עצות שימושיות להורים של ספורטאים 

כל הורה חולם שהבן שלו יהיה הכוכב הבא בכדורגל. אולם להיות הורה לכדורגלן אינו דבר פשוט. ילדים שמתגלים ככישרוניים בכדורגל, צריכים לעבור עוד דרך ארוכה עד שהם מגיעים לאותם רגעי תהילה נכספים. הדרך רצופה עליות ומורדות, משברים ורגעי שיא ואותם הורים מסורים המלווים ומטפחים את הכישרון הפוטנציאלי של ילדיהם מוצאים עצמם חיים את הדשא, את האכזבות וההצלחות לא פחות (לעתים אף יותר) מילדיהם.
מי שהיה מנהלה המקצועי של מחלקת הנוער במכבי חיפה והיום מאמנה של קבוצת הבוגרים הפועל כפר סבא, סלובו דראפיץ', טוען שציפיות ההורים להצלחה בכדורגל לעתים גבוהות מציפיות הילדים עצמם. "לפעמים הרגשתי שההורה מגיע לחוג עבור עצמו והוא שוכח לפעמים שהחוג מיועד לבן שלו".
ניר לוין, מנהלה המקצועי של מחלקת הנוער במכבי תל אביב מחזק טענה זו." חלק מההורים מגשימים את חלומם באמצעות הילדים. מה שפספסו בילדותם, הם היום מאפשרים לילדיהם. הורים תומכים, מלווים ומשקיעים בילדים זמן וכסף, אולם לעתים הורים מתערבים יתר על המידה ופוגעים בסיכויי ההצלחה של ילדיהם". הייתכן הדבר?
לא פעם ראיתי שחקנים שירדו מהמגרש, לאחר משחק בינוני או חלש, וקיבלו "מקלחת חמה" של שאלות וטענות על הדרך שבה בחרו לשחק. "מדוע לא ביקשת יותר את הכדור?", "אתה לא רץ מספיק", "החברה בקבוצה לא סופרים אותך..", "אין לך מספיק ביטחון מול השער" ועוד ועוד. לפעמים "מגדילים" ההורים לעשות ומפנים אצבע מאשימה כלפי המאמן והנהלת הקבוצה על מצבו הירוד של בנם. הביקורת שמותחת לכל עבר אינה מועילה ואף הרסנית היות והיא יוצרת תחושת תסכול, חוסר אמונה ביכולת וחוסר שביעות רצון של השחקן מהמצב אליו נקלע, מה שבוודאי מרחיק אותו (ואת הוריו) מהגשמת החלום.
על כן, אני ממליצה להורים להשפיע בצורה חיובית על ילדיהם: לחסוך בביקורת (!!!), לתמוך, להזכיר לילדיהם את היכולת והפוטנציאל הטמון בהם, ללמד אותם להסתדר עם מה שיש ולשמור על אופטימיות וגישה חיובית. כשההורה מעוניין להביע את דעתו , מומלץ להקפיד על הכללים הבאים:
להתחיל תמיד במשהו חיובי (כך תזכו בהקשבה), להמשיך בשלילי ולזכור לסיים במשהו חיובי המשאיר טעם טוב להמשך (נקרא גם משוב סנדוויץ).
כשאומרים את הדבר השלילי:
א.התייחסו להתנהגות מסוימת והימנעו מלדבר בצורה כללית. לדוגמא במקום לומר: "היית גרוע, לא שיחקת טוב". יש להתמקד בפעילות מסוימת ולומר: "במחצית השנייה של המשחק, נראה שלא מסרת במדויק ואיבדת יחסית הרבה כדורים". מונח חשוב בפסיכולוגיה בכלל ובפסיכולוגיה של הספורט בפרט הוא : נבואה מגשימה את עצמה: הילד יאמין לך אם תאמר לו שהוא טוב או ההפך. אמונה זו תשפיע על הביטחון העצמי שלו ועל ההתנהלות שלו במגרש.
ב.בחרו עיתוי ומקום מתאים לומר את הדברים - לא בפני אנשים, כשהילד קצת נרגע מהמשחק.
ג.עדיף לשאול קודם כל את הילד: איך הוא חושב שהוא שיחק (במקום שיקבל הרצאה)
ד.שדרו אמפטיה: השתמשו במשפטים כגון: "אני מבין שהיה משחק קשה... ראיתי איך התאמצת...."
ה.אף פעם לא "ללכלך" בפניו על המאמן שלו - ללמד את הילד גישה שלהסתדר הכי טוב עם מה שיש, לא לחפש תירוצים. לכבד את מי שמאמן אותו. להימנע מרכילויות ומהפצת שמועות - הדבר פוגע באמון שילדכם נותנים במי שאמור להיות המדריך הפיזי והמנטאלי שלהם.
ו.לזכור שהתפקיד העיקרי של הורה הוא לתמוך, לעודד, לנחם, לתת ביטחון. (יש לילד מספיק גורמים להתמודד איתם בתוך המערכת)
בנוסף לכך, ההורה יכול לעזור לילדו לפתח אורח חיים בריא וספורטיבי הכולל: הרגלי תזונה נכונים, היגיינה אישית פעילות גופנית, וזמני בילוי מתאימים. פעילותו של הילד צריכה להיות מהנה ומשמעותית עבורו, כך שירצה לאמץ אותה כאורח חיים כשחקן מקצועי לשנים רבות.