנער מסר טוטאלי וחד משמעי בנושא השימוש בגראס.

7.תדאגו שהנער יעבור בדיקות שתן באופן סדיר-חובה! חובה! חובה!


חלק ב'
4 . עשו מאמץ לקבל את דרכו האישית של הנער ולשפר את רווחתו.
ההתנסות הראשונית של הנוער בסמים - התחלת השימוש - יכולה להיות תוצאה של צורך במימוש של סקרנות, דחף הרפתקני או הענות לציפייה חברתית.
נוער ש"טעם" פעם - ועזב לחלוטין את הסם - הוא לא מעניינינו.
אנחנו עוסקים באלה שממשיכים, באלה שמתמידים באופן רציף או אקראי ( - מה שנקרא
בחצי קריצה - "שימוש מזדמן קבוע").
ההתמדה בשימוש בסם היא בדרך כלל תוצאה של מצוקה מתמשכת, לחץ נפשי או כאב המלווים את חיי הנער. דעו לכם שנער שמתמיד בשימוש בסמים הוא נער במצוקה.
אל תאמינו לטענות שגורסות שהשימוש בסם - זה סתם, זה רק סגנון בילוי עכשווי, זה כמו עישון רגיל, זה חסר השפעה וכו'...נער משתמש הוא נער שבאופן בסיסי סובל.
נער משתמש הוא נער שמרגיש שלא מקבלים אותו ואת דרכו. הוא נער שעדיין לא מצא את מקומו. הוא טרם עיצב וטרם נפגש עם זהותו האמיתית. אנחנו לא נוכל לעשות במקומו את העבודה.
מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה קודם כל להקל עליו פיזית ופסיכולוגית במסע ההתבגרות הלא פשוט שהוא עושה. בלית ברירה המסע יכלול גם "שוטטות" מבולבלת וגם "התברברות" מידי פעם. זהו חלק חיוני במסע וזה לא נכון לשלול את זה ממנו.
אנחנו נדאג לשלול רק את אותו חלק במסע שבו הוא סטה לטריטוריה שיקרית ומזויפת - כלומר למחוזות הסמים.

כדי לצמצם את הסטייה צריך לדאוג לצמצום המצוקה. כדי לצמצם את המצוקה -
שנו את תפיסתכם וקבלו את זכותו לעצב דרך אישית השונה משלכם.
קבלו את הפירסינג המעצבן שהוא רוצה לשים בגבה, את התשובות הלקוניות המינימליסטיות שלו ("איך היה בביה"ס?" - "בסדר!"), את הסגנון המוסיקלי הנוראי שלו,
את הזמן המוגזם שהוא מבזבז על המחשב, איכות המזון הירודה שהוא אוכל, החברה המוזרה והמעצבנת שלו ועוד ועוד.....
תנו לגיטימציה לדרכו גם אם איננה מקובלת עליכם.
(( אני רוצה לסייג ולומר שאני כמובן מדבר על לגיטימציה לדברים שאינם
נכללים במסגרת שלושת הלאווים:
1.לא לפלילים 2.לא לסמים 3.ולא לפגיעה (מעשית) ברווחת ההורים)).

השקיעו בשיפור רווחת החיים שלו - זה חשוב! צריך להשקיע בשלב הראשוני ב"לייצר בריאות" עוד לפני שאנחנו יוצאים ל"מלחמה בחולי". לאורך כל התהליך עלינו ליצור מצב שבו הנער ירגיש שיש לו מה להפסיד. חשוב ליצור בחייו רווחה פיזית ובייחוד נפשית.
יש לדאוג למרחב אוטונומי מספק ולהמעיט ככל שניתן את העימותים בייננו לבינו.
נער שנמצא במצוקה נפשית ופיזית, נער שמרגיש שעצמאותו הכללית עומדת להיפגע - יתקשה מאוד להיפרד מהחומרים שמקילים עליו.,
נער שחופש הבחירה שלו בתחומים רבים מידי עומד להינזק - יפתח עמידות וינתק מאיתנו מגע. זכרו - נער שיש לו מה להפסיד יהרהר שנית האם כדאי לו להתמיד בשימוש.

לאופן ההתנהלות המשפחתית, לתקשורת ולדיאלוג ההורי יש השפעה רבה על הרגשתו של הנער. כדי לתקשר עם הנוער היום צריך ללמוד את השפה המתאימה.
העידן הפוסט מודרני שינה את כללי המשחק. אם לא הצלחתם לרכוש את השפה באופן טבעי - לכו ללמוד אותה אצל מבינים בתחום. תשקיעו בללמוד אותה! זה חשוב!


5. סרבו לנהל דיאלוג בוגר ו"אקדמי" עם הבן בנושא הקנביס(גראס,חשיש)
אם הילד שלכם יזמן אתכם לדיון על הקנביס- אל תענו להזמנה. הימנעו מכל שיחה אינטלקטואלית "אקדמאית" פתוחה בנושא. אל תסכימו לדבר איתו על מאמרים "מקצועיים" שהוא יעביר לכם מהעיתון או מהאינטרנט. אל תתפתו מכך שהבן היקר שלכם סוף סוף רוצה לשבת ולשוחח אתכם. הוא טומן לכם מלכודת! אין לכם שום סיכוי מולו.
הוא ינצח ואתם תפסידו! - גם אם לא תרגישו בכך. תפקידכם הוא להדגיש נחרצות את התנגדותכם לשימוש בגראס, ולהימנע מכל דיון חופשי בנושא. בל תרפה את ידיכם הידיעה שאולי גם אתם בין אלה שנגעו בעברם בחומר ולכן אין לכם את הזכות לדרוש ממנו.....
אל תרגישו חובה לנמק את התנגדותכם לשימוש בחומר. אבל אם אתם בכל זאת מרגישים חובה להיות הורים "נאורים ", משוחחים ומתדיינים - אל תתאמצו להציג נימוקים רציונאליים מידי.
בכל מקרה אין לכם שום סיכוי לשכנע אותו. אין לכם שום סיכוי לשנות את עמדותיו.
הוא מגובה ע"י תרבות- נגד שלמה, אלטרנטיבית, (מציאותית או ווירטואלית) - שוחרת גראס. התרבות ה"גראסולוגית" היא משוכנעת, משכנעת, חד משמעית, מבוצרת ומנומקת.
הנער נתמך ע"י 200 אתרים "מדעיים" באינטרנט. הוא יציג לכם עשרות טיעונים שאם אינכם אנשי מקצוע מנוסים בתחום - תתקשו להתמודד איתם. בנוסף לכך- סביר להניח שהוא כבר תחת השפעת הגראס, כך שכל מה שתגידו יהיה כנראה חסר משמעות.
זה לא ישפיע עליו כלל - ומבחינתו - זה רק יאפשר לו לתמרן אתכם בקלות. אפשרו לעצמכם שיחת "לייט" פתוחה עם ילדיכם בנושא זה - רק אם לא קיים חשד לשימוש.
אל תהיו כבולים בקונצפציה שגורסת שכדי לגרום לו להימנע משימוש בסם חובה לגרום לו לשנות את עמדותיו בנושא החומר ונזקיו. אל תקשרו בין השניים. מניסיון - זוהי השקעה במנייה מפוקפקת. זוהי אמנם דרך "חינוכית" מקובלת - אך לצערנו חסרת אפקטיביות בנושא זה. אל תתאמצו לגרום לו להפסקת השימוש בסם באמצעות שינוי עמדותיו.
אם הוא מתעקש (והוא אכן יתעקש - בגלוי או בסמוי) אז שיתעקש- שיחזיק בכל עמדה שהוא מוצא לנכון. את השינוי אתם תדרשו בכל מקרה - בהתנהגותו ובמעשיו.
אין זה משנה כלל אם הוא מזדהה עם העמדות שאתם מייצגים או שולל אותם.
אתם תגרמו לשינוי להתרחש! אתם תגרמו לו לסיים את השימוש!
השינוי יתרחש דרך הפעלת סנקציות אפקטיביות ובדרך כלל כואבות.
דרך הטבות פסיכולוגיות ומעשיות.
דרך הרגליות חדשה נטולת סמים שאנחנו נדאג ליצור ולתגמל.
אל תבזבזו את האנרגיה שלכם בניסיון לשנות את עמדותיו. זה לא אפקטיבי.
כדאי לכם לדעת שהמאבק הוא ארוך ומתיש וכדאי לחסוך כוחות כדי ל"הסתער" רק על היעדים עם פוטנציאל לתשואה רווחית.
6. יש להעביר לנער מסר טוטאלי וחד משמעי בנושא השימוש בגראס.
במידה וקיים חשד לשימוש, יש לקיים מפגש עם הנער (בעיתוי נכון ובאופן מתוכנן היטב)
ובתוכו להעביר מסר עוצמתי, חד משמעי, ברור, חותך ושאינו משתמע לשתי פנים.
מסר מתנגד, מסר השולל את השימוש בסם - בכל מקרה ובכל מצב.
דעו לכם שלשיחה "חינוכית" רגילה, הגיונית ורציונאלית- אין שום סיכוי לגעת בו וליצור את ההשפעה הרצויה. כדי להדגיש את עמדתכם בנושא מותר לכם לדבר עם קצת טירוף בעיניים ובטון דיבור תואם.

יש להעביר לו את החוויה שבנושא הסמים המדיניות ההורית היא מדיניות של
"קיר הברזל"(על פי הרעיון של ז'בוטינסקי ושות').
יש להעביר לו תחושה של איסור בגודל "החומה הסינית".
הנער צריך להרגיש שלא מדובר על עוד גבול - אלא על "הגבול!!!!!". רק לחוויה מוקצנת והחלטית יש את הסיכוי לעשות את העבודה. יש לקבע אצל הנוער את התפיסה (ומתוך כוונה אמיתית להגשים אותה) שבנושא זה ההורים לא יוותרו, ולא משנה באיזה מצב באיזה גיל ובאיזה מקום הוא יהיה. המסר שלנו הוא:
"הבן שלנו לא יגע בסמים- נקודה!" "במשפחה שלנו אין מצב שמשהוא יגע בסמים!"
אל תתפתו להתפשר למול הדרישה "ההגיונית" של הנוער לעבור לשימוש מינימאלי ומופחת בסם "הטבעי" ו"האורגאני" ש"כולם" משתמשים בו.
רק באמצעות איסור מוחלט תוכלו לאפשר לשינוי להתרחש.
אופי הגבול, אופי האיסור שאנחנו יוצרים בשלב הזה הוא - רעיוני וללא נגזרת מעשית
בדרך כלל. אנחנו צריכים להבין שהמאבק הוא ארוך ורב שלבי. יש מקום לחשיבה עמוקה לפני כל הכרזה. כדאי לשקול היטב לפני שאנחנו מתחייבים ל"פעולה". לא כדאי "לבזבז תחמושת יקרה". לא כדאי שנאיים ואחר כך משיקולים כאלה ואחרים לא נממש או שלא נוכל לממש את האיום. צריך לדאוג שהאמינות שלנו ו"כוח ההרתעה" שלנו לא יפגעו (סליחה על השימוש בטרמינולוגיה צבאית).
מכאן שכדאי להימנע בשלב ההתחלתי מאיום בעונש מוגדר, או מהצבה של איסורים מעשיים. "יותר עדיף" לאיים בצורה מופשטת ולא מוגדרת:
"אני לא יודע מה אני אעשה לך אם אני אדע שאתה נוגע בסמים......"
"אין לך מושג מה אני מסוגל לעשות אם אני אדע שאתה אכן....."

יש לקחת בחשבון שאם אין ראיות חד משמעיות (ולפעמים גם אם יש...) - הנער יכחיש לגמרי שהייתה לו נגיעה כלשהי בסם. נער שמשתמש אף פעם לא יודה בשימוש.
חשוב שלא להתרגש מההכחשה שלו ולא להתפתות להאמין לה. אין צורך לקרוא לו שקרן.
לנוכח הכחשה שלו כדאי לדבר על ההתנגדות המוחלטת שיש לנו ל"רעיון" השימוש בסם - כדי לא לסטות מהמסר המרכזי שלנו. אין צורך להאשים אותו באופן ישיר בשימוש.
אין צורך לחוש חובה לנהל איתו שיחה נוקבת רק במידה ונמצאת בידינו הוכחה חותכת לכך שהוא אכן השתמש. חשוב שנעקוף את הוויכוח המעכב - האם אכן הוא השתמש בסם או שלא... הרבה פחות חשוב לחשוף את אמת לגבי העבר וההווה. הרבה יותר חשוב להנדס נחרצות את העתיד. מה שחשוב זה שמכאן והלאה הוא לא יגע יותר בסם.
לכן הנער צריך לצאת מהשיחה עם חווית גבול רעיונית מאסיבית שאינה ניתנת לערעור.
הנער צריך לצאת מהשיחה - עם תחושת איסור ברורה ועוצמתית. עם ההבנה שלהורים יש מוכנות נחרצת לצאת למאבק אינסופי ובלתי מתפשר בנושא הסמים.

7.תדאגו שהנער יעבור בדיקות שתן באופן סדיר-חובה! חובה! חובה!
טיפול רגיל בנער שנחשד בשימוש, שאינו מלווה בבדיקות שתן- הוא בעל אפקטיביות נמוכה עד אפסית. צריך לדעת שבנוגע לשימוש בסמים הנוער הופך לשקרן "פתולוגי".
בנושא זה אין כמעט סיכוי לקבל דיווח של אמת. אין לנוער שום בעיה לשקר בתחום הזה.
לסם ובייחוד לגראס יש נטייה להשמיד כל רגש אשמה המלווה את דיווחי השקר.
הדרך היחידה לדעת את האמת היא באמצעות בדיקת השתן.
בדיקת השתן היא קריטית, מכיוון שאנחנו מתנים חלק גדול מההתנהלות ההמשכית ואופן ניהול המאבק - בתוצאות בדיקת השתן. כל המרחב החופשי שאנחנו נותנים ברוחב לב לנער (כמעט ללא מקדמי ביטחון) - בנוי על בדיקת השתן.
אם אין לנו אמצעי בקרה ממוקד לדעת שהסמים הם אכן מחוץ למשחק לא נוכל לתת לו את החופש המנטאלי והמעשי שהוא רוצה וצריך.

הבדיקה מהווה נקודת ציון משמעותית בדרך למיגור הסמים. עד לאותו הרגע לנוער אין בעיה ליצור את האשליה שהוא משתף איתנו פעולה. הוא יודע שבאופן רגיל אין סיכוי שההורים ידעו את האמת לגבי השימוש והוא רוצה להנציח את המצב הזה.
ללא הבדיקה מה שקורה הוא שההורים "נובחים" ושיירת הנוער "עוברת" (בדרך לבאנג שב"זולה")..... הבדיקה היא חיונית מכיוון שזוהי הבקרה המהימנה היחידה שעומדת לרשותנו.
אין לנו אפשרות אחרת לדעת את האמת. האלטרנטיבה היא מאוד מסובכת ולמעשה אינה ניתנת לביצוע. אין סיכוי שנוכל להיצמד אל הנער באופן קבוע בכל רגע כדי לדעת מה הוא עושה. בנוסף לכך, בשלב ההתפתחותי הזה שבו דרוש לנוער הרבה חופש ואוטונומיה כדי לגבש את זהותו העצמית האוטנטית - הצמדות אליו זהו מהלך מאוד לא בריא.
[לכן חשוב לבצע את המעבר מהפעלת "בקרת תהליך" על הנוער - כלומר בקרה צמודה רציפה וחסרת מנוח - להפעלת "בקרת קצה" בנושא השימוש - קרי - בדיקת שתן].

צריך להבין שהדרישה לבדיקת השתן וביצועה - הופכים להיות נקודת מפנה דרמטית וחשובה בתהליך הזה. הנער לא צריך רק לשמוע על הגבול הברור שאנחנו מסמנים ביחס לסמים. הוא צריך להתחיל לעבור את "חווית גבול". בדיקת השתן היא השלב הראשון בדרך ליצור בתודעת הנוער את חווית הגבול. זהו שלב חשוב שבו העימות הופך מתאורתי למעשי. זה השלב שבו ההורים מוכיחים לנער עד כמה הם מוכנים ללכת בדרך ל"ביעור" הסמים מבנם.
כמובן שצריך לדעת שהנוער יעשה הכול כדי להימנע מהבדיקה. אפשר שעל ידי ניגון על רגשות האשמה של ההורים על "האקט המזעזע" ו"המשפיל" שהם עומדים לגרום לו לבצע :
"אתם לא מאמינים לי,משפילים אותי ומתייחסים אלי כאילו אני נרקומן. בסוף בגללכם אני באמת אהיה נרקומן". אם על ידי טענות על כך שבעצם בדיקת השתן אנחנו מעליבים אותו, פוגעים בכבודו, מביישים אותו ומזלזלים בו . ואם על ידי שימוש בטענות חמיקה מתחכמות כמו: "אין לי שתן אין לי" או "לא יוצא לי..." ועוד ועוד.
לפעמים הוא לא מוכן לעשות בדיקה אפילו שכרגע הוא "נקי" ואין לו שרידי סם בשתן. והסיבה היא פשוטה - הוא משקיע בלהנדס את המצב לטווח ארוך. הוא רוצה לשמר לעצמו את אופציית השימוש בהמשך, תוך שהוא כבר בשלב הזה מעצב את כללי המשחק.
כך בצורה חזקה והחלטית הוא דואג שלא נעלה על הדעת להשתמש באיזשהו אמצעי "מגונה" שיוכל לחשוף את האמת. הוא בעצם עסוק בלנהל איתנו מלחמת התשה, מלחמת "חפירות". ואנחנו בדרך כלל נשברים ראשונים. הצרה היא שבכך הם אנחנו במו ידינו סותמים את הגולל על הסיכוי להביא להבראתו.

לפעמים בהפוך על הפוך, הנער בתחכום מקדים תרופה למכה. עוד לפני שאנחנו בקשנו הוא מתריס בפנינו: "אם אתם לא מאמינים לי אז קחו אותי לבדיקת שתן.....".
אנחנו בולעים את הפיתיון הערמומי. אנחנו אומרים לעצמנו - "אם הוא מוכן לבדיקה אז כנראה הוא נקי ואין צורך לעשות בדיקה". טעות!!! זהו תרגיל מתוחכם שלו!!
אל תחמיצו את ההזדמנות שהוא יצר - קחו אותו לבדיקת שתן !!!!!
אל תאמינו למה שיוצא מהפה (הפתח העליון) אלא למה שיוצא מפה(הפתח התחתון)....

הערה: יש לקחת בחשבון שקיימת תעשיית זיופים מפותחת כגון: חומרים משבשי בדיקה, דגימות שתן חליפיות, מהילת השתן במים וכו'.. לכן יש לדאוג לבדיקה גלויה, מהימנה, תחת פיקוח הדוק (דלת פתוחה), עם אמצעים מקצועיים לזיהוי זיופים ורצוי במקום מקצועי.


לסיכום.
ההתמודדות עם נוער שנחשד בשימוש בסמים היא מורכבת בעייתית ודורשת תכנון אסטרטגי כולל. יש צורך שההורים ירוצו לקבל טיפול מגורם מקצועי המתמחה בתחום הסמים ולא ינהלו את התהליך לבד.
כדאי להאמין למידע שאנחנו מקבלים מקבוצת השווים בנושא השימוש בסמים ובכלל.
המידע הוא בדרך כלל אמין.
חשוב למקד את המאבק בנושא הסמים בלבד- ולקבל את שאר מרכיבי דרכו האישית.
צריך להשקיע מאמץ בשיפור הרווחה של הנער ולמזער קונפליקטים שאינם חיוניים.
יש להימנע מדיאלוג "אקדמי" עם הנוער בנושא הקנביס (הגראס,מריחואנה,חשיש וכו')
ההורים צריכים להעביר באופן החלטי - איסור טוטאלי- בנוגע שימוש בסמים.
לבסוף, תדאגו שהילד שלנו יעבור בדיקות שתן מהימנות במקביל להתערבות הטיפולית.
בהצלחה!
אילן גבאי - עו"ס