פסיכיאטריה אורתומולקולרית: סכיזופרניה 

פסיכיאטריה אורתומולקולרית
 
כאחוז אחד מכלל האוכלוסייה לוקה במחלת הסכיזופרניה. ישנן שתי קטגוריות של סימפטומים, שהנן משותפות להגדרות השונות של הסכיזופרניה:
1. בלבול חושים והזיות - שמיעה, ראייה או תחושה של דברים שאינם קיימים.
2. הפרעת חשיבה - המחשבות אינן קשורות זו לזו ו/או אינן קשורות למציאות.
ניתן "לטפל" במחלה זו באמצעות תרופות המשנות או מכהות את תפקוד המוח או באמצעות הלם חשמלי. מספר חולי הסכיזופרניה, החוזרים בצורה מלאה לתפקוד נורמלי בחברה הכללית ובמשפחתם, הנו קטן. הפסיכיאטריה הרגילה נכשלת בתחום זה.

-----------------------

ב- 27 למאי, 2009, הלך לעולמו ד"ר אברם הופר, פסיכיאטר יהודי קנדי. העובדה שדבר זה אינו אומר לכם דבר, ושלא שמעתם כלל על אודות ד"ר הופר, מהווה תעודת עניות לעולם הרפואה בכלל, ולתחום הפסיכיאטריה בפרט.

לפני מעל 60 שנה, התחיל ד"ר הופר לטפל בחולי סכיזופרניה באמצעות מתן ויטמינים B3 ו- C, והוא ערך תשעה מחקרים מבוקרים על חולי סכיזופרניה אקוטית - כלומר, על כאלו שהיו חולים במחלה פחות משנתיים. התוצאות שנתקבלו: 75% מהחולים המטופלים הבריאו, לעומת 35% בקבוצות שקיבלו תרופות דמה (פלסבו).

ד"ר הופר הגדיר את מחלה הסכיזופרניה כמחלה הנגרמת על ידי חסרים תזונתיים ו/או על ידי רגישות יתר לרעלנים סביבתיים. הכימאי הגדול מכולם, לינוס פאולינג, כינה את עבודתו של הופר: "פסיכיאטריה אורתומולקולרית", הדוגלת במתן "מינוני-ענק" של ויטמינים ובשימוש ברכיבים תזונתיים נוספים - מינרלים, חומצות אמינו וחומצות שומן - בטיפול במחלות נפש. ד"ר הופר טען, שכיום עובדים במקומות שונים שבעה פסיכיאטרים, שהיו חולי סכיזופרניה, שהבריאו תחת טיפולו.

      הופר והדוגלים בשיטתו המשיכו לטפח את הטיפול האורתומולקולרי בחולי סכיזופרניה. הם חילקו את החולים בצורה מדויקת יותר לטיפוסים שונים (biotypes), וזיהו חומרים נוספים התומכים בטיפול. הבנת הטיפוסים השונים וצרכיהם הביוכימיים השונים, חשובה להצלחת הטיפול, כי ישנם חומרים המועילים לטיפוס אחד, שישפיעו בצורה שלילית על טיפוס אחר.

בכל אופן, המטפלים בשיטה זו, מגיעים לתוצאות, שהפסיכיאטריה הרגילה, המבוססת על מתן תרופות רעלניות והלם חשמלי, אינה מצליחה אפילו להתקרב אליהן. גם ששיטה זו דורשת סבלנות רבה, כי החלמה - אם אכן תהיה החלמה - יכולה להארך לשנים, היא התקווה האמיתית היחידה לחולי סכיזופרניה.

החומרים הניתנים בטיפול בסכיזופרניה כוללים: אומגה-3 - לרוב החולים, וויטמין B6 יחד עם אבץ - לסוג מסוים של חולים. חומצה פולית וויטמין B12 הנם יעילים עבור סוג מסוים של חולים, ומזיקים לסוג אחר. את הניאצין נותנים כמעט לכל החולים, וויטמין C- החשוב לכל אדם - מעכב את החמצון הכפול של האדרנלין, שהופך את האדרנלין לחומר הלוצינוגני (מעורר הזיות) אצל חולי סכיזופרניה. חומצות אמינו מסוימות ניתנות גם הן. המינרל כרום עוזר לאיזון הסוכר, המשפיע על חולי סכיזופרניה מסוימים, והמינרל מגנזיום חשוב גם הוא.

תופעות הלוואי של החומרים האורתומולקולרים - חומרים הזהים לחומרים הנמצאים בגוף באופן טבעי - הנן בדרך כלל תופעות חיוביות. השמעתם דבר כזה, כאשר מדובר בתופעות לוואי של תרופות? מי שנוטל, לדוגמה, את הניאצין לטיפול בבעיה נפשית, עשוי למצוא שהוויטמין הוריד את רמות הכולסטרול שלו.[1] מי שנוטל את הניאצין להורדת רמת הכולסטרול שלו, עשוי, כתופעת לוואי, לחוש הקלה בדיכאון שסבל ממנו במשך שנים רבות. כל האנשים הללו עשויים גם לגלות שחל שיפור בדלקת הפרקים שלהם, כפי ממצאו של ד"ר וויליאם קאופמן, שכתב על נושא זה בשנות הארבעים.

      הטיפול האורתומולקולרי בחולי סכיזופרניה דורש ידע, דיוק וסבלנות. מתן התכשירים אינו סותר את השימוש הבו-זמני בתרופות הפסיכיאטריות. יותר מזה, חייבים להמשיך ליטול את התרופות הפסיכיאטריות יחד עם התוספים, כי השפעת התוספים הנה בדרך כלל אטית. את מתן התרופות יש לצמצם לאט ובזהירות, ורק תחת פיקוח של רופא, כמובן.
אם כל מה שאני אומר כאן הוא נכון, אז למה מיליוני חולי סכיזופרניה אינם מטופלים בשיטה זו??? זו שאלה טובה, ראויה, ואפילו כואבת, אבל בינתיים, קצרה היריעה מלהאריך בנושא זה כאן. אם תיכנסו לאתר שלי, תמצאו מאמרים העוסקים בשאלות רלבנטיות לשאלה זו, ואם תבקשו, אקדיש עוד מאמר לנושא. ישנו גם פרק ("מלחמת הפרדיגמות")  בספרי, "רפואה כמוסה: הכוח האמיתי של ויטמין C", העוסק בשאלת חוסר ההתייחסות של הרפואה הקונבנציונלית לכוחם המוכח של הוויטמינים. 
--------------------
[1] השפעה זו אכן הוכחה על ידי ד"ר הופר עצמו, שהוכיח, בשנות החמישים, את השפעתו של הניאצין על רמות הכולסטרול. מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) אף אישר את השימוש בו למטרה זו. ניאצין היה התרופה הראשונה שאושרה לשימוש לצורך הורדת רמות הכולסטרול.